ביקורת ספרותית על המורה לעברית מאת מאיה ערד
ספר טוב

---

הספר מורכב משלושה סיפורים שכולם עוסקים בנושא לא מספיק מדובר בחיים הישראלים, בעיני, ישראלים שעזבו את הארץ וחיים בארצות הברית. כל סיפור נוגע בנושא מכיוון אחר, אבל לכולם משותפת תחושת מציאות קשה שמתוארת בצורה מאוד ריאליסטית. הסיפור הראשון, והמוצלח ביותר, עוסק בחיי האקדמיה, בגילאות ובתפיסות פוליטיות של ישראלים. הוא משלב את כל אלה יחד בצורה חכמה, כאשר שלושתם מתחברים ומניעים את העלילה אל סופה הדרמטי. שני הסיפורים הנוספים עוסקים בחיי משפחות בהן אב המשפחה עוסק בענף ההייטק וגידול הילדים מוטל בעיקר על האם.
מאיה ערד מציירת תמונה שאינה בהכרח נעימה. האמצעים שלה הם פשוטים וקל להתחבר אליהם: דיאלוגים קצרים, סצינות שקורות בתוך הבית - על הספה, במטבח ובמיטה, בין בני המשפחה. השפה מאוד זורמת, מאוד יומיומית ולא מיופיפת. הדמויות שלה מתנהגות בדיוק כפי שהדמויות מסביבנו מתנהגות. אולם ההישג הגדול של ערד, בעיני, הוא האופן שבו היא מתארת את הדמויות כך שהן יוצרות בקורא אמפטיה ואנתגוניזם במקביל, ממש כמו בחיים האמיתיים, והיכולת לראות את המצב מנקודות מבט שונות ולהזדהות עם כל אחת מהן. יש בספר רובד של מורכבות פסיכולוגית שנדיר למצוא בספרים וריאליזם שאפייני לעולם הקולנוע.
אחד הדברים שהפתיעו אותי בספר, הוא מקומה של העכשוויות בעלילה. לא בהרבה ספרים, גם החדשים שבהם, משולבים תאורי אפליקציות, מכשירים כמו טאבלט וטלפון נייד ופריטי אופנה (למשל מעיל של נורת' פייס, שיש לו תפקיד בעלילת הסיפור השלישי). מאיה ערד לא מנסה לספר סיפור קלאסי שיתאים לכל מקום ולכל זמן. היא מתארת את המציאות בדיוק כפי שהיא, על כל מרכיביה. וכמו בציוריו של הצייר האמריקני אדוארד הופר, התמונה שמתקבלת היא היפר-ריאליסטית ומאוד, מאוד עגומה.

» ביקורות נוספות של זוהר
» ביקורות נוספות על המורה לעברית