“למי מאיתנו לא היו רגעים בחיים אותם הוא היה מוחק, לו רק אפשר היה? רגעים מביכים-בדיעבד בהם עשינו שגיאות מטופשות, היינו חסרי-רגישות, נסחפנו אחרי רגשות עזים והצטערנו אחר-כך, פגענו, ביצענו עוולות, היינו קצת מנוולים אפילו שאולי חשבנו שהצדק איתנו? רגעים אשר, לו היו נחשפים כעת בפני כל (ובפרט בפנינו אנו, שהרי השתנינו מאז והדחקנו חלק מרגעים אלו), היו סודקים את שריון הדימוי-העצמי שלנו בפני אחרים ובפני עצמנו.”

“**** לפני כמה שנים נסעתי לבדי לחופשה באיים הקנריים. ניסיתי לשווא להימלט מגעגועיי למי ששברה את לבי כמה חודשים לפני כן, ונסיעה לאי טרופי נראתה כמו רעיון טוב. אז לא. היא לא היתה רעיון טוב, מסתבר. הימים לא עברו, הזמן לא זז, גרמנית וספרדית עטפו אותי בבליל ההברות המעצבן שלהן, ודימיתי לראות את זו שעזבה אותי בכל בחורה שחלפה לידי. אוכל גרוע ותיירים שמנים ואדמדמים ששטפו את טנריף לא הקלו על מצוקתי, ו”

“טובת הילד, או טובת השופטת? יש קולנוע אחר, שרעייתי ואני אוהבים ללכת אליו, הוא שוכן במבנה מחודש של קולנוע ישן מאוד, בו פוגשים בעיקר אנשים מבוגרים, שעדיין חשוב להם להרגיש את טעם הקולנוע השכונתי של פעם. טובת הילד, הסרט שהוקרן בקולנוע השכונתי, מבוסס על הספר של איאן מקיואן, הוא סרט רגיש, יפה ונוגע, המצליח להציב תמונות חיים ודילמות מורכבות. הוא נגע וטלטל אותנו, כמי שחצינו, או שאוטוטו חוצים את קו ה”

“את מה שקורה בספר הזה אפשר לייחס לעצלנות או לזחיחות או פשוט לכך שלאיאן מקיואן אין את אחותי, כלומר, מישהו שהוא סומך עליו ויודע שהוא בעדו ולכן מאפשר לו להגיד את האמת, לא רק בדיעבד, אלא גם תוך כדי. אם הוא היה מדבר איתה היא בטח היתה מראה לו את הפינות ומציעה לו להפסיק לעגל אותן והיה יכול להיות פה ספר מצויין. זה מבאס, כי יש פה כבר את רב החומרים. האיש יודע לכתוב ולסיפור שלו יש פוטנציאל. הוא גם עשה תחקי”

“למי מאיתנו לא היו רגעים בחיים אותם הוא היה מוחק, לו רק אפשר היה? רגעים מביכים-בדיעבד בהם עשינו שגיאות מטופשות, היינו חסרי-רגישות, נסחפנו אחרי רגשות עזים והצטערנו אחר-כך, פגענו, ביצענו עוולות, היינו קצת מנוולים אפילו שאולי חשבנו שהצדק איתנו? רגעים אשר, לו היו נחשפים כעת בפני כל (ובפרט בפנינו אנו, שהרי השתנינו מאז והדחקנו חלק מרגעים אלו), היו סודקים את שריון הדימוי-העצמי שלנו בפני אחרים ובפני עצמנו.”

“**** לפני כמה שנים נסעתי לבדי לחופשה באיים הקנריים. ניסיתי לשווא להימלט מגעגועיי למי ששברה את לבי כמה חודשים לפני כן, ונסיעה לאי טרופי נראתה כמו רעיון טוב. אז לא. היא לא היתה רעיון טוב, מסתבר. הימים לא עברו, הזמן לא זז, גרמנית וספרדית עטפו אותי בבליל ההברות המעצבן שלהן, ודימיתי לראות את זו שעזבה אותי בכל בחורה שחלפה לידי. אוכל גרוע ותיירים שמנים ואדמדמים ששטפו את טנריף לא הקלו על מצוקתי, ו”

“טובת הילד, או טובת השופטת? יש קולנוע אחר, שרעייתי ואני אוהבים ללכת אליו, הוא שוכן במבנה מחודש של קולנוע ישן מאוד, בו פוגשים בעיקר אנשים מבוגרים, שעדיין חשוב להם להרגיש את טעם הקולנוע השכונתי של פעם. טובת הילד, הסרט שהוקרן בקולנוע השכונתי, מבוסס על הספר של איאן מקיואן, הוא סרט רגיש, יפה ונוגע, המצליח להציב תמונות חיים ודילמות מורכבות. הוא נגע וטלטל אותנו, כמי שחצינו, או שאוטוטו חוצים את קו ה”

“את מה שקורה בספר הזה אפשר לייחס לעצלנות או לזחיחות או פשוט לכך שלאיאן מקיואן אין את אחותי, כלומר, מישהו שהוא סומך עליו ויודע שהוא בעדו ולכן מאפשר לו להגיד את האמת, לא רק בדיעבד, אלא גם תוך כדי. אם הוא היה מדבר איתה היא בטח היתה מראה לו את הפינות ומציעה לו להפסיק לעגל אותן והיה יכול להיות פה ספר מצויין. זה מבאס, כי יש פה כבר את רב החומרים. האיש יודע לכתוב ולסיפור שלו יש פוטנציאל. הוא גם עשה תחקי”