“חמישה סיפורים קצרים של דודו טופז. ניתן להבין שהם אמת. איכשהו חשתי שהגרעין אמיתי והוא תיבל קצת. גילוי נאות- תחילה נתפס טופז בעיני כבדרן ומנחה טוב למדי ומאוחר יותר כבעל אגו נפוח החש עצמו כמתנת אלוהים לאנושות. ההקדמה פותחת צוהר לעולם ה'שואו ביזנס' והמחיר. אנשים ניגשים אליו ולבדרנים בכלל- ספר בדיחה, תרביץ קטע, תחתום לי או לילד. כאילו שלרופא שיניים היו באים בבקשה לבדוק את הטוחנת העליונה חינם. היחס”

“הספר הזה נקרה בדרכי במקרה ממש. לא חשבתי לאסוף אותו לידיי, אבל בכל-זאת לקחתי אותו ומאז שהתחלתי לקרוא הוא זרם יפה ויחסית אליי סיימתי אותו די מהר. זיהיתי בו נפשות שדודו הזכיר, אירועים מארצישראל גם בתקופה שהייתי ילדה ומההווי בארץ ובעולם. לרגעים קצת כעסתי על כך שדברים כמעט לא השתנו פה והספר נכתב בשנת 2002 (לפני 20 שנה) !!! כפי שהוא מגדיר את עצמו (בעמ' 146) דודו טופז היה אגואיסט, אבל אני מוסיפה כי ל”

“יש לבוב דילן שיר אחד שבו הוא אומר (בתרגום ספונטני שלי): 'שכח את המתים, הם לא יעקבו אחריך', חמש שנים עברו מאז הפרשה של דודו טופז שהביאה להתרסקות הנוראה שלו ובעקבותיה כידוע בחר לסיים את חייו בהתאבדות, ואני מרגיש שמבחינתי דודו הוא לא סיפור חיים שנגמר. אני מתגעגע אליו, במיוחד לתקופה שלפני עידן הרייטינג, בו הייתי מקשיב לו דרך קבע ב-"ציפורי לילה" (נדמה לי שזה היה בימי שלישי) של גלי צה"ל. מצאתי את הס”

“לפני כמה חודשים עיינתי באות ט' שעל מדף הספריה, ולהפתעתי גיליתי את השם "טופז" על המדבקה. חשבתי לעצמי הייתכן שדודו טופז כתב ספר (זה הטופז היחיד שהכרתי), ואכן על העטיפה ראיתי "דודו טופז" - אכן הוא כתב ספר. בקריאתו, הרגשתי קודם כל שהוא מאוד קליל וזורם וכייפי. גם אם חמשת הפרקים היו פשוטים, ונאיביים, היתה להם פואנטה. בנוסף, הרגשתי שאני ממש נכנסת לראש של דודו טופז, אותה דמות ססגונית,מלאת צבע גם בחייו”

“חמישה סיפורים קצרים של דודו טופז. ניתן להבין שהם אמת. איכשהו חשתי שהגרעין אמיתי והוא תיבל קצת. גילוי נאות- תחילה נתפס טופז בעיני כבדרן ומנחה טוב למדי ומאוחר יותר כבעל אגו נפוח החש עצמו כמתנת אלוהים לאנושות. ההקדמה פותחת צוהר לעולם ה'שואו ביזנס' והמחיר. אנשים ניגשים אליו ולבדרנים בכלל- ספר בדיחה, תרביץ קטע, תחתום לי או לילד. כאילו שלרופא שיניים היו באים בבקשה לבדוק את הטוחנת העליונה חינם. היחס”

“הספר הזה נקרה בדרכי במקרה ממש. לא חשבתי לאסוף אותו לידיי, אבל בכל-זאת לקחתי אותו ומאז שהתחלתי לקרוא הוא זרם יפה ויחסית אליי סיימתי אותו די מהר. זיהיתי בו נפשות שדודו הזכיר, אירועים מארצישראל גם בתקופה שהייתי ילדה ומההווי בארץ ובעולם. לרגעים קצת כעסתי על כך שדברים כמעט לא השתנו פה והספר נכתב בשנת 2002 (לפני 20 שנה) !!! כפי שהוא מגדיר את עצמו (בעמ' 146) דודו טופז היה אגואיסט, אבל אני מוסיפה כי ל”

“יש לבוב דילן שיר אחד שבו הוא אומר (בתרגום ספונטני שלי): 'שכח את המתים, הם לא יעקבו אחריך', חמש שנים עברו מאז הפרשה של דודו טופז שהביאה להתרסקות הנוראה שלו ובעקבותיה כידוע בחר לסיים את חייו בהתאבדות, ואני מרגיש שמבחינתי דודו הוא לא סיפור חיים שנגמר. אני מתגעגע אליו, במיוחד לתקופה שלפני עידן הרייטינג, בו הייתי מקשיב לו דרך קבע ב-"ציפורי לילה" (נדמה לי שזה היה בימי שלישי) של גלי צה"ל. מצאתי את הס”

“לפני כמה חודשים עיינתי באות ט' שעל מדף הספריה, ולהפתעתי גיליתי את השם "טופז" על המדבקה. חשבתי לעצמי הייתכן שדודו טופז כתב ספר (זה הטופז היחיד שהכרתי), ואכן על העטיפה ראיתי "דודו טופז" - אכן הוא כתב ספר. בקריאתו, הרגשתי קודם כל שהוא מאוד קליל וזורם וכייפי. גם אם חמשת הפרקים היו פשוטים, ונאיביים, היתה להם פואנטה. בנוסף, הרגשתי שאני ממש נכנסת לראש של דודו טופז, אותה דמות ססגונית,מלאת צבע גם בחייו”