ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 27 בינואר, 2022
ע"י כרמלה
ע"י כרמלה
לפני מספר שנים פגשתי אלמנה מבוגרת ממוצא פרסי. היא סיפרה לי שנישאה בגיל 17, לבעל שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות ונהג להכות אותה לאורך השנים. הדהים אותי סיפורה שבמהלך החופה, לאחר ששבר את הכוס, בעלה הטרי דרך על רגלה בחוזקה. לא הבנתי האם היה זה במקרה או בכוונה והאם יש משמעות לדבר. הקריאה בספר הבהירה לי כי הייתה גם הייתה כוונה - הכנעתה והכרזת הבעל שמעתה הוא זה ששולט בה. נראה לי טקס משפיל ביותר, שמזכיר את טקס החליצה. אבל שימו לב, בספר הכלה היא זו שדורכת על רגל החתן.
שלא תטעו לרגע, הדמויות הנשיות בספר אינן רק חזקות אלא גם חלשות ומושפלות. על אחת הנשים, הבעל יורק את כיחו, כי הבית כל כך נקי ופני האישה מלוכלכות אחרי המאמץ שהשקיעה בניקיון (מה יותר חשוב, בית נקי או אישה מטופחת, כשרק אחת האופציות קיימת)?
בכפר עומריג'אן הבדיוני, במחצית המאה ה-20, הנשים וגופן עדיין מוגדרות ע"י העולם הגברי-פטריארכלי,(לפעמים גם באמצעות נשים אחרות). גיל הנישואין המותר הוא 12. נערות מתחתנות צעירות וילדותן נגזלת מהן. התנהגות הגברים לא פעם פשוט בהמית ומעוררת סלידה - שליטה, ביזוי והשפלה, אונס ומעשי סדום.
האווירה בספר היא של עולם מלא בשדים ורוחות, במאגיה ושלל אמונות תפלות, בקללות אכזריות וביריקות. בל יטעו אתכם האקזוטיקה, הריחות הנעימים של עצי הפרי ותבשילים הטעימים כי לצידם גם ריחות שתן ואופיום.
דורית רביניאן כתבה את הספר בשפה עשירה ועתירת דימויים, לפעמים קצת מוגזמת ומתאמצת, אבל רוב הזמן מהנה. היא כמובן הקצינה תיאורים ובדתה מדמיונה הפורה מצבים בעייתיים. אך הבסיס, שנשען על סיפורי סבתה, מלמד עד כמה פרימיטיביים ונחשלים היו הערכים ונורמות ההתנהגות בחברה היהודית בפרס במחצית הראשונה של המאה ה-20 וגם אחר-כך, וכמה נחות היה מעמד האישה. חמלה גדולה התעוררה בלבי למקרא חייהן וגורלן של הבנות הצעירות, גיבורות הספר, שמנסות לקחת את גורלן בידן, ושל שאר נשות המשפחה. חמלה ואמפתיה דומות לאלו שחשתי כלפי האישה שפגשתי, והזכרתי כאן רק מעט מתלאותיה, ששורשיהן בסביבה ובתרבות בה גדלה.
24 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אירית פריד
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
את כל הספרים של רביניאן אהבתי, גם אם בדרגות שונות. סופרת נפלאה ואמיצה...
תודה לך . |
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
היא נפלאה, אצלי קיבלה חמישה כוכבים והלוואי שיכולתי לתת יותר.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אוהבת את כל הספרים שלה ואת זה במיוחד. תודה על התזכורת
|
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אני מקבל את רוב דברייך.
אולי הרחקתי לכת בניסוח לצורך הבהרת עמדתי. קשה לדייק מהו הרגע שבו מרגישים שההגזמה הפואטית עוברת את המידה. אולי זה משתנה מאדם לאדם. אני חוזר לדוגמה של בשביס זינגר. בשני הסיפורים המפורסמים שלו "השטן בגוריי" ו"חורבן קרשב" מתואר תהליך דומה של הפיכתה של חברה תמימה ויראת שמיים לחוטאת, מוטרפת ובהמית מבחינה מינית. לא אהבתי אותם. הם לא היו מוגזמים אלא שקריים וזולים. |
|
|
כרמלה
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
עמיחי, ,תודה ..
מסכימה עם כמעט כל הפסקה הראשונה שלך. אבל... אבל... - פרוזה מטבעה נוטה להקצין דברים. היא אינה מחקר היסטורי. בראייתי, עליה להיות נאמנה לרוח הדברים. לעיתים, ההגזמה דווקא עוזרת להעלות על פני השטח בעיות וצדדים אפלים שנוח לנו להמעיט בחשיבותם.כשמודעים לכך שזהו אופייה של הפרוזה, איני רואה בכך פגם, אלא אם ההגזמה נראית לי לא הגיונית או נלקחת למחוזות קיצוניים רחוקים מדי ולא סבירים. אני כותבת דברים אלו, דווקא כמי שהשכלתה בין היתר היא בתחום ההיסטוריה. חיי בני האדם, הושפעו לא רק מהאישיות הפרטית ואירועים חיצוניים, אלא גם מהסביבה בה גדל וחונך, על ערכיה ונורמות ההתנהגות שלה. שדים, מאגיה וקללות רחוקים בעיני מלהיות "שולי השוליים של קיום האנושי." אתה ממעיט בחשיבותם בחברות מסוימות ובזמנים מסוימים. מבחינה זו, אשריך ואשריי שלא גדלנו בסביבה כזו. |
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אני לא אוהב ספרים שמבליטים פולקלור פרימיטיבי ומטיחים זאת בקורא בבוטות (לדוגמה מתפוצה אחרת: בשביס זינגר). זה מעורר אצלי חשד שהמחבר מבקש לגרות את סקרנות הקוראים בדרך מניפולטיבית שגם חוטאת לאמת ההיסטורית.
מאז ומעולם חייהם של בני האדם נסבו סביב היחסים הבין אישיים, נצבעו בצבע האישיות הפרטית, והושפעו מאירועים חיצוניים בלתי נמנעים (מלחמה, מחלה, מוות וכו'). שדים ורוחות? מאגיה? קללות? שולי השוליים של הקיום האנושי. |
|
|
כרמלה
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
עמיחי, מה המרכיבים שאתה פחות מתחבר אליהם?
|
|
|
כרמלה
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה חני. חיממת את לבי.
|
|
|
כרמלה
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה אנקה.
לא ידעתי שיש ספר המשך. לאור דבריך לא נראה לי שאקרא אותו. |
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, כרמלה.
הספר אצלי בתיכנון, אבל ציננת את נכונותי לקרוא אותו... נשמע שיש בו מרכיבים שאני פחות מתחבר אליהם. |
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
התגעגעתי ליופי ולחכמה שלך פה כרמלה.
הכתיבה שלה רביניאן מלאה מטאפורות
וצבעים שמשקפים הלכי רוח ותקופות. מקווה להגיע לספר. ועל האיום של בנות המין היפה על גברים וההפך עוד ידובר עד סוף הימים. |
|
|
אנקה
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אכן 'החתונות שלנו'
ממש לא חייבת. הייתי סקרנית לקרוא עוד ספר שלה אחרי שאהבתי את 'סמטת השקדיות..'
|
|
|
סקאוט
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אנקה- איזה ספר המשך? החתונות שלנו? חייב לקרוא אותו לאחר סמטת?
|
|
|
אנקה
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת יפה. אהבתי את הספר הנ"ל של דורית רביניאן, ספר ההמשך פחות
טוב.
|
24 הקוראים שאהבו את הביקורת
