ביקורת ספרותית על הגר מאת יוכי ברנדס
הביקורת נכתבה ביום שישי, 30 במאי, 2014
ע"י מתלמד


אוי השעה הזאת מול הפסיכיאטר. הוא, בלי שום צדק, פשוט מצליח לפורר את הנפש מבפנים. זורע תחושה כאילו אני המצאתי את החולשות האנושיות. וכאילו שכורסה וקליניקה, משקפי-קריאה וקרחת, נותנים לו יתרון, או מצליחים להעלים את החולשות הקטנות שלו. אבל לא זה העניין.

באחד הרגעים על הספה, הבנתי שהבעיה היא עם הרגע הזה "שאתה פשוט מתקשה לשלוט בסוגרים", (הדימוי הגריאטרי במקור). "אתה יודע שזה לא בסדר מה שאתה אומר, אבל אתה פשוט לא מצליח להתגבר". הראש המהנהן הסכים איתי. זה עלה 500 ש"ח. ויש כיסוי חלקי מהקופה.

זה כבר מאובחן. השליטה בסוגרים לא משו. אם ככה זה תמיד, יש את הרגעים העדינים האלו שהפיל מממש את הקלישאה ומטייל בחנות חרסינה בגמלוניות, אין הרבה סיכויים לשלוט בתוצאות. ברור שיהיו נפגעים. אבל מה לעשות, הוא כבר נכנס. הדרך החוצה תעלה ביוקר. הוא מנסה להתגמש, לפגוע מה פחות.

קראתי ספר. כל החומרים קרובים אל לבי. מתח בין שמרנות לסקרנות. תמורות ושינויים סוציולוגיים פנים מגזריים. הכל היה שם. גם הכותבת המהוללת הייתה שם. היא גם יצאה. מכירה היטב את המסדרון הזה, או "הגשר" כמו שהפוליטקלי-קורקטיים יעדיפו, שמוביל החוצה ופנימה. ועכשיו היא הקדישה ספר שלם.

ועכשיו הקטע של הסוגרים: גברת, יש לך מה לומר. אוקיי. אבל למה את צורחת?! מה יש לך?! למה אי אפשר לדבר בנחת. מאיפה הבאת את כל האמוציות המטורפות האלו. ועוד משהו, אחרי ספר אחד 'שבע אמהות' לא מרגיש לך מוכר לספר עוד הפעם את הסיפור של הגר? ככה לרוקן את כל התחמושת בבת אחת? ואם כבר צועקים, למה לעשות ספוילרים לספר 'הפרדס של עקיבא'? אם כאן תטחני כאן דמויות תלמודיות, מקראיות, משנהאיות לא תשארי כלום לפעם הבאה.

ובתוך השלשול הוורבאלי הזה, אני חייב להעז משהו שובניסטי מחריד. זהו ספר מחזור. במובן הגס של המילה. צריך להיות במצב מאוד מסוים כדי לקרוא אותו. (ולכתוב אותו). בשלהי גיל ההתבגרות הייתי מוצא כאן עומק רגשי, ידע פנומנלי ועוד הרבה מעלות. אבל הפעם זה תפס אותי ממש לא במקום.

עברו 5 דקות. בדיוק כמו שההוא מה-500 שקל צפה. נרגעתי. אני קצת מתבייש במה שכתבתי. חייב התנצלות. תקשיבי גברת. אני יודע, אני אשם. זה אני. כי קראתי קודם את הספרים המאוחרים שלך, שקצת מבליטים את הבוסריות שביצירה הזאת. אבל משהו אחד כדאי לפעם הבאה. ואצלך תמיד יוצאים ספרים. תנמיכי. אפשר לומר את אותם דברים בלי כל כך הרבה כאב שהופך אותם לדביקים קיטשיים ומשייך אותם לגיל ההתבגרות.

אני מבטיח להמשיך להקשיב.
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אספי (לפני 5 שנים)
נהדר!
אוקי (אורית) (לפני 5 שנים)
מתלמד יקר, וגם זשל"ב יקר, כמובן שכתבתי את דבריי בנימה משועשעת. כל אחד יכול לגבש את דעתו על עולם רפואת הנפש כרצונו ואת יחסו למטפלים - כנ"ל... כן אומר ברצינות, שאני מקווה ומאמינה שלאיש שמהעוסקים בבריאות הנפש אין כוונה "לפורר את הנפש מבפנים" אם כי להעצים אותה, גם אם המטופל מרגיש לעתים מתפורר בדרך...
מתלמד (לפני 5 שנים)
וואו, תודה חבר'ה, בסה"כ נפשתי בשבת. ועכשיו אני רואה את התגובות. לא כולם ביחד. ראשית אני חייב התנצלות לאוקי והבהרה לזשל"ב:
אני חסיד גדול של טיפול נפשי מכל סוג. אני חסיד קטן של התנשאות של מטפל על מטופל - שחוויתי אישית בהקשר מסוים.
בד"כ כשמדובר בהתנשאות היא מחפה על שלל חולשות אישיות ואולי גם על חוסר מקצוענות.
אבל כאן, כל זה היה רק משל כדי לומר שאני רוצה לומר משהו שאני לא יכול להשתיק.
שונרא החתול (לפני 5 שנים)
אכן כן. דוגמנית.
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 5 שנים)
OK, זכותך. כאמור, איני שומרת הסף. גם אני הבעתי דעה. אגב, גם אני לא התלהבתי מהפרדס של עקיבא... ומי זו מורן אטיאס? :-) סתם, סתם... דוגמנית משהו? לא?
שונרא החתול (לפני 5 שנים)
ג'ליסטיק, אני עדיין חושבת שלהחמיא לה על שכלה ולהעיר על חוסר ענוותה, זו לא חציית גבולות.
מבחינתי, כמי שראתה אותה בתחילת דרכה ואפילו "סימנה" אותה ככוכב עולה, זו אפילו אכזבה אישית, למרות שאין לי דבר וחצי דבר איתה.
בעצם קראתי חצי של "הפרדס של עקיבא", אז דווקא יש לי חצי דבר :-)
ובאשר לנעל, הנה הגדרה: כשמורן אטיאס זכתה להצלחה באיטליה, אמרו עליה שגם מגף זה סוג של נעל.
ואני מתנצלת בפני ברנדס על איזכורה ביחד עם אטיאס.
(לפני 5 שנים)
סופרפופוינס... צודקת. וגם שאפו, נטו רווח שלך שאת לא יכולה להתייחס.
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 5 שנים)
שונרא, מותר להביע כל דעה על כל דבר. זו ארץ דמוקרטית תודה לאל... ועדיין, נסכים שיש דברים שאף אחד לא יכתוב... שאלה איפה ממקמים את הגבול, בפ-ר-ט אם מדובר על סופר/ת מקומי/ת משלנו. צניעות? ענווה? לדעתי לא רלוונטי לספר, אבל זכותך. אין בי יומרות לשמור על הגבולות ובוודאי שלא על יוכי ברנדס. נראה לי שהיא תסתדר מצויין בלעדי...
מן הראוי שכל אחד יגדיר לעצמו מה זה "נעל" {:-)} ויחליט אם זה אכן ראוי. אגב, עמיר, לא רואה טלויזיה. לא יכולה להתייחס.
(לפני 5 שנים)
כל אחד ואיך שהוא תופס "נעל".
שונרא החתול (לפני 5 שנים)
ג'ליסטיק, אני חושבת שמותר להביע דעה גם על הסופר, על אחת כמה וכמה אם הוא ישראלי, ואתה נתקל בו וחווה אותו גם במדיומים אחרים פרט לספרים. כל מה שנכתב זה שהיא אמנם משכילה ודעתנית, אך לא כל כך מוכשרת בכתיבת ספרים.
ועמיר, היא הכי לא נעל.
(לפני 5 שנים)
מתלמד, יפה כתבת. לסופרקלי... הסתבכתי, מרי פופינס - לגבי ברנדס, לא מכיר/אכיר מה היא כותבת, אולי כותבת טוב. האמת, התרשמות מתכנית טלויזיה שהנחתה פעם - היא די נעל.
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 5 שנים)
תרגיעו... איזו קטילה לסופרת.ביננו, לה יש ספרים, גם אם הם עולים על המוקד ולרובנו הדומם, רק את הזכות להביע כאן דעה...
חשבתי שאנו עוסקים פה בספרים... את הספר הזה קראתי ואיני זוכרת ממנו דבר, אולם את שבע אמהות, אהבתי מאד. רק בשביל האיזון והפרופורציות.
אוקי (אורית) (לפני 5 שנים)
זשל"ב, הבנתי אותך כבר בפעם הראשונה... רק רציתי לבצע אימות לפני נקיטת אמצעים... :)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים)
פסיכולוגים ופסיכיאטרים.
אוקי (אורית) (לפני 5 שנים)
מתלמד, שני בירורים לי איתך: א. "לפורר את הנפש מבפנים".. האמנם ?!? ב. "הכותבת המהוללת"... האמנם?!? רגע, כמובן, שלא נשכח - כתבת ממש, ממש יפה.. :)
אוקי (אורית) (לפני 5 שנים)
זשל"ב - אתה שונא מה??????
נעמי (לפני 5 שנים)
מעולה! אני לא קראתי ולא אקרא את הספרים שלה
שונרא החתול (לפני 5 שנים)
הייא חזרה בשאלה? אני לגמרי מופתעת! חשבתי שהיא רק נהייתה דתייה לייט.
קצת חורה לי לשמוע שהיא חזרה בשאלה, כי היא הייתה מעין סמל של חרדית מודרנית עם פתיחות.
היא אולי משכילה ודעתנית, אבל כשהיא מדברת היא נשמעת כיודעת כל, כאילו יש לה מונופול על איזו בינה ודעת ואין לה כל ענווה וצניעות.
בלתי נסבלת כמו אברהם בורג המאוס. זו דעתי.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים)
ביקורת מצוינת. גם אני שונא פסיכולוגים ופסיכיאטרים!
אפרתי (לפני 5 שנים)
יוכי ברנדס היא חוזרת בשאלה שמשתמשת בעברה כחומר ללוש ממנו ספרים. היא אשה משכילה ודעתנית, כדברי שונרא, אך אבוי, בקושי קב אחד של כישרון כתיבה נטלה. וזה עצוב, כשמישהו חושב שהוא סופר מוכשר והוא לא.
שונרא החתול (לפני 5 שנים)
יוכי ברנדס התגלתה לראשונה כצעירה דתית נחמדת ודעתנית בתוכנית לערב שבת בערוץ הראשון.
בזמנה, היה זה כמעט מהפכני שאישה תשתתף בתוכניות דת. היא הייתה בחירה מצוינת והרגשתי שהיא צפויה לגדולות.
היום, כשאני מקשיבה לה, אני לא יכולה להימלט מההרגשה שהיא הפכה את עצמה לאברהם בורג ממין נקבה, וזה בלתי נסבל מבחינתי.
נצחיה (לפני 5 שנים)
אתה כותב כל כך טוב. כל כך הרבה יותר טוב ממה שהגברת ברנדס תוכל להגיע אליו, גם לו תחייה מאה ועשרים שנה.
(לפני 5 שנים)
ואללה. טוב.
חמדת (לפני 5 שנים)
אין אנשים מושלמים .





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ