ביקורת ספרותית על המורה לעברית מאת מאיה ערד
ספר טוב

---

במובנים מסוימים, הגירה מארץ האם היא אקט של דחייה. המהגרים דוחים את מולדתם מסיבות שונות. במקרה רבים זהו אקט הדדי. המהגר חש דחוי במולדתו שלו. האחד - ארצו מיצבה אותו בשכבות הנמוכות ואינה מאפשרת לו לשפר את מצבו. אחר - אינו יכול למצות בה את יכולותיו ושאיפותיו, וישנו גם זה שהמשטר בה אינו לרוחו. כל אלה המהגרים מקווים לשפר את מצבם בארץ חדשה. היחסים של המהגרים עם מולדתם דומה ליחסים בין זוגות גרושים. חלקם שומרים עמה על יחסים טובים. אחרים מלאי טינה ומתנתקים לגמרי.

בספר הזה שלושה סיפורים על מהגרים ישראליים בארה"ב.
בראייתי, החוטים המקשרים את שלושת הסיפורים הם בעיקר פערי הדורות ודחייה.
בסקירה אשתדל לשפוך אור בעיקר על מוטיב שלא הוזכר בהקשר של הספר הזה: הפן של דחייה והתחושה הקשה עוד יותר של להיות דחוי.

הסיפור הראשון "המורה לעברית" מגולל את סיפורה של אילנה, מורה מבוגרת באחת האוניברסיטאות במערב התיכון. אילנה רואה בלימוד העברית את מפעל חייה. בנשמתה היא עדיין ציונית וגאה במדינת ישראל . אחרי שנדחה מכמה אוניברסיטאות יוקרתיות, מגיע לאוניברסיטה מרצה ישראלי צעיר. ההתמחות שלו היא הפילוסוף הנאצי היידיגר כיהודי. הוא מסרב לבקשתה להמליץ לתלמידיו ללמוד עברית ואינו מוכן לשתף פעולה עם אילנה בדיונים על ספרות עברית ובאירועים ישראליים. בכלל, הוא דוגל ב"שלילת שלילת הגלות" ופעיל ב-BDS. הוא דוחה את הציונות (שדחתה את הגלות) וגם מנפנף (דוחה) מעליו את אילנה. אילנה הפטריוטית והנאיבית מרגישה כל כך דחויה ופגועה עד כי בסיום הסיפור מבצעת גם היא אקט של דחייה, אם כי מסוג האחר.
במאבק הכוחות בין השניים מתגלם לא רק פער הדורות בין המהגרים הישראלים הותיקים המתונים ובין אלה הצעירים שלא מכבר באו שמבקרים את ישראל בחריפות, כפי שמשתקף באוניברסיטאות בארה"ב, אלא גם מצבה ומעמדה הנוכחי של ישראל בעולם .

שני הסיפורים הבאים הם סיפורים משפחתיים כואבים מאד, שננעצים בך כסכין בלב.

הסיפור "ביקור תמונות" מספר על מסכת היחסים בין בן שהיגר לארה"ב לבין אמו, איתה ניתק לגמרי את הקשר. הבן היה מצוי בעסקי ההיי-טק. הוא עשה אקזיט אחד מוצלח אך בהמשך נכשל בעסקיו. הוא מרגיש דחוי מבחינה תעסוקתית ונאלץ לעבוד כשכיר בתפקיד פשוט שקטן על מידותיו. בעקבות כך הוא מרגיש גם דחוי חברתית. האם יודעת שאין סיכוי שבנה יגיע לארץ ולכן נוסעת לביקור בארה"ב כדי לראות את הנכד הקטן שלה. מן ההתחלה הבן, אשתו ואפילו הנכד שאינו מבין עוד הרבה, אינם מתייחסים אליה ורואים בה מטרד מיותר. האמא מרגישה מושפלת ודחויה. תחושותיה אלה מועצמות ע"י היכרות עם היחסים החמים השוררים בין אשה ישראלית אחרת אותה הכירה במטוס לבין משפחתה המחבקת.

בסיפור השלישי "Make new friend" אם צעירה מנסה להתמודד עם הדחייה החברתית ממנה סובלת בתה. בראש קבוצת החברות עומדת נערה מתבגרת ממוצא דרום קוריאני. היא וחברותיה מתחמקות תדיר מהבת. הפעמים היחידות שהן נפגשות איתה נובעות ממניפולציה כלפי נערות אחרות. זהו סיפור כל כך עצוב, כזה שמביא אל סף הדמעות. הוא עצוב גם כי למרות שלא מוזכר בסיפור שהילדה הקוריאנית או משפחתה חוו איזושהיא דחייה בעצמם בהיותם מהגרים חדשים, יש להניח שכך היה. והנה אותה נערה שאמורה להכיר את התחושה הנוראה של להיות דחויה, אינה מכירה את הכלל "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". בתורה היא מחרימה ודוחה את הקורבן שמצאה.

ספר שצבט את לבי ונשאר במחשבותיי זמן רב אחרי שסיימתי לקוראו.

» ביקורות נוספות של כרמלה
» ביקורות נוספות על המורה לעברית