“זהו ספרו האחרון של פרימו לוי שתורגם לעברית תחת "מ", המפעל לתרגום ספרות מופת, ושאותו אני קורא עתה (2021). את כל תרגומיו לעברית קראתי והוא בעיני מהטובים בכותבים באיטלקית. פרימו לוי נתפס אצל רבים ככותב על השואה כשהטרילוגיה שלו המכילה את הזהו אדם?, ההפוגה והשוקעים והניצולים זכורה היטב ונצרבת בתודעה הלאומית. אבל פרימו לוי הוא גם סקרן בלתי נלאה וכותב בלתי נלאה, פרסומים רבים בלה סטמפה האיטלקי התקבצו בכר”

“אין טעם רב לפרט כל אחד מ-36 הסיפורים המתפרשים על כ-225 עמודים. פרימו לוי מעולם לא איכזב אותי והספר הזה לא שונה מאחרים. לוי יודע את מלאכת כתיבת הסיפור הקצר והסיפור המלא כאחד. ובכל זאת מה? פראנקל, ב"האדם מחפש משמעות", מצא משמעות, עבורו, כדי להתגבר על מוראות מחנה הריכוז ולהמשיך לחיות. פרימו לוי עשה דבר דומה, פשוט בתכלית: להתבונן בבני האדם שבאו, שחיו, שסבלו, שרזו, אבל לא ממש השתנו מעברם או השתנו באו”

“אני מעריך מאוד את הוצאת הקיבוץ המאוחד, דרך הספריה החדשה, להחיות את כתביו של פרימו לוי המחונן. כתביו נהדרים, אבל יצירת ספרים חדשים מכתביו, כשחלק ממה שיש בהם כבר הופיע בעבר, נראה לא טוב בלשון המעטה. במה מדובר? לאחרונה הופיעו "מקצועות של אחרים", "לילית ואחרים" ועתה "אושוויץ, עיר שלווה". כל הספרים האלה מורכבים מסיפורים קצרים, חלקם הופיעו בעבר. זה מרגיז בעיקר את מי שקרא בעיקר כל דבר שהתפרסם בשמו של”

“"כך היה אושוויץ" היה רק מאמר שכתב פרימו לוי באחד מעיתוני איטליה. אלא שבספר זה מקובצות עדויות שנמסרו ע"י יורשיו של לוי ועוד אחדים המוזכרים וכותבים בספר. אחת הביקורות כנגד הספר היא החזרתיות בו, בעיקר חזרה על דברים שכבר כתב לוי בספריו ובמיוחד ב"הזהו אדם?" המפורסם. אלא שדווקא ספר קצר יחסית זה מכיל מידע המצטבר לכדי איזושהי מסה קריטית. אנשים לא יפרצו בבכי בעקבות הקריאה בספר, אבל יחושו כבדות וחוסר נוחות”

“זהו ספרו האחרון של פרימו לוי שתורגם לעברית תחת "מ", המפעל לתרגום ספרות מופת, ושאותו אני קורא עתה (2021). את כל תרגומיו לעברית קראתי והוא בעיני מהטובים בכותבים באיטלקית. פרימו לוי נתפס אצל רבים ככותב על השואה כשהטרילוגיה שלו המכילה את הזהו אדם?, ההפוגה והשוקעים והניצולים זכורה היטב ונצרבת בתודעה הלאומית. אבל פרימו לוי הוא גם סקרן בלתי נלאה וכותב בלתי נלאה, פרסומים רבים בלה סטמפה האיטלקי התקבצו בכר”

“אין טעם רב לפרט כל אחד מ-36 הסיפורים המתפרשים על כ-225 עמודים. פרימו לוי מעולם לא איכזב אותי והספר הזה לא שונה מאחרים. לוי יודע את מלאכת כתיבת הסיפור הקצר והסיפור המלא כאחד. ובכל זאת מה? פראנקל, ב"האדם מחפש משמעות", מצא משמעות, עבורו, כדי להתגבר על מוראות מחנה הריכוז ולהמשיך לחיות. פרימו לוי עשה דבר דומה, פשוט בתכלית: להתבונן בבני האדם שבאו, שחיו, שסבלו, שרזו, אבל לא ממש השתנו מעברם או השתנו באו”

“אני מעריך מאוד את הוצאת הקיבוץ המאוחד, דרך הספריה החדשה, להחיות את כתביו של פרימו לוי המחונן. כתביו נהדרים, אבל יצירת ספרים חדשים מכתביו, כשחלק ממה שיש בהם כבר הופיע בעבר, נראה לא טוב בלשון המעטה. במה מדובר? לאחרונה הופיעו "מקצועות של אחרים", "לילית ואחרים" ועתה "אושוויץ, עיר שלווה". כל הספרים האלה מורכבים מסיפורים קצרים, חלקם הופיעו בעבר. זה מרגיז בעיקר את מי שקרא בעיקר כל דבר שהתפרסם בשמו של”

“"כך היה אושוויץ" היה רק מאמר שכתב פרימו לוי באחד מעיתוני איטליה. אלא שבספר זה מקובצות עדויות שנמסרו ע"י יורשיו של לוי ועוד אחדים המוזכרים וכותבים בספר. אחת הביקורות כנגד הספר היא החזרתיות בו, בעיקר חזרה על דברים שכבר כתב לוי בספריו ובמיוחד ב"הזהו אדם?" המפורסם. אלא שדווקא ספר קצר יחסית זה מכיל מידע המצטבר לכדי איזושהי מסה קריטית. אנשים לא יפרצו בבכי בעקבות הקריאה בספר, אבל יחושו כבדות וחוסר נוחות”