ביקורת ספרותית על טאי-פאן מאת ג'יימס קלאוול
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 9 באוקטובר, 2015
ע"י ניר


לפעמים אני משתאה לנוכח העובדה שאני זוכר אירועים שכבר נחשבים היסטוריה... (קוראים לזאת הזדקנות). ביולי 1997 כותרות העיתונים בישרו על חזרת הונג קונג לשלטון סיני (מסתבר שגם חכירה של 99 שנים מסתיימת מתי שהוא, ואם בעל הבית מפחיד מספיק הדיירים מתפנים בלי לעשות בעיות). סקרנותי התעוררה ורציתי להבין על מה מדובר, למה באמת הסינים "המפחידים" לוקחים את הונג קונג מהבריטים "התמימים"?

האינטרנט היה אז מחובר עם מודם צפצפני ואיטי להחריד – התוכן היה לא משהו, כך שהיה קשה למצוא חומר כתוב אם לא היית נוסע לספריה של אוניברסיטה כלשהיא, אז במקום זאת קראתי את טאי-פאן.
מאז קראתי אותו מספר פעמים (ובגלל שנדלקתי עוד המון ספרים "רציניים" יותר בנושא), והפעם האחרונה היתה ביומיים האחרונים.

איך הגיעה הונג-קונג לידי הבריטים, ולמה הם חשקו באי סלעי שהפך היום לאחת הערים הענקיות בסין, עם גורדי שחקים לא יאמנו, וכלכלה מטורפת - היא סיפור מרתק.

כמו מוסיקה קלאסית, ציור או יין – יכול להיות שאתה לא אוהב את הסוגה הזאת, אולם אל מול יצירת מופת לרוב כל האנשים מבינים את הגאונות ונהנים עד שנעתקות המילים.
כך גם סוגת הרומנים ההיסטוריים, רבים יעדיפו לדלג עליהם – אולם אם ינסו את שוגון או טאי-פאן יעריכו את הגאונות.

טאי-פאן הוא ספרו השני של ג'יימס קלאוול (אחרי מלך עכברוש המעולה גם הוא) – והוא נכתב בזמן שקלאוול התגורר מספר שנים בהונג קונג.
קלאוול רקח סיפור מופלא על הסוחרים הבריטיים שהרחיבו וכבשו את האימפריה הבריטית – בראשם עמדו הטייקונים של אז, שבהונג-קונג נקראו 大班 (טאי-פאן).

כן לא טעיתי הסוחרים הם שכבשו את האימפריה – הכסף והעוצמה של הסוחרים הוא זה שהביא את בריטניה לרחבי העולם – כשהסוחרים התקשו מול מתחרה או אויב הם הפעילו השפעת (=המון כסף) והשתמשו בצבא או בצי כעושה דברם.
כמובן שכולם חשבו שהסוחרים כפופים לכתר ומכאן לאנשי הצבא אך למעשה הדבר הוא הפוך. כמו הסוחרים בסדרת המוסד של אסימוב, כך הסוחרים של אז ושל היום מניעים את גלגלי האימפריות – ומלחמות קורות כשסוחרים נתקלים במכשול לכספם.

בחזרה לטאי-פאן – מדובר ברומן מרהיב, מלא חוכמה ומתח, וכמו רומן היסטורי טוב מתבסס על עובדות אמתיות כדי לטוות בדיה שתבדר אותך ותחכים אותך, תוך הפניית זרקור לחיי האנשים המאפשר את האמפטיה שהיסטוריון צריך, אך לרוב מתקשה למצוא, שכן הוא מקובע באמונותיו. התככים וההתרחשות הבינלאומיות של המאה ה-19 העמוסה להתפקע באירועים נשזרים כולם באריג סיפורי לא ייאמן בפרטיו ובכישרונו.
בריטניה, סין, רוסיה, ארה"ב, פורטוגל, ספרד, תורכיה, צרפת כולן שחקניות רקע בתיאטרון הבובות של הסוחרים, ושל איתני הטבע.

אני לא יכול להסביר איך אני יכול להיות מתוח בפעם החמישית (אני מעריך) שאני קורא את הספר הזה, שכריכתו הצעקנית תמיד קורצת לי, אבל זה קורה...

תקשיבו, אם במקרה לא קראתם אותו וגם אם רומן היסטורי הוא לא כוס התה שלכם, תנסו ללגום אותו בכוסות חרסינה מבהיקות ונקיות – מבטיח לכם שלא תצטערו.

מאחל לכם ג'וס טוב,

ספר מעולה שבמעולים.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יניש (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
ניר ביקורת מצויינת. אני בטוח שתהנה עוד יותר מ"סופה" של קלאוול שקצת יותר קל להתחבר אליו- תרבות קרובה יותר, זמן קרוב יותר.
בעצם... לדעתי קשה שלא להתחבר לקלאוול.
ג'וס טוב על כולנו.
רץ (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת טובה מעניינת ומטיבה לתאר את האופן שבו רומן היסטורי מעניק תובנות להיסטוריה במקום שבו ההיסטוריון מוגבל.
מחשבות (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תמיד אני שובר את הראש מה בדיוק טוב במלך עכברוש.
חני (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ניר פעם ראשונה שאני שומעת את המילה בריטים ותמימים באותה נשימה.. נשמע מעניין מעניין אם מצאת תשובות לשאלות ששאלת..
סתיו נעים





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ