ביקורות הספרים שיניש אהב

מיין לפי: תאריך כתיבה כמות אוהבים שם הספר שם הסופר (פרטי) שם הסופר (משפחה)

**** אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל? ואם עץ נופל ביער, ומישהו שמע, וגם הוא מת ועבר מן העולם, האם הרגע החד-פעמי בו שמע את נפילת העץ העניקה לו משמעות? אם נולדנו, חיינו, ומתנו וכל מי שהכיר אותנו מת גם הוא, האם בכלל חיינו? הלא איננו אלא שברי מראה, המתקיימים רק מהשת... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-4 חודשים

לפעמים אני משתאה לנוכח העובדה שאני זוכר אירועים שכבר נחשבים היסטוריה... (קוראים לזאת הזדקנות). ביולי 1997 כותרות העיתונים בישרו על חזרת הונג קונג לשלטון סיני (מסתבר שגם חכירה של 99 שנים מסתיימת מתי שהוא, ואם בעל הבית מפחיד מספיק הדיירים מתפנים בלי לעשות בעיות). סקרנותי התעוררה ורצ... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-10 חודשים

הסופר האמריקאי פיליפ ק' דיק נחשב לאחד מחשובי סופרי המדע הבדיוני. דיק, שנפטר בשנת 1982, סבל מפרנויה חמורה, היה נשוי חמש (!) פעמים והתנסה במגוון רחב (מאוד) של סמים. חלק מספריו זכו לעיבודים קולנועיים מוצלחים ומצליחים, ביניהם "בלייד ראנר" המופתי (אחד הסרטים האהובים עליי במיוחד), "דו"ח מי... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-11 חודשים

הדמות האדירה, הנפלאה והרגישה של אנדר ה"קול למתים", המושל, המושיע של האנושות, אנדרו ווגין, משמיד הגזע ורוצח הילדים, שוב מופיעה באחד מסיפורי המד"ב הטובים בכל הזמנים. סקוט קארד עושה זאת שוב, ועושה זאת בצורה כה יפה ונוגעת שאתה מרגיש כאילו אתה יכול לראות בעיניים שלך את אנדר ולדבר אית... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-3 חודשים

באוניברסיטת בר-אילן בה אני לומדת ישנה ספריית יהדות עשירה. אני משתעשעת ברעיון החתרני להתגנב פנימה ולשתול את הספר הזה במדף ספרי המוסר. אניח אותו בקצה המדף ואדחק מעט פנימה, שחלילה לא יעמוד עם "מסילת ישרים" ו"נתיבות עולם" בשורה אחת. אל יהיה מעשה זה קל בעיניכם, שכן כובד חטאיו ... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-5 חודשים

אתמול הייתי לראשונה בבית של הורי מאז שנפטרו. שנה שלמה עומדת הדירה בשממונה ולא העזתי להיכנס. עליתי הביתה ואף אחד לא חיכה לי בחדר המדרגות. פתחתי את הדלת במפתח, דבר שלא עשיתי מאז שגרתי שם. הכל היה אותו דבר. בגדים מקופלים על הכורסא בחדר השינה, פרחים מפלסטיק על שולחן האוכל. נעלי בית ... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-7 חודשים

יהודה איש קריות - תחייתו של מיתוס הבגידה נכנסנו לכנסייה אפלולית הומת אדם ברובע אלפמה העתיק והעני של ליסבון, המשמר עדיין את שרידי התקופה המוסלמית משלהי ימי הביניים. קהל גדול מתכנס בצפיפות וממתין בדריכות לטכס המסורתי של חג הפסחא, המתאר את הסגרתו של ישו לרומאים, על ידי יהודה א... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-8 חודשים

השבוע כשעברתי ברחוב ירמיהו ראיתי מודעה במסגרת שחורה על אחד הקירות. בצער רב, וביגון קודר, וכו' וכו' וכו', ואז באותיות גדולות: נפתלי לאו - לביא. ובבת אחת קו 55, על כל האנשים והצפיפות והרעש, נעלם. מצאתי את עצמי על רציף רכבת, מול גדרות תיל ושער מתכת שאותיות גרמניות מודיעות מעליו, ארביי... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-8 חודשים

**** אנחנו רגילים לחשוב על הזמן כליניארי, קווי, כמו שרוול עצום וחד-כיווני של סיבות ותוצאות, שמתחיל אי שם במרק הקדמוני ומסתיים, נכון לעכשיו, ובכן, עכשיו. העתיד עוד לא "נכתב", והכול יכול להשתנות. הכול (אפילו בוז'י, תיאורטית, יכול להיות ראש ממשלה. שלא לומר יאיר לפיד). כל דבר מוביל ל... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-8 חודשים

מי שלא יודע איך מת סיסרא - שיקום; בדרך כלל אף אחד לא קם, כי כולנו, פחות או יותר, אהבנו את הנצחון של שבטי ישראל על האוייב הקשה והחמוש לעייפה במרכבות ונשק. והכי אהבנו, בעיקר הבנות, את העובדה שהמלחמה הזו נוהלה ע"י אישה, דבורה, ושאת האוייב הכי נחשב הרגה אישה, יעל. גם כמות הטקסט שהתנ"ך מק... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-9 חודשים

הספר הזה הוא כמו שמיכת תינוק בצבעי פסטל רכים. זך, טהור, תמים, תמיד נעים למגע ותמיד מושך למגע חוזר - ולו רק לרגע קט. אין בספר עלילה סבוכה או תחכום. יש כתיבה תמה. והכל פשוט - העלילה, האנשים - פשוט עד כדי ילדותי משהו, אבל ילדותי נבון, ומחמם את הלב. סרויאן מאיר את הצד היפה והאנושי ... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-9 חודשים

יש כמה אסכולות של כניסה לבריכה. יש את התרמוסטטיים. הם מגששים, טובלים בזהירות כף רגל אחת לבדוק האם קרו המים, מתיישבים על שפת הבריכה ונכנסים לאט לאט כשאת פרצופם מכסה ארשת של סבל וכל גופם זועק "בררררר... איזה קור. בשביל מה אני צריך את החרא הזה עכשיו?" יש את ההיפותרמיים. ... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-9 חודשים

טוב, אז עשיתי את הדבר הצפוי וקראתי את שתי הנובלות של זוכה פרס הנובל הטרי, פטריק מודיאנו, עליו לא שמעתי מעודי קודם לכן. (ועוד בחור טוב ממוצא יהודי, איך אפשר שלא לקרוא ולהתבשם בגדולתו הרוחנית של העם היהודי, בלה, בלה, בלה...) ולהלן מסקנותיי המלומדות. שתי הנובלות דומות למדי ולא בכדי ... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-9 חודשים

"אז ילדת בגיל עשרים?" שואלת פתאום הבת שלי. היא עוד מעט בת עשר. אני ליד הכיור והיא אמורה להכין שיעורים על שולחן המטבח. "עשרים ואחת וחצי" אני עונה, "ושבעה חודשים בעצם". "זה ממש צעיר" היא אומרת, מהורהרת. "זה בגיל שעוד סופרים את החצי" אומר הבן שלי, זה שנולד כשהייתי בת עשרים ואחת ושבעה חו... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-9 חודשים

אני גרה בתל-מונד. זה מקום קטן יחסית ומאד מנומנם. אין שום דבר לספר עליו. גם אם מישהו היה מנסה לכתוב על כל מה שיש פה, על גילי מבית המרקחת ועל דבורה מהסופר ועל אסרף שאחראי על הגננות, גם אם היה עובר על כל המחדלים וליקויי התכנון כמו הכיכר שיש בה תאונה לפחות פעם בשבוע, והיה מתעסק בנבכי ... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-10 חודשים

יש לנו בבית במטבח מן ארון כזה שאנחנו קוראים לו "ארון הממתקים". ובצדק, כי בארון הממתקים הזה יש כאמור, ממתקים. יש שם ממתקים מכל מני סוגים: עוגות, עוגיות, רוגלאכים, סוכריות, נחשי גומי, חמצוצים, במבה, ביסלי, ממתקים שאנחנו מכינים מחומרים שאנחנו משיגים וכמובן, ואיך אפשר שלא, שוקולד. הרב... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-10 חודשים

יצא לי להיפגש עם מטומטמים. אהבלים גמורים. במסגרת העבודה שלי בדיוטי פרי, אני אמור לקחת פרטים מאנשים לפני הקופות וככה לקדם את התור ולקצר אותו. בפועל, יש אנשים שחושדים שיש לי מניע נסתר. מישהו פעם אמר לי "אני לא אומר לך, אתה נראה לי מהמכס" (למרות שיש לי מדים של דיוטי פרי). מישהו אחר ענה... המשך לקרוא

לפני 11 שנים

טאי-פאן פרושו השליט העליון של חברה או תאגיד או כל קבוצה של אנשים בסין. כשראיתי את הספר הזה שמעולם לא שמעתי עליו בספריה, קצת דאגתי, אחרי ספינת הדגל של קלאוול "שוגון" חששתי שאתאכזב, לאחר היסוס בחרתי אותו ומהרגע שהתחלתי לקרוא שקעתי בו. הספר מספר את סיפורו של דירק סטרואן, הטאי-פאן ... המשך לקרוא

לפני 11 שנים

"אולי תרד להשתיק אותם?" אני שואלת את בן הזוג. בשבועות האחרונים בכל ערב רוכבי אופניים חשמליות עם מוסיקה רועמת מגיעים לפארק שמתחת לבית שלנו. הרעש הבלתי נסבל מפיק מפי מרגליות של קללות עסיסיות. דף הפייסבוק השכונתי קורע תחת עומס הפוסטים של השכנים המתלוננים ופתרון לא נראה באופק. "א... המשך לקרוא

לפני 11 שנים ו-3 חודשים

תמיד אהבתי ללכת. פעם לא הייתי עושה מזה עניין. תמיד היה לי תרמיל, שק שינה טוב ונעליים שאפשר ללכת איתן בלי שיהיו יותר מידי שלפוחיות, כך שבכל פעם שהיה לי צורך ארזתי ויצאתי לדרך. רק שבשנים האחרונות זה אף פעם לא קרה, כלומר, טיילתי, אבל לא ככה. לכן, כשלפני משהו כמו שבועיים התקשר אלי חבר ... המשך לקרוא

לפני 11 שנים ו-3 חודשים