הדמות האדירה, הנפלאה והרגישה של אנדר ה"קול למתים", המושל, המושיע של האנושות, אנדרו ווגין, משמיד הגזע ורוצח הילדים, שוב מופיעה באחד מסיפורי המד"ב הטובים בכל הזמנים. סקוט קארד עושה זאת שוב, ועושה זאת בצורה כה יפה ונוגעת שאתה מרגיש כאילו אתה יכול לראות בעיניים שלך את אנדר ולדבר איתו כאילו הוא איתך באותו החדר.
מקומו של הספר הוא מיד אחרי המשחק של אנדר ולפני קול למתים, וזה הופך אותו למרתק ולמשמעותי לכל מי שנכנס לעולם המדהים הזה של אנדר. אמנם קראתי אותו אחרי שסיימתי את סדרת המשחק של אנדר ונראה לי שלמרות שמבחינה כרונולוגית עדיף לקרוא אותו כמספר 2 בסדרה, עדיין הרווח של לקרוא אותו אחרי הכל, הוא גדול. מה עוד שגם צפיתי בסרט המשחק של אנדר שהיה לטעמי טוב מאוד, כדי למלא את החללים של השכחה.
אנדר נשלח לגלות, או בעצם הוא אינו מוצא את מקומו בעולם האנושי מכורח המציאות של גיבור/מפלצת שאחרי המלחמה השנייה נגד מלכות הכוורת. אנדר מצליח לעשות טוב בכל דבר שהוא נוגע בו, הוא משתמש בשכל חריף, ביכולות שיפוט ברמות הגבוהות ביותר שקיימות במוח האנושי והוא נעזר גם ברגש שלו כדי להבין ולפעול לפי צו ליבו. הסיפור של אנדר נוגע בך חזק, בתלאות שהוא עובר ובדרך החתחתים שהוא נאלץ ללכת בה, ולמרות כל מה שהוא בורח ממנו, הוא משתדל תמיד לעשות רק טוב לאנושות. הדמויות המלוות את אנדר לאורך הדרך גם הן, חכמות, שנונות, מצחיקות, ובקיצור נפלאות כמו שסקוט קארד יודע לכתוב כל כך טוב.
כיף לצלול שוב לעולם המדהים הזה וכיף עוד יותר לחזור אל חייו של אנדר כנער. מזל שיש לי גם את הסדרה הבאה בעולם של סקוט קארד - "הצל של אנדר".
תהנו...

















