ביקורת ספרותית על המורה לעברית מאת מאיה ערד
ספר טוב

---

בספרה המצוין משנת 2011 “חשד לשיטיון” מספרת לנו רותי, הגיבורה, על סופרת ישראלית לשעבר שחיה בעיירה אוניברסיטאית בארה”ב ופירסמה טריפטיך של נובלות על הגירה ועל חיי ישראלים בחו”ל. רותי סקפטית למדי לגבי הסופרת הצעירה ולגבי עבודותיה ומתארת אותה בזילזול מסויים. לאחר שבע שנים, הטריפטיך צץ בעולם האמיתי ומאיה ערד מפרסמת שלוש נובלות על הגירה ועל חיי ישראלים בחו”ל תחת השם “המורה לעברית”. כך שהמציאות והיצירה משתלבים אלו באלו והעולם הספרותי מופיע בעולם האמיתי, ואולי להיפך?
בכל מקרה רותי ,פרי יצירתה של מאיה מזלזלת מעט בסופרת, אך העקיצה העצמית הזאת לדעתי מעידה בעיקר על הפרסונה של רותי ועל ההומור העצמי המעודן של מאיה. היצירה לעומת זאת כלל אינה ראויה לזילזול והיא משתלבת בהצלחה רבה בפסיפס המשובח של יצירותיה של מאיה ערד, סופרת ישראלית שחיה בארה”ב וחלק ניכר מיצירותיה עוסק בחייהם של מהגרים ישראלים בארה”ב בעיקר בהקשר של חיי אקדמיה (מלבד “העלמה מקזאן” יוצא הדופן).
גם שלושת הנובלות באוסף “המורה לאנגלית” עוסקות בנושאים דומים. אילנה “המורה לאנגלית” חיה שנים רבות בעולמה בקולג’ במערב התיכון ומלמדת עברית בגאווה רבה ובתחושת שליחות עד שמגיע פרופסור צעיר ושחצן למדי הטורף את עולמה ואת כל מה שהיא חשבה על עצמה. מרים, היא סבתא לא צעירה הבאה לראשונה לבקר את בה היחיד ואת משפחתו, אשר היגרו לארה”ב לפני שנים רבות והתנתקו ממנה. ואילו אפרת היא אם צעירה, ישראלית לשעבר, אשר מתייסרת עקב הכישלונות החברתיים של ביתה המתבגרת, וחווה קשיים משלה.
הדמויות המרכזיות בשלוש הנובלות כמו גם ביצירתה של ערד בכלל הן דמויות בורגניות, לרוב מהמילייה האקדמי ומסביבתו. הן נוטות להתעסקות עצמית אינטנסיבית עד לרמה של חיטוט עצמי, הן צדקניות, מנסות לעשות את הדבר הנכון בעיני עצמן, אך לרוב לא מצליחות, או שהצלחתן חלקית. הן מנסות להבין את עולמן, להסביר אותו ולבנות סיפור קוהרנטי ומוצדק של חייהן. הן מרבות ברטרוספקטיבה ובהיזכרות ומופתעות כל פעם מחדש כאשר הסיפור שלהן מתנגש במציאות או בסיפורים אחרים. ערד כותבת אותן בחריפות, בחדות ובעט מושחזת. היא אינה רחמנית כלפיהן אך גם אינה בזה להן. היא מניחה את גיבוריה ובעיקר את גיבורותיה מתחת לזכוכית מגדלת ובוחנת אותן כחוקר טבע אובייקטיבי, ללא משוא פנים וללא רחמים.
אילנה המורה לעברית הוותיקה חשה אבודה מול הפרופסור הצעיר שבא לקולג’ וממלא את מקומה של חברתה האהובה תמר, שחזרה לארץ. האיש השחצן והמלא בעצמו מאתגר את כל מה שהיא חשבה על עבודתה ועל ערכה כמורה וותיקה לעברית. שני הגיבורים, הפרופסור והמורה חשים שהם אוחזים באמת ובסיפור “הנכון” אך במאבק הכוחות ביניהם רק אחד ייצא כשידו על העליונה.
הנובלה השנייה, המספרת את סיפורה של מרים, שבאה לראשונה לבקר את בנה בארה”ב ואת נכדה היחידה הוא פנינה של אי הבנה, ניכור הורי ופער דורות. דווקא בגלל שהנושאים ידועים ומוכרים אופן הביטוי המרהיב שלהם מהווה בעיטה רגשית בבטן כמו גם תענוג שכלי. ערד ליטשה את המיני טרגדיה הבין דורית הפולנית הזאת והפכה אותה למעדן ספרותי ערב לחך וצורב בבטן. הדמויות כתובות כל כך טוב ששנאתי את כולן ןהזדהיתי עימן בו זמנית.
הטון היבש והציני משהו של ערד אינו מרתיע או פוגע בהזדהות שלנו עם הדמויות ובחיבור לקונפליקטים שלהם. נהפוך הוא, העט המושחז של ערד מהווה כעין פנס, המטיל אור אכזרי וצורב על קורי העכביש, פירורי האבק, קמטי הגיל וקפלי השומן של הבורגנות האקדמית השבעה ומאלץ את הקוראים להפנות את הפנס גם אליהם.
אני אוהבת מאוד את סגנונה ואת כתיבתה החכמה של ערד. לדעתי היא בנתה קורפוס ספרותי מרתק, מעורר מחשבה ובעל ערך שבונה עולם משלו ואשר חלקיו השונים מתכתבים זה עם זה ומשקפים זה את זה כחלקי מראות שבורים באותו עולם של כאבי הגירה, כישלונות מקצועיים, חלומות מרוסקים, קשיי האהבה וחבלי ההורות, או בקצרה העולם של כולנו.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על המורה לעברית