ביקורת ספרותית על המורה לעברית מאת מאיה ערד
ספר מעולה

---

אני במועדון המעריצים של מאיה ערד מאז שקראתי את ספרה הראשון. מאז, שבעה ספרים מאוחר יותר ואין נפילות (כמעט... פה ושם נפילת מתח קטנה)! והספר הזה הוא העידית שבעידית.
שלושה סיפורים מכיל הספר הנוכחי ומבחינתי זה מתחיל הכי טוב ומשתפר בהמשך.

הסיפור הראשון ששמו הוא כשמו של הספר - "מורה לעברית". בעיניי הסיפור הזה משלב שניים מהספרים הקודמים שלה "שבע מידות רעות" ו"חשד לשיטיון", משהו באווירה דומה, רק דחוס יותר. אותה אווירה של אקדמיה, של תככים, של יוהרה וחוסר מודעות מוחלט במגדל השן. מורה לא צעירה לעברית באחד מהקולג'ים בארה"ב מקבלת בזרועות פתוחות פרופסור ישראלי צעיר, לכאורה אמורה להיות שם ידיות אמיצה, אך כך יקרה. מה שמכמיר לב בסיפור הזה הוא חוסר המודעות המוחלט של הגיבורה הראשית וחוסר יכולתה לקרוא את הסיטואציה. במהלך הקריאה, ריחמתי עליה מאוד, אך לא פעם רציתי לנער אותה מעיוורונה. קיוויתי לקבל גם איזה פרק שמסופר מנקודת מבט של הפרופסור, כפי שערד נוהגת לעיתים קרובות להוסיף, אך לצערי לא קיבלתי את מבוקשי וקצת חבל.

בסיפור השני, אישה שבנה המנוכר כמעט ניתק איתה את הקשר כשעזב את ישראל, מגיעה לארה"ב לביקור על מנת לראות את נכדה היחיד. קבלת הפנים לה היא זוכה לא בדיוק מלבבת, לא מצד בנה המנוכר ולא מצד כלתה הקרה. נסיונות שלה להתקרב למשפחה, בעיתוי גרוע מאוד מבחינת הזוג, עולים על קרחון פעם אחר פעם. והסוף? כמו בחיים.

הסיפור השלישי הוא הטוב ביותר מבין שלושתם בעיניי. אמא לנערה מתבגרת, מנסה להתמודד עם ... ובכן, גיל ההתבגרות. בפעם הראשונה מצאתי את עצמי מזדהה באופן טוטלי עם הגיבורה הראשית. לפעמים אפילו הרגשתי שמאיה ערד קראה את יומני הפרטי איכשהו, בכוחות טלפאטיים. העברתי את הספר בין שלוש חברותיי, אמהות לנערות בגיל ההתבגרות המוקדם ו... מסתבר שאני לא כזאת מיוחדת וכולן עוברות את זה. אז בכיתי עם אפרת בסיפור בנאלי לכאורה כמו שלא בכיתי בספרים שמספרים על רצח/ מחלות ועינויים.

מאיה - תודה שאת קיימת!

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על המורה לעברית