"אם מטאטא וסיר תקחי ליד, תצליחי לתפוס לך גבר מיד.
משרד או חנות? לא בשבילך, עקרת בית – זה ייעודך".
(שיר גרמני עממי ופופולרי משנות ה-30)

"בעוד שלוש מאות או חמש מאות שנה, איש לא ישאל אם פרוליין* מילר או פראו** שולצה הייתה אומללה"
(*אישה לא נשואה. **אישה נשואה – כך מכנים בגרמניה את הנשים ולא בשמן הפרטי)
(היינריך הימלר, מפקד משטרת ה

הרבה זמן חיכיתי לספר נוסף של <mark>דיוויד גילהם</mark>. כעשור עבר מאז קראתי את ספרו המופתי "עיר של נשים" , וטעמו הטוב נשאר בי מאז. זה לא שלא קראנו ספרים על הנושא, ואפילו באינפלציה של ספרים בנושא (שואה) הספר הצליח להתבלט מעל הרבה אחרים. גילהם ניחן ביכולת תיאור מדויקת ומוחשית, כזו המכניסה את הקורא לאווירת הסיפור באופן מוחלט, ונותנת לו להרגיש שהוא לוקח חלק באירועים, ולא על תקן משקיף מהצד, קורא, במקרה הזה.

היכו

ומה אתם הייתם עושים?

זו למעשה השאלה שמפנה אלינו <mark>דיוויד גילהם</mark> ברומן המצוין שלו "עיר של נשים", המתאר את החיים בברלין במלחמת העולם השנייה. מה שמעניין אותו והוא כותב זאת בסוף דבר שהוא מצרף לספר, הוא מה כל אחד מאיתנו היה עושה? מעניין אותו איך אנשים רגילים מגיבים לפשעים שהמשטר מבצע בשמם? הספר עוסק באנשים רגילים המקבלים החלטות קשות בשעה לא רגילה.

ברלין ב-1945 היא בעצמה עיר במלחמה, עיר המופצצת על י

הספר הזה הוא עוד ספר בסדרה של ספרים, ללא תאוריית קונספירציה מצדי, הרוכבים על גל סיפורת העוסקת במלחמת העולם השניה ועל הנעשה בתוככי גרמניה. הספרים הללו לא נכתבו מזיכרון אישי, אולי משהו שכן עבר בעבר הרחוק במשפחה, אולי כתיבה אקדמית, אולי סתם רצון לעורר עניין נשכח.
כך או כך, ספרים אילו ניחנו באיכות נמוכה עד סבירה בלבד והם מקוממים אותי במיוחד משום שטרם פיתחתי חוש להמנע מהם. אם להזכיר רק אחדים מהם, כדי

הנה כמה שוות ההבטחות שלי. לאחר קריאה של סקירות על הספר הזה הכנסתי אותו לרשימת "לא מתכוונת לקרוא", ובכל זאת הגיע לכאן הביתה וקראתי. למה לא התכוונתי לקרוא? כי הספיקו לי גנבת הספרים ולבד בברלין, ולא חסר לי מידע על כמה גרמנים טובים בעצם סבלו במלחמת העולם השנייה תחת השלטון הנאצי. כל מלחמה באשר היא כרוכה בסבל ואיך אומרים? לנו זה עלה יותר.

השנה היא 1943, ואנחנו בברלין. בגלל השירות הצבאי רוב הגברים בג

ספר חזק. מטלטל. מותח. מעלה/מרים אותך מהקרקע המרופשת והביבית של היום-יום. רוח האדם מקבלת ניעור או תפנית והיא מתעלה ומתרוממת ככל שמתקדם הספר. סופו שלהספר ממש מסחרר. הקורא נשאר עם הרגשות והערכים הכי בסיסיים ושורשיים - שהם משמעות החיים. ספר מזקק ומזכך.

בשנות העשרים שלי, כשהחלטתי לחקור מדינות חדשות והיתה זו הפעם הראשונה שהנפיקו לי דרכון, עוד לפני שארזתי מזוודה; פניתי לסטימצקי שהיתה אז מעצמת ספרים גדולה במטרה למצוא לי מדריכים לתייר המתחיל.
מובן שקראתי אותם בשקיקה, סימנתי במרקר צהוב יעדים נבחרים, הוספתי סימניות צבעוניות ושיננתי משפטים בסיסים שחשבתי שיוכלו לעזור לי בעת הצורך (״כמה זה עולה״ היה המשפט השגור בפי, השאר היו מיועדים להרשים את חמותי לעתיד

ההרגשה במהלך קריאת הספר הייתה שחצי ברלין מתגייסת כדי להציל יהודים מי שרק מבקשים ממנו מתגייס, השאר תורמים כסף כדי לשחד או לקנות ניירות מזויפים. אבל זה כל כך רחוק מהמציאות כמו שאנחנו יודעים וזאת הבעיה.
אנחנו בישראל לומדים הרבה על השואה ויודעים מה קרה שם. אני לא חושבת שזה המצב בארה"ב (הסופר אמריקאי, אני מניחה שזה קהל היעד העיקרי שלו) ובשאר העולם המערבי. סביר להניח שעדיין לומדים על מלחמת העולם השנייה

בעתות מלחמה הנשים שנשארות בעורף הן החזית האמיתית. מלחמת העולם השניה, ברלין כל הגברים מגוייסים מי מרצונו ומי בכפייה, כי כך הוחלט עבורו. כולם נרתמים לטובת הרייך והגזע. מי שנשאר מאחור אילו הנשים חיילים פצועים ויהודים הנמלטים על נפשם. סיגריד בודדת מלחמה כיוון שבעלה חייל הפירר חיה עם חמתה הנרגנת, ערה לכל ההתרחשויות סביבה, לשינוים לקורים, לעיניים שבולשות ולמלשינים, סיגריד מכירה נערה צעירה ונכנסת להרפתקה