הוא היה <mark>בן</mark> למעמד העליון הבריטי, בוגר קיימברידג׳, אנשים נמשכו אליו כאל מגנט בזכות אישיות הכריזמטית, חוש ההומור שלו, הנדיבות שלו כלפי חבריו והמקצוענות שלו. הוא הכיר את כולם, הוא היה חבר של כולם, כולם היו חבריו, או לפחות כך חשבו…

בארגון הביון הבריטי המהולל האם. איי. 6 הוא נחשב לאגדה בזמן אמת והמוניטין שלו היה ידוע ומוכר גם לארגוני ביון אחרים. הוא שימש ונחשב כמנטור לרוב הסוכנים הבריטיים וחלק מהאמרי

לנטוש או לא לנטוש זו השאלה! השאלה שליוותה אותו בשבועות האחרונים. העלה האחרון בפרח קבע - לא. כפיצוי, קראתי במקביל שלושה ספרי פרוזה.

הקריאה בספר דמתה לשיטוט לסירוגין בין גאיות צחיחים, משמימים ומשעממים, לבין טיול בגבעות מוריקות עם נוף מלבב. הרגשתי ממש כמו אסימפטוטה. קצת מפתיע כשמדובר בספר של <mark>בן מקנטייר</mark>. מאד אהבתי ורותקתי לספרו הקודם שתורגם "המרגל והבוגד". גם ספריו המוקדמים-יותר מעניינים מראשיתם

#
אני לא אוהבת ביוגרפיות. הניסיון, שנראה לי יומרני, להסביר את מעשיו והתנהגותו של אדם, מעצ<mark>בן</mark> אותי. ואוטוביוגרפיות? אותו דבר, ועוד יותר. הרבה יותר נוח לי לקרוא סיפור על גיבורים בדויים, שהסופר בורא ומסביר את התנהגותם. הספר הזה אינו בדיוק ביוגרפיה אם כי לוקה בחלק ממה שאני מייחסת לז'אנר הזה. הוא מתאר את הגיבורה שלו – תיאור ענייני, תחקיר מקיף – בצורה שמתארת אירועים, בלי להתעמק במניעים ומחשבות. כלומר –

במלחמה, קבע ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה, וינסטון צ'רצ'יל, האמת כה יקרה עד כי עליה להיות מוגנת באמצעות שקרים כשומרי ראש. האמת הזו עמדה במוקד ספרי מתח רבים על המלחמה.

אחד הבולטים שבהם הוא המותחן "הצונחים אל המוות" (הוצאת מ. מזרחי, 1968) מאת סופר המתח הסקוטי אליסטר מקלין. בספר תואר כיצד נפל, בשנת 1943, גנרל קרנבי האמריקני, הבקי בתכניות הפלישה לנורמנדי, בשבי הגרמנים ונכלא בטירה מוגנת היטב

https://wp.me/p4kTCp-4ir

העיתונאי והסופר הבריטי <mark>בן מקנטייר</mark> הוא אחד המוכשרים שבכותבי ההיסטוריה הפופולרית על אודות מבצעי מודיעין ומבצעים מיוחדים. בסגנונו המיוחד הוא מצליח לרקום סיפורים מרתקים ורחבי יריעה. באחד מספריו, "מבצע קציצה"‬ (עם עובד, 2010), הוא תיאר את סיפורו המלא של מבצע ההונאה שביצע המודיעין הבריטי במלחמת העולם השנייה במטרה להטעות את הגרמנים בנוגע ליעד האמיתי של הפלישה לאירופה ב־‭,1943‬

לאחר שקראתי את ״בגידה כפולה״ של <mark>בן מקנטייר</mark> והתמוגגתי לא היה לי ספק שזה מה שאחווה גם ב״סוכן זיגזג״, ספר שיצא לאור חמש שנים קודם.
<mark>בן מקנטייר</mark> ערך לקראת כתיבת הספר, כהרגלו יש לומר, מחקר מדוקדק שמבוסס על מסמכים ועדויות ממקורות רבים. על בסיס כל אלו כתב ספר שבמרכזו עומד אדי צ׳פמן, נוכל ועבריין מתוחכם ומנוסה, שכדי לחמוק ממאסר באי ג׳רזי, התנדב לסייע לשירות הריגול הנגדי הנאצי ״האבוור״ לאחר שהגרמנים כבשו את

ספר מעולה. סיפור אמיתי, מסופר היטב, כמו ש<mark>בן מקנטייר</mark> יודע לעשות. זה כבר הספר הרביעי שלו שאני קורא ואפשר להכתיר אותו בשקט כהיסטוריון המעולה של הביון הבריטי במלחמת העולם השנייה ובתקופת המלחמה הקרה. מעבר לפרטים ההיסטוריים המאוד מעניינים הוא יודע לספר את הסיפור הנקרא כספר מתח מעולה. סיפורו של קים פילבי מרתק ומדהים כיצד הצליח כמרגל המופעל ע"י הרוסים להגיע למעמד כה בכיר בביון הבריטי, עד כדי כך שהצביעו על

אחד מהספרים הטובים של הפעלת סוכנים אין זה ספר דמיוני אלה דוח הפעלה מפורט של אחד מהסוכנים הכפולים הטובים שפעלו לניצחון על גרמניה ,אדי צ'פמן ,מסלול האתירה הגיוס הכשרה והפעלה כולל ניתוח אופי של הסוכן והמפעילים משני הצדדים .שיטות ואמצעים (מרכיבים המשמשים עד היום) תיעוד מדוחות ההפעלה והרישומים האותנטיים
כמו במציאות המפעילים מנסים להתנער מהמופעל כדי להימנע מהתגמול בסיום ההפעלה (מזכיר לכם מישהוא מהזמן

זה כבר שנים רבות שאני נוהג להאזין לתוכנית ׳ שעה היסטורית׳ , בכל יום שישי בערב , עם פרופ׳ הר סגור והשותף הטורני ( עהכי אהבתי עם אלכס אנסקי).
לא מזמן האזנתי לתוכנית שנושאה על המרגלים מאז ומתמיד, וכמו שכתבתי כבר פעם, הריגול הינו המקצוע השני בותק שלו לאחר הזנות- כמו שכבר מוזכר בתנ״ך( עם רחב הזונה שהסתירה את 12 המרגלים ששלח משה לחקור את ארץ ישראל.
כתבתי כבר בעבר שבעיני שירותי הריגול של ברית המועצות,