אחד המעלות ששירתו את היטלר, ( ומה לעשות היו לו גם כאלה), היתה יכולת שנונה מאוד לבחור לו עוזרים נאמנים עד מוות, ממולחים בצורה בלתי רגילה, ואשר היו נכונים לעשות הכל כדי לרצות את הפירר שלהם.
מעלה נוספת של היטלר שבאופן מסויים היה נכון לחלוק עם אחרים את מעמסת השילטון וזאת מכמה סיבות: א) לחלוק את עוצמת האחריות על מעשיו עם כמה שיותר אנשים , ב) להרחיב את האשמה על כמה שיותר ״עוזרים״.
ג) לתת לעוזריו את האפשרות להלחם ביניהם על חיבתו, וזאת בעזרת הכוונת מעשיהם לרצונו.
לדעתי הסעיף השלישי הוא החשוב מיותר מכוון שהוא איפשר לכל מיני דגנרטים להמציא דרכים כדי לרצות את הפירר האהוב שלהם, וביניהם את ״הפיתרון הסופי לבעיית היהודים״. מומחים כאלה שאפשר למנות ביניהם את אייכמן, היידריך ,שפאר ועוד, פשוט עברו בשם האידיאולוגיה הנאציונל סוציאליסטי על כל ציוויי החברה ששואפת במקרה הטוב והנכון להגן על כל אזרחיה מפני הרוע וההתעמרות של כל מיני גורמים אנטי חברתיים.
במדינה הנאציונל סוציאליסטית, הכוח והמונופול עליו, היה בידי אנשים שהמרחק בין להיות אנשים הגונים ולהיות פרצי אדם היה כמרחק בין דמוקרטיה ליברלית וזכויות אדם לבין משטר טוטליטרי ומחנות ריכוז.
היידריך היה סוג כזה של אדם ( אם ניתן לקרוא לו כך), הוא רתם את יכולתו האינטלקטואלית לטובת הפירר והבוס הישיר שלו הימלר.
בספר הזה פרי עיטו של לורן בינה, מסופר סיפור עלייתו של היידרייך וסיפור מותו.
אנו מתודעים לאדם שיש המתארים אותו כהתגלמות הרוע, אדם בעל כושר המצאה בלתי נידלה שיש המייחסים לו את רעיון של השימוש בגזים לחיסול היהודים.
הספר כתוב בצורה של דוקו- רומן, אמצעי ספרותי שמאפשר אולי טיפול מרוכך בנושא, שמאפשר למחבר להמציא דו- שיח בין אנשים שאולי היה ואולי לא, אבל דרך המאפשרת להביא את הסיפור תוך
פריצת המסגרת של הדוקומנטרי ולפנות קצת מקום לדמיון . לעומת זאת ברצוני להאיר שאין בסיפור כלל גלישה לכיוון הפנטזיה, כאשר רב התוכן מבוסס על מחקר היסטורי עמוק ואמין, והחלק הדימיוני
מאפשר למחבר להכניס קצת אוויר לסיפור ובדרך זאת לאוורר אותו כך שיהיה פחות דחוס.
בסיכומו של עניין, ספר טוב וראוי שמסביר בצורה טובה את הארועים שבהם היה מעורב חביב הפירר
ואת מותו ותגובת הנאצים לחיסולו.


















