“כשאתם מחזיקים ביד פנינה, מוטב שתסגרו חזק את האגרוף על מנת שלא תאבדו אותה. אני את הפנינה שלי מצאתי בישוב עם הנוף הכי יפה בארץ. רצה הגורל ויום נישואינו העשירי ויום הולדת הארבעים של בן הזוג חלו באותו שבוע. החלטנו לחגוג בצורה המועדפת עלינו, צימר בגליל. הילדים אופסנו אצל הסבים ואנחנו יצאנו לשאוף אוויר הרים צלול. מתת, אם אתם לא יודעים, הוא מצפה קטנטן שממוקם על הר מתת בגליל העליון, קרוב לבירנית ומאכ”

“אחחחח דורית רביניאן, איך את יודעת להעיף את הקוראים שלך למעלה, גבוה גבוה, בכל ספר, וכל פעם מחדש. הולכת על הגבול, מזגזגת בין לבין, ואותי השארת עם אויר כלוא בבית החזה, מחכה לצעד הבא שלך, לראות לאן תוליכי אותי. אבל אני שבויה של הכתיבה שלך, אלך אחרייך, ותמיד אקרא כל מילה שתכתבי. יש לנו ספרות מקור משובחת, ולטעמי את מהסופרות הבאמת טובות שלנו. הספר מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון, שקראתי לו החלק הסיפו”

“את ספרה המפורסם של דורית רביניאן, 'גדר חיה', קראתי אי שם, בתקופה שבה מה שהעסיק והסעיר את המדינה היה ספר קריאה ולא הפגנות לשחרור חטופים או מלחמה כואבת ועקובה מדם. מעט מעלילתו של הספר זכורה לי, אבל אני זוכר שאהבתי אותו מאוד וכמו כן גם את הכתיבה היפה של דורית רביניאן. הכתיבה היפה שלה נוכחת גם ב"שיעורים בפיתוח קול'. מן כתיבה נעימה, כמו ציוץ הציפורים שעל הכריכה. יפה וציורית כמו שטיח פרסי, שהרי מוצאה”

“אתמול ישבתי במרכזית, מחכה לאוטובוסים המאחרים בעקביות של סופרבוס, וקראתי את הספר הזה. באיזה שהוא שלב, שאלתי את האישה לצידי מתי הוא אמור להגיע, והיא דקלמה לי את השעות. היא הייתה ערבייה, כמו רוב מי שחיכה בתחנה - אחרי הכל, היעד של 248 הוא אום אל פחם, וזה שהחור שאני גרה בו נמצא על הדרך זה רק צירוף מקרים נחמד לטובתי - או לרעתי, אם אתם שואלים את ההורים שלי. הם טוענים שאני לא צריכה לעלות על אוטובוסים כאלו”

“כשאתם מחזיקים ביד פנינה, מוטב שתסגרו חזק את האגרוף על מנת שלא תאבדו אותה. אני את הפנינה שלי מצאתי בישוב עם הנוף הכי יפה בארץ. רצה הגורל ויום נישואינו העשירי ויום הולדת הארבעים של בן הזוג חלו באותו שבוע. החלטנו לחגוג בצורה המועדפת עלינו, צימר בגליל. הילדים אופסנו אצל הסבים ואנחנו יצאנו לשאוף אוויר הרים צלול. מתת, אם אתם לא יודעים, הוא מצפה קטנטן שממוקם על הר מתת בגליל העליון, קרוב לבירנית ומאכ”

“אחחחח דורית רביניאן, איך את יודעת להעיף את הקוראים שלך למעלה, גבוה גבוה, בכל ספר, וכל פעם מחדש. הולכת על הגבול, מזגזגת בין לבין, ואותי השארת עם אויר כלוא בבית החזה, מחכה לצעד הבא שלך, לראות לאן תוליכי אותי. אבל אני שבויה של הכתיבה שלך, אלך אחרייך, ותמיד אקרא כל מילה שתכתבי. יש לנו ספרות מקור משובחת, ולטעמי את מהסופרות הבאמת טובות שלנו. הספר מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון, שקראתי לו החלק הסיפו”

“את ספרה המפורסם של דורית רביניאן, 'גדר חיה', קראתי אי שם, בתקופה שבה מה שהעסיק והסעיר את המדינה היה ספר קריאה ולא הפגנות לשחרור חטופים או מלחמה כואבת ועקובה מדם. מעט מעלילתו של הספר זכורה לי, אבל אני זוכר שאהבתי אותו מאוד וכמו כן גם את הכתיבה היפה של דורית רביניאן. הכתיבה היפה שלה נוכחת גם ב"שיעורים בפיתוח קול'. מן כתיבה נעימה, כמו ציוץ הציפורים שעל הכריכה. יפה וציורית כמו שטיח פרסי, שהרי מוצאה”

“אתמול ישבתי במרכזית, מחכה לאוטובוסים המאחרים בעקביות של סופרבוס, וקראתי את הספר הזה. באיזה שהוא שלב, שאלתי את האישה לצידי מתי הוא אמור להגיע, והיא דקלמה לי את השעות. היא הייתה ערבייה, כמו רוב מי שחיכה בתחנה - אחרי הכל, היעד של 248 הוא אום אל פחם, וזה שהחור שאני גרה בו נמצא על הדרך זה רק צירוף מקרים נחמד לטובתי - או לרעתי, אם אתם שואלים את ההורים שלי. הם טוענים שאני לא צריכה לעלות על אוטובוסים כאלו”