ביקורת ספרותית על ילדת השלג מאת אֶיוֹוִין אַייווי
ספר מעולה

---

ספר רב קסם על כמיהה לילד.ה, על כאב ואהבה. ספר על חושך ואור, גם במובנם הפיזי אבל בעיקר הנפשי. ספר שדוק של עצב משוך עליו, אך גם ספר שמח ומלא תקווה. מסוג הספרים שצריך פשוט להיסחף בקריאתם, להתענג ותו לא.

1920 - מייבל וג'ק הם זוג חשוך ילדים שאיבדו עשר שנים לפני כן את ילדם בלידה שקטה. הם עוברים מפנסילבניה לאלסקה הנידחת והשוממה, כדי להימלט מהתלחששויות הרכילות ומהרחמים המרומזים בסביבתם. אלסקה, כידוע, ארץ קשה, ועל בני הזוג, שלא היו עוד צעירים, עברו שנתיים ראשונות לא פשוטות. ג'ק עבד עבודה פיזית קשה בחוץ, מייבל התכנסה בבקתתם עגמומית ומפוחדת מהקור,החושך והבדידות. והעיקר - שניהם עדיין היו אפופי צער מהאובדן שחוו, וכתוצאה שרר ביניהם מתח סמוי.

ערב אחד, מייבל יצאה אל השלג, ג'ק הצטרף, והם בנו בובת שלג קטנה עם צעיף וכפפות. ג'ק פיסל את פני הבובה: עינים ופה מושלמים. מייבל צבעה את שפתיה באדום והוסיפה לה עשבים כשיער. בבוקר לא נותרה אלא תלולית שלג קטנה, ושביל טביעות רגל קטנות המוליך משם. ואחר כך ,ילדה קטנה וחיוורת באותו צעיף וכפפות הגיחה מן היער. הילדה הזו, פאינה, תמלא לאורך שנים את חייהם של מייבל וג'ק ותתן להם משמעות. תהפוך אותם שוב לזוג אוהב ותומך, גם אם לעיתים יהיו חלוקים בדעותיהם מיהי ומהי פאינה.

דמותה של פאינה נעה בין מציאות לפנטזיה, כמו הספר כולו, וכמוהו גם כובשת את הלב. הסופרת מצליחה לתעתע בנו. לאורך כל הקריאה נשארתי עם השאלה "ההיית או חלמתי חלום"? לרגעים נדמה כי פאינה הינה בשר ודם, והנה אני ממשיכה לקרוא, ולא – זה לא יכול להיות, פאינה היא דמות קסומה מהאגדות., או אולי הזיית דכאון החורף של מייבל. הלב כל כך רוצה להאמין שפאינה היא אכן אמיתית, והנה הכתיבה המשכנעת שוב מביאה אותי לחשוב שאכן כזו היא, והופ - אחרי כמה דפים ,לא זה לא הגיוני, וחוזר חלילה.

כוכב נוסף של הספר הוא הטבע הפראי של אלסקה. הוא נוכח כמעט בכל דף, על נופיו, צמחייתו, בעלי החיים שבו, ועל השלג והקור הגדול. הסופרת, בת אלסקה, משרטטת אותם בצורה חיה מאד וממשית. יחד עם זאת, ישנם כמה תיאורי ציד מעוררי רתיעה, ועליהם בהחלט אפשר לדלג.

אלסקה נרכשה ע"י ארה"ב מרוסיה בשנת 1867. הספר, שסיפורו נפתח ב-1920, שאב את השראתו מסיפורי אגדות רוסיים.

הייתי שמחה לקרוא שוב את הספר בחורף, אולי בגליל העליון או בגולן (או בחו"ל כשיתאפשר...). בחוץ רוח סערה, קור ואולי גם שלג. ואני ישובה לי בבקתה ליד אח עם עצים מתפצפצים, עטופה בחום החדר ובקסם הסיפור.

» ביקורות נוספות של כרמלה
» ביקורות נוספות על ילדת השלג