ביקורת ספרותית על שלוש מעטפות - כתר מתח # מאת ניר חצרוני
ספר מעולה

---

יש כמה אסכולות של כניסה לבריכה.


יש את התרמוסטטיים. הם מגששים, טובלים בזהירות כף רגל אחת לבדוק האם קרו המים, מתיישבים על שפת הבריכה ונכנסים לאט לאט כשאת פרצופם מכסה ארשת של סבל וכל גופם זועק "בררררר... איזה קור. בשביל מה אני צריך את החרא הזה עכשיו?"

יש את ההיפותרמיים. הם זהירים, מחושבים ומתונים. הם אלו שיורדים במדרגות של הרדודים, אוספים מים בידיהם ומרטיבים את הזרועות ופלג הגוף העליון, ורק לאחר השוואת הטמפרטורות וחיסול כל שמץ של סיכוי להיפותרמיה, מתקדמים בצעדים קטנים ואיטיים לעמוקים.

יש את האקסטרימיים. קבלו את האמיצים והנועזים! הם לא הולכים על הקצה אלא קופצים מעליו ישר לעמוקים, בלי דרמות ובלי מדידות ודגימות מוקדמות.

ויש את ניר חצרוני. נראה לי שהוא קונדסון קצת מופרע, שלא משנה לו מי או מה, הוא יתגנב מאחור וידחוף למים את כווווווולם מבלי להשאיר להם סיכוי לטבילה בפעימות. בלי מצופים, בלי גלגל הצלה, בלי נוּדֵלִים, עם הג'ינס, עם האייפון בכיס של הג'ינס - ישר לעמוקים.

וזה מה שהוא עשה לי עם הספר המצוין הזה. הוא זרק אותי למים העמוקים בלי לבדוק בכלל לאיזו אסכולה אני שייכת. זו הייתה שעת ערב, היו לי תוכניות להמשך ורציתי רק להציץ בספר, לעלעל בו, לדגום אותו, אבל מרגע שהתחלתי, זה היה אבוד. לא רציתי לצאת, אם כי הרצון בכלל לא משחק פה תפקיד: את הספר הזה אי אפשר להניח מהיד.
פעם הגדרתי פה את אחד מספרי המתח השוודיים כ"ספר מאחר" - ספר שגורם לך לאחר כי אתה לא יכול להפסיק לקרוא אותו ולכן אתה מושך עוד קצת. רק עוד משפט, רק עד לסוף הפסקה, רק עד שנגיע לעמוד שמתחלק ב-3 ללא שארית. וכך אתה מתעכב ומאחר.
הספר הזה הוא לא "ספר מאחר". הוא "ספר מבטל" או "ספר מבריז". זה לא שאתה תגיע באיחור לאן שהיית צריך להגיע, אתה פשוט לא תגיע.
וככה הספר הזה הבריז אותי.


למה?
כי שם חיכה לי סוכן 10483.
סוכן 10483 הוא מין מקגייוור רב תושייה שמותאם ומעודכן לשנות האלפיים. יש בו קצת סידני בריסטו (Alias) אשת הביון המתוחכמת, שמתגנבת ומסתננת ומבצעת כל משימה עם אחוזי הצלחה כמעט מושלמים. יש בו גם קצת ג'ק באוור (24) העשוי ללא חת, חסר המעצורים, זה שלא רואה אף אחד ממטר וש-waze היה יוצא לפנסיה מוקדמת או נכנס לאשפוז פסיכיאטרי רק בגללו.
ויש בו הרבה, ממש ממש הרבה, הכי הרבה, psycho killer.
(אבל מה שאין בו זה אפילו גרם אחד מהעִיצְבּוּן שמביא ג'ק ריצ'ר. כתבה שונרא בעודה מוציאה לשון וירטואלית לאפרתי.)

סוכן 10483 הוא יצירתי, גאוני, ממוקד, נמרץ ומתוחכם; הוא גם אניגמטי, פרנואידי, חולני ומקפיא רוח. זו לא טעות: הוא לא קר רוח, הוא מקפיא רוח. מקפיא דם, אפילו. 10483 הוא מעין יצור פרנקנשטייני עם אנרגיה בלתי נדלית. מבחינת ההספק והמרץ, אני מגדירה אותו ככור גרעיני של אדם אחד. אבל אוּפְּסִי... יש איתו רק בעיה אחת קטנה, פיצית: האיתוראן שלו מושבת ומפסק ההפעלה המרוחקת שלו התקלקל. אי אפשר לאתר אותו או לכבות אותו. הוא יצא משליטה. ושכשמאבדים שליטה על מישהו חסר שליטה עצמית, זו בעיה ענקית.

אם נדמה את קריאת הספר לשחייה בבריכה, אז אפילו לא הרמתי ראש כדי לקחת אוויר. נשאבתי לתוך הספר עם עיניים שרצות על המילים ונפערות בתדהמה, ידיים שהופכות במהירות את הדפים וראש משתאה שלא מפסיק לחשוב, וואט דה פאק! מאיפה חצרוני יודע את כל זה? איך הוא חשב על זה? איך הוא המציא את זה? כמה ספרים על המוסד הוא קרא? אולי הוא בכלל היה במוסד? אולי הוא עדיין במוסד? האם אפשר לא להיות במוסד ולכתוב ספר כזה? כמה זמן וכמה משאבים הוא הקדיש לתחקיר? ומאיפה לעזאזל הוא הביא את זה ש"כל אפצ'י שבנאדם עושה מקצר לו את החיים בארבע-עשרה דקות." ואם נדמה לו שלא בדקתי, הוא טועה. לפחות על פי גוגל, זה לא נכון.

אני לא זוכרת מתי, אם בכלל, קראתי ספר שמיגנט אותי אליו כמו ששלוש המעטפות של ניר חצרוני הצליחו למגנט. שלוש שיחות שלא נענו, שלושה ווטסאפים שלא נקראו, "רק עוד שלושה עמודים ואז נצא", שלושה דפי עבודות שנשארו ריקים, שלושה חתולים מייללים שדורשים קעריות אוכל מלאות (מבחינתם קערית חצי מלאה היא קערית ריקה), שלוש נביחות של הכלב שרוצה את הטיול שלו (את החטיף שהוא מקבל בסופו), רק שלוש טיפות של חלב נותרו בקרטון אז נשתה קפה בלי חלב, שלושה קרקורי בטן, שלושה ציוצים של הקוקייה שבישרה שהשעה כבר שלוש בלילה ושלושה דברים שהדביקו אותי לספר ודחו את כל הנ"ל:
1. כתיבה קולחת ומרתקת, מינימליסטית ונטולת הצטעצעות. ישר ולעניין.
2. דימיון מעורר השתאות בשילוב ידע מעורר התפעלות.
3. מתח הורג מסקרנות.


שלושה חשודים היו לי בסימניה, חשודים בכך שהם סופרים סמויים, סופרים בהסוואה. יש לי תשובות וממצאים לגבי שלושתם. ניר חצרוני, הלא הוא bloggy, לא היה אחד מהם, מפני שאף פעם לא נתקלתי במשהו שהוא כתב. לא ביקורות ספרותיות, לא תגובות, אפילו לא לייקים. הראש מאחורי 10483 הסווה את עצמו טוב-טוב. ודווקא הוא התגלה לי כסופר, אחלה סופר שבעולם.
ותודה לבלו בלו שכתבה עליו.

אבל כעת גם הוא חשוד. לא בכך שהוא סופר סמוי (כי הוא כבר יצא לאור, אור גדול לדעתי), אלא בכך שהוא חלק מ'הארגון'. ואם הוא לא, הוא יהיה, כי 'הארגון' לא יוותר לו, לא יוותר עליו. ואם הוא לא ירצה להיות ב'ארגון', אז הוא באמת יהיה חייב לרדת למחתרת, להיות סמוי, למצוא הסוואה. (אולי להסתתר באיזה מרתף סודי? סתם הצעה שלא קשורה לכלום.) שוב, זו לא צריכה להיות בעיה עבור מי שרקח בגאונות מטורפת את סוכן 10483.


ואחרי שקיבלתי "שלוש מעטפות", אני רוצה לשגר שלוש מעטפות משל עצמי.

מעטפה ראשונה לחברי סימניה.
יש בה מכתב המלצה. לא, זו לא המלצה, זה ציווי: אתם חייבים לקרוא את הספר הזה!
על המכתב מודבק פוסט-איט צהוב שמשורבטות עליו שתי מילים: לחץ עלי. יש לי הרגשה מאוד מבוססת שאתם תחשבו על השיר הזה במהלך הקריאה. ואם כך, אתם חייבים לראות את הקליפ - הוא אחד הדברים היפים והמדויקים ביותר שראיתי ביוטיוב.


מעטפה שנייה למר אלון דה אלפרט.
יש בה העתק-הדבק מתוך הביקורת של בלו בלו לספר זה.

***********
אתה עם הכוכביות, כן אתה, לא הגיע זמן שתפרסם?! כבר אין לי סבלנות לחכות!

וחוץ מזה, אני מקווה שראית את הפוסט-איט במכתב הראשון ולחצת. מעניין אם זה קטן עליך או שאהבת או שניהם ביחד.


מעטפה שלישית למר ניר חצרוני.
יש בה שני ציורים, פתק ומכתב באנגלית.
בציור הראשון מצוירים חמישה כוכבים גדולים ומנצנצים.
בציור השני מצוירים סימני שאלה ענקיים, לפחות שלושה.
(וכדי שלא יהיה ציור שלישי ובו פרצופים כועסים עם גיצים עצבניים הרושפים סביבם, כדאי מאוד שספר ההמשך לא יתעכב ושיענה על כל השאלות הלא פתורות.)
בפתק כתובות שתי הערות:
האחת, יש ספויילר בעמ' 148 וזה חבל.
השנייה, ששקיות הזבל של 10483 לא היו עוברות את מבחן הסבירות של משאיות פינוי האשפה העירוניות.
אנד דיס איז דה אינגליש לטר:
Dear Mr. Hezroni aka bloggy,
I've just finished reading your genius book and the first (English) thought that crossed my mind was that it must be translated to English, stat! I'm not such an avid reader, yet I've read several thrillers in my life, both local and foreign, and no one came close to the amazing inspiration and uniqueness of agent 10483. I may not know much, but this I know: if your book doesn't become a best seller and beats the crap out of Mr. Lee Child - to name just one, there is something terribly wrong with the literature world.
Thank you for a great thrill and best of luck in the future.
Your newest fan,
Shunra The Cat


אני שמחה להעניק לספר 5 כוכבים.
הם יעלו את הציון הממוצע שלו ל-4.5 ואיתו הוא יעבור, בצדק רב, את המשוכה שבין "ספר טוב" ל"ספר מעולה".


ולא צריך גילוי נאות, ובכל זאת...
כשמחווים דעה על יצירה של מישהו שמכירים, נכנס למשוואה אלמנט ה'לא נעים'. אני מכיר אותו אז איך אני אומר לו עכשיו שלא התלהבתי, שלא התחברתי. לא נעים וזה.
אז אני לא מכירה את ניר חצרוני ולא את bloggy. כתבתי על זה קודם. ועדיין, קריאת ספר של חבר סימניה היא חוויה שונה מקריאת ספר של סופר מרוחק, כי בכל זאת יש פמיליאריות מסוימת ואתה נורא נורא רוצה לאהוב את הספר שלו.
אז מה שרציתי לומר זה שההתלהבות והפירגון שלי הם ממש לא בגלל אלמנט ה'לא נעים'.
באמת אהבתי את הספר.

» ביקורות נוספות של שונרא החתול
» ביקורות נוספות על שלוש מעטפות - כתר מתח #