השבעתי אתכם ידידיי חברי 'סימניה', בכל הקדוש והיקר, אם תמצאו את חיים באר, תגידו לו שחולה אהבה אני לו. כי מעת אשר נראה הזמיר בחדרי, לא יכול הייתי להניחו מידי. ובעודו בכפי בלעתיו. ורק מפני גודלו ואורכו ופרטי-פרטיו המרובים והמענגים, הוא גזל כמעט חודש שלם מימי חיי. וזהו גזל שיש לו השבה.... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
ברלין בזמן מלחמת העולם השנייה מזווית אחרת. אלו שמלשינים ואלו שהמוסר והמצפון גוברים ועושים מעשה.
כתיבה משובחת וכך גם התרגום והעריכה הלשונית. הבנייה, הדקויות וכו'.
לבד בברלין אמנם טוב יותר.
מרתק, מומלץ מאוד!... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
ספר יחסית ישן ,,,שלצערי הרב גיליתי את מהותו הפנימית האיכותית רק בשנים האחרונות
הספר הזה והספר 100 שנים של בדידות אלה ספרים שעיתים אני שב אליהם כמוצא שלל רב כצמא למים המהלך במידבר השממה הספרותי החדשה שנכתבת אך אין לה מסר 1 עיקרי מהותי על החיים ,רק ערבים ערבים ערבים ועוד ערבים ולא ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
ספר מכמיר לב על אדם ילד בעצם ,שכנראה נראה מוזר או שונה בגלל נכות, גמני נכה ולכן הספר מדבר אלי
בדרך כלל אני לא קורא ספרים "מתיילדים" כאלה
אך משהו פנימי אמר לי שהספר הזה הוא טוב
ועד עתה לא נכזבתי ממנו
אני רק יודע ש,,,,,מי שייקרא בספר
ייצא ממנו טוב יותר
אדם טוב יותר ממה שנכנס אליו
ל... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אני רוצה לכתוב, אבל לא מצליחה לקרוא ספרים.
ויש לי כל כך הרבה בהמתנה, וכולם נהדרים.
למרות שבעצם עד שלא אקרא אותם לא אוכל לומר זאת בוודאות,
כי אז, בעצם, לחוות הדעת ולקריאה אין יותר מדי משמעות.
אבל כשהדעת לא מרוכזת, מתבדרת ומתפזרת
(ולמה היא ככה זו כבר אופרה אחרת),
זה לא הוגן לקרוא ס... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אני כ,,,דור 2 לניצולי שואה חושב שהספר הזה מטלטל ברמות שאין לתאר ,ככה לפחות אנכי הרגשתי בעת שקראתיו
לוא היה חי הייתי מטלפן אליו ומחזק ידיו כמה חבל שהתאבד והשאיר לנו עולם עצוב יותר ממילא
אבל עם כל זה, עם כל האיכות האותנטיות של המקרים האמתיים אני חש שפרימו לוי זל רשם כותרת לספר שהי... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אני מתייחס רק לשמו של הספר שהוא אקטואלי בעבורי מאוד מאוד,
דודו זל לא מענין לי בכלום
וכאילו שאני רשמתי את כותרת שם הספר בימים אלה
למה גונבים לי את ההשראה המילולית... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
קבלו סוד: אני אוהב במבה אדומה. זה ישראלי, זה מתוק וזה הטעם שלי. אמממה, יש בעיה. הגיל, המעמד, המקטורן לא תואמים את הצבע ואת הטעם. בגיל שלנו אוכלים סושי, לקרדות וקוויאר. בכמה שנים לפני שנולדו הילדים, הייתה ממש צרה. איך נכנסים למכולת השכונתית ומבקשים במבה אדומה בכמויות. קשה לקחת סיכו... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
![להעיר את הענק שבפנים [1] - כיצד ליטול שליטה מידית על ייעודכם - להעיר את הענק שבפנים #1 - אנתוני רובינס](/100x154/bookimages/covers0/7681.jpg "להעיר את הענק שבפנים [1] - כיצד ליטול שליטה מידית על ייעודכם - להעיר את הענק שבפנים #1 - אנתוני רובינס")
הספר הגיע אלי בהמלצת המורה שלי לשיטת nlp איתיי שמו , שהמליץ לי על הספר
יש בו אין ספור המלצות לחיים בריאים שונים תחת קונטרול ברור חד והחלטי
בגלל הספר אני לא אוכל יותר אוכל זבל
רואה פחות טלויזיה
מתעמל יותר
ורשמתי לי גם רשימת מטלות חיובי שאני יכול לבצע באפן מיידי
אולי אני קל ש... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
את העיירה סטיי מור, אותה עיירה משעשעת, פגשנו כבר בספר המהנה הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו. הפעם העלילה רצינית יותר ואנו לומדים על המתרחש בעיקר מפיה של אחת לתה בורן. העלילה נסובה על מקרה אמיתי שהיה.
סטיי מור נותה עיירה נידחת משהו בארקנסו. לא הרבה קורה בה ומי שגר בה חי על חקלא... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
"סליחה, יש לכם מושג מי כאן הבעל הבית?!". "מה?! הוא לא פה?! צריך לפטר אותו!". יש כאן מישהו במצב פסיכוטי שפוגע בעצמו ואתם עושים עליו סיבוב?! תתביישו לכם.
אני יודע שזה נשמע בדיוק כמו נאום של קשישה צדקנית ליד ילד שיורד לכביש, אבל הפעם זה אני. מישהו שקצת מכיר את הרקע ומבין משהו במחיר. כבר מ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
כן, אני מהדור שהוכרח ללמוד את הספר הזה בתיכון. לא, לא זכרתי דבר מהספר, רק שאהבתי אותו. אפילו לא זכרתי שאחת הדמויות המפורסמות, רסטיניאק, באה מהספר הזה.
עכשיו באה לה מין מחשבה שכזו: מה בדיוק עבר בראשם של האחראים במשרד החינוך כשהחליטו שזה ספר חובה? האם עשו זאת כלאחר יד בבואם לבחור ס... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
פרוזה מסחררת. כתב היחצן של הספר על הכריכה האחורית. אז בעיני זו לשון המעטה של ממש. לפני שנכנסים אל רושדי צריך לקחת נשימה עמוקה. המילים של רושדי נופלות על הקורא כמפל שוצף, נשזרות, נטרפות, מתעטפות, נרדפות. לפעמים הן לוחשות, מדברות יפה. בזמנים אחרים הן צועקות באוזניו ואפילו שואגות. א... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אוי השעה הזאת מול הפסיכיאטר. הוא, בלי שום צדק, פשוט מצליח לפורר את הנפש מבפנים. זורע תחושה כאילו אני המצאתי את החולשות האנושיות. וכאילו שכורסה וקליניקה, משקפי-קריאה וקרחת, נותנים לו יתרון, או מצליחים להעלים את החולשות הקטנות שלו. אבל לא זה העניין.
באחד הרגעים על הספה, הבנתי שה... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
שלושה הם בני מחזור כמעט, הכותבים ספרות פופולרית ומוכרים לא מעט: פול אוסטר, יליד 1947, איאן מקיואן, יליד 1948 והרוקי מורקמי, יליד 1949. בעוד פול אוסטר מסתמן כסופר נהדר, אך כאחד ששיאו מאחוריו, הרוקי מורקמי מצטייר כאחד שיש לו עוד פוטנציאל. איאן מקיואן זכה, אצלי לפחות, להערכה על אהבה עיקשת ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אתם מכירים את זה. יש מישהו שאתם פשוט אוהבים לשמוע. זה יכול להיות זמר, שדר, או סתם דוד זקן. להקשיב למה שיוצא מהפה שלו זה עונג צרוף. זה ברור, אפילו אם מתקשים להבסיר למה בעצם. לא יודע, אני פשוט אוהב. איך אמרו הזקנים האידישאיים: "אויף א תאווה פרייגט מען נישט קיין קושיות". (-על אהבה לא שוא... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
במקרה של לורה פיצג'רלד אין מנוס מפנייה ליחידה הארצית לחקירות הונאה.
החקירה לא תהיה מסובכת: היורה נתפסה על חם בזירה כשבידה האקדח המעשן. וזה לא עשן קטן של הסיגריה שאחרי, שפשוט מוכרחים להדליק כדי להירגע אחרי צריכת השיט המרוכז שהיא כתבה, אלא עשן סמיך של ארובות תחנת הכוח בחדרה, שכב... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
בדיחה. למה השוטרים תמיד מסתובבים בזוגות? כי אחד יודע לקרוא והשני יודע לכתוב.
לאחרונה, שונרא והחתול נפרדו, ונשאר רק זה של ה"כתוב". מאחר וגם שונרא וגם חתול הם חתולים, אני לא בטוחה מי החתול שנשאר ומי עזב. מכל מקום, החתול של ה"קרוא" עזב. זמנית.
אבל למה אני מדברת על שוטרים? כדי לומר שלאח... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
איזה גידאון מושלם!! ממש תענוג לקרוא עליו ועל אהבתו לאווה.
טרילוגיה נהדרת לאוהבות הז'אנר.
כל השלושה ספרים יפים, את הספר השני אהבתי יותר.
בקיצור... חובה לאוהבות הז'אנר.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מהפח אל הפחת תרתי משמע.
אם בספר הקודם (הזקן בן המאה...) הסופר לא יכול היה לסתום את העט וכתב בלי הפסקה או הבחנה בין מה חשוב למה תפל עכשיו אני קוראת ספר מדהים לגמרי שנכתב ע"י סופרת קמצנית במילים ברמות קשות ומעצבנות.
הספר הזה, נעים להציג, "הנערה במרפסת ממול" מאת נאוה מקמל עתיר.
הספר מ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|