יצא לי להיפגש עם מטומטמים. אהבלים גמורים. במסגרת העבודה שלי בדיוטי פרי, אני אמור לקחת פרטים מאנשים לפני הקופות וככה לקדם את התור ולקצר אותו. בפועל, יש אנשים שחושדים שיש לי מניע נסתר. מישהו פעם אמר לי "אני לא אומר לך, אתה נראה לי מהמכס" (למרות שיש לי מדים של דיוטי פרי). מישהו אחר ענה לי "אני לא אוהב לתת פרטים אישיים" (ובצורה נוחה שכח שיצטרך לתת בכל מקרה פרטים אישיים בקופה). אבל השיא היה מישהו שלקחתי ממנו פרטים ובאמצע החליט לעבור לרוסית, ולא משנה כמה אמרתי שאני לא דובר רוסית, הוא המשיך והמשיך לדבר איתי רוסית, התעצבן והלך כועס.
אז כן, יצא לי להיפגש עם אנשים טיפשים.
אבל שוויק? הו, זה משהו אחר כבר.
שווייק שלנו הוא דביל גמור. אידיוט. ויש לו תעודות שמוכיחות את זה (והוא מנפנף בהם בצורה חופשית). עלילותיו של שווייק מתרחשות בזמן מלחמת העולם הראשונה, המלחמה שזכתה לכינוי "המלחמה הגדולה". אני לא יודע הרבה על התקדמות הצבאות במלחמה הנ"ל, בעיקר כי לא כל כך מתעסקים בה במערכת החינוך בשיעורי ההיסטוריה. אני זוכר שיש את מדינות המרכז- גרמניה, אוסטרו הונגריה וטורקיה, ובעלות הברית אנגליה,צרפת ורוסיה(ויכול להיות גם ארה"ב?). זכור לי בעיקר שהמלחמה הזאתי הייתה מלחמה סיזיפית ומתישה, שהתבטאה בחפירות ובכל מיני גזי עצבים וכו'.
עלילותיו של שווייק מתחילות, איך לא, בפאב שכונתי בפראג. חבורה של חברים מדברת על המצב הבטחוני שמוביל לפרוץ המלחמה- ההתנקשות בפרנץ פרדיננד בסרייבו. שווייק המסכן נתפס על ידי בלש סמוי בטענה של "בגידה במלכות". מכאן מתגלגלות קורותיו של שווייק, הדביל האהוב, בצורה מסחררת ומשעשעת במיוחד. שווייק משתחרר מהכלא, מגיע לפלוגתו, ממונה למשרת של כומר שיכור, לאחר מכן הכומר מפסיד אותו בקלפים לסרן קלאוש, שהופך אותו למשרתו. אחר כך הוא נשלח לחזית, מאבד את הדרך ואת גדודו כמה פעמים, נופל לטעויות, נרדף על ידי מפקדיו שהבינו מיד שמדובר באידיוט גמור.
מה שהופך את שווייק לדמות אהובה וחביבה היא התמימות שבו, מין השלמה כזו עם הגורל. לא משנה לו שמדובר במלחמה, שסביר להניח שהוא לא יחזור ממנה, שמדובר במלחמה מיותרת. שווייק רק רוצה לשרת את הקיסר והאל, להביא כבוד ולעזור לכולם.
שווייק נוטה ללהג, מספר סיפורים שלא בהכרח קשורים לסיטואציה, וכאשר הממונים מבקשים ממנו דבר אחד, הוא ממשיך ללהג וללהג על הספר השכונתי או על חוויותיו משירותו הצבאי הקודם. אל שווייק הדמות הצבעונית מתווספים חבריו ליחידה- המתנדב לשנה מארק שכל הזמן נאסר ונכלא, הטבח הפלוגתי שהוא בכלל פילוסוף, הרב סרן שלם שנוטה למרוח את הזמן ובאלאון, המשרת הזללן שאוכל את האוכל של כולם ושל מפקדו. החבורה הזו נקלעת למגוון סיטואציות משעשעות, שיותר מכל מציגות את האבסורד במלחמה.
ירוסלב האשק לא סיים את ספרו, והספר נקטע באמצע סצנה. שווייק עצמו הוא בן דמותו של האשק, ששירת במלחמת העולם הראשונה והוריש לשווייק את גופו השמנמן. כל הדמויות שמופיעות בספר מבוססות על אנשים אמיתיים ששירתו עם האשק, והמפקדים מוזכרים בשמותיהם האמיתיים. האשק לא חוסך את ביקורתו ומבקר כל אחד, ובעיקר את המלחמה הארורה שלא הובילה לשום דבר. המלחמה מוצגת כאבסורדית, כמשהו הזוי ולא מובן. כך, באחת מן הפעמים בהם הגדוד חונה בתחנת רכבת, טבחי הגדוד הכריזו שלא יספיקו להכין את ארוחת הערב בזמן ולכן תתדחה ארוחת הערב למחרת (במקום, כמובן, פשוט לתת את הארוחה מאוחר יותר...). הייתי אומר ש"החייל האמיץ שווייק" ו"מלכוד 22" חולקים אותו דבר יחסית, אבל את "מלכוד 22" לא אהבתי בניגוד ל"חייל האמיץ שווייק", דמות שנותרת רלוונטית כל כך ומזכירה לי את הסטירות של סרוואנטס.
דרך אגב, יש הצגה ב"הבימה" המבוססת על ההצגה. לא הלכתי לראות (וסביר להניח שלא יצא לי), אבל לאלו שמעוניינים ומרובים בזמן פנוי...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
