“יצירת מופת של סופר גדול. רק סופר גדול ומוכשר כל כך יכול לקחת ספק מציאות ספק הזיה ולהפוך אותם למין סיפור בנוסח "איובי" או כסיפור "על מנת ללמד לקח". מעבר לסיפור עצמו יש כאן תיאור מקסים ודוחה כאחד של המציאות בפולין של תחילת המאה ה-20 ושל חיי היהודים בה בפרט. אותם יהודים שנקרעים במעבר מהעולם התורני החשוך והצר לעולם הליברלי הפתוח והעוין. אלו שנגעו ונכוו ושבו ליהדות או שאיבדו את עצמם לדעת. יהודים שהסביבה סוגרת עליהם והם רבים בינם לבין עצמם מצד אחד ומצד שני בית הכנסת תמיד פתוח לעזור ולסייע לכל יהודי. ספר מקסים שנכתב על ידי סופר גדול.”

“הקוסם מלובלין. שם שאינו מסגיר דבר אודות העלילה. אפילו הכריכה מאירת העיניים מוליכה שולל, כאילו מדובר בספר בעל תמה חיובית, פנטסטית קמעא. ולכן אני חושש לדבר על התחושות שהספר עורר בי; כל משפט נוסף עלול להוות ספוילר לקורא החדש, ולקלקל את חווית הקריאה שלו.
ובכן, זהו ספר שלפרקים נקרא כספר אימה, לעתים כספר מתח, לעתים כסיפור דרמה קורע לב, לעתים כספר מוסר יהודי. ובעצם יש בו את הכל. אך מה שמאפיין אותו באופן קבוע, הוא התחושה המתעוררת בקורא של צפייה במכונית הנוסעת במהירות גבוהה ועומדת להתנגש בקיר במלוא העוצמה. תחושת חרדה זו הנטווית בידיו של רב-אומן, מתחילה להילפף סביב הקורא החל מאמצע הספר, כשמתחוור שחייו של יעקב (יאשה) מאזור, הקוסם מלובלין, אינם מורכבים רק מאורות במה נוצצים של מי שיודע ללכת על חבל מתוח, אלא מתוהו ובוהו של פרשיות אהבים, טירוף יצרי ומיאוס, וההליכה על החבל המתוח הזה מתבררת כקשה אף לאשף קסמים כמוהו.
חרדה זו הופכת את הספר לכזה הנקרא בשקיקה, והסוף הפתוח שלו מציל אותו מלהפוך לספר מוסרי-דידקטי, ועל ההצלחה הכבירה הזאת יש להוריד את הכובע בפני בשביס-זינגר.
הערה קלה על התרגום: לדעתי בשביס-זינגר מהנה יותר לקרוא כאשר הוא מתורגם בלשון ספרותית גבוהה. התרגום הנוכחי עושה עוול לסגנונו של בשביס-זינגר, ובניסיון להנגיש אותו לבני הדור נפגעה קליחות הקריאה שמאפיינת את התרגומים הישנים. כמו-כן, חלק ניכר מההערות שבשולי הדפים היו מיותרים לחלוטין, ולא רק שחזרו על עצמן באופן מוגזם, אלא שחטאו והעזו לעשות ספוילר במקרה אחד או שניים.”

“חמותי לעתיד שתחיה (או בקיצור חל"ש) עשתה לעצמה מנהג להביא ספרים של בשביס זינגר מהספריה העירונית בנהריה. כך התוודעתי לספרים כמו שושה, העבד, חלאה ולאחרונה הקוסם מלובלין.

הקוסם מלובלין מומלץ מאוד כספר ראשון לכל מי שלא מכיר את זינגר וכמו כן לכל מעריציו האדוקים. הוא קצת פחות מומלץ למי שסיים לאחרונה את ספרו של זינגר "חלאה" בגלל קווי הדמיון הרבים בין שתי העלילות ובמיוחד המקצב של הסיפור שהופך להיות מסחרר מאמצע הספר בערך ועד כמעט לסופו.החלקים הללו, בעלי המקצב המהיר, נקראו במהירות, לא בגלל שהם היו כל כך מעניינים אלא יותר בגלל סגנון הכתיבה שמכריח אותך לקפץ יחד עם הגיבור מאירוע לאירוע וקטסטרופה אחת לאחרת. זהו החלק בשני הספרים בו הגיבור מתענה, יורד לתהומות של שפל ומטפס אט אט (או לא מטפס כלל...) עד לקתרזיס וסיום העלילה. החלק הזה בגלל צפיפות האירועים, הלך מחשבתו המבולבל של הגיבור ומהירות הקריאה גרם לי כאב ראש נוראי שכמעט גרם לי לנטוש את הספר. וזה בדיוק מה שהסופר רצה כנראה - שהקורא והגיבור יחלקו מעט סבל. טכניקה גאונית.
חשוב לציין עם זאת, שעל אף שהסוף של שני הספרים פתוח, הם עדיין מסתיימים בנימה שונה מאוד.

הקוסם מלובלין מתאר את סיפורו של יהודי שיצא לשמד ששמו יאשה מאזור המתגורר עם אישתו בלובלין שבפולין. יאשה הוא קוסם מצליח, אמן של ממש כמו מעין גירסה פולנית של הודיני (שהיה כמדומני הונגרי). יאשה מייצג נאמנה את חייו של היהודי בגולה הפולנית, הוא נקרע בין דת לחולין, בין היהדות לנצרות בין אשתו היהודיה למאהבותיו הנוצריות. בתחילת הסיפור הוא נוסע להופיע בוורשה ושם מתחילות צרותיו.

אי אפשר שלא לראות במצבו של יאשה את מצבו של העם היהודי בגולה הפולנית - היהודי החילוני שנודד בדרכים, מקפץ ממיטה למיטה ומשיקסע לשיקסע (דרך אגב לא ידעתי ש- שיקסע ביידיש = שיקצה = שיקוץ ) ואינו מוצא עולם מנוח לנפשו ולגופו. במילים אחרות - על אף כל מאמציו הוא אינו מוצא מזור (מזור = מרפא) על אף שזה שם משפחתו. עוד ניצוץ של גאונות של הסופר.

אפילו אישתו של יאשה, יהודיה יראת שמיים יפה וחרוצה (על פי דעתו) הינה עקרה - כלומר גם אם יאשה ישאר איתה, ילדים (כלומר עתיד) לא יהיו להם. אולי זוהי דרכו של זינגר לומר שליהודים בפולין של טרום מלחמת העולם השניה אין עתיד.

ראוי לציין שעל אף שבספרים רבים שלו האימרה הזו חוזרת, בשביס זינגר עצמו בחר להשתקע בניו יורק ולא לעלות ארצה, כך שאו שהוא לא ראה בניו יורק גולה או שהוא סלד במיוחד מהגולה הפולנית.

מעניין מה חל"ש חושבת על כל זה...”

“באוניברסיטת בר-אילן בה אני לומדת ישנה ספריית יהדות עשירה. אני משתעשעת ברעיון החתרני להתגנב פנימה ולשתול את הספר הזה במדף ספרי המוסר. אניח אותו בקצה המדף ואדחק מעט פנימה, שחלילה לא יעמוד עם "מסילת ישרים" ו"נתיבות עולם" בשורה אחת. אל יהיה מעשה זה קל בעיניכם, שכן כובד חטאיו של יאשה הקוסם, יהודי פורק עול שמתהולל עם נכריות, מסוגל להטות את המדף בזווית מסוכנת. אבל, "כל עוד הנר דולק - אפשר לתקן", כך אמר רבי ישראל מסלנט. יאשה - אותיות אש - מדורה בוערת בו, לא נר.

יאשה הקוסם מלובלין הוא גבר מקסים, תאו חיים וטוב לב, חי את הרגע ואדיב כלפי סיפוקיו שלא נאלצים להמתין זמן רב. בילדותו התחנך על ברכי התורה והמצוות, אך כשעמד על רגליו בעט בכל. נשוי ליהודייה אדוקה שאהבתה אליו קרובה לאימהית, כי את הקסם הפשוט של יצירת ילד לא הצליחו לחולל.
יאשה, איך לומר זאת בלשון נקייה, בפירוש לא רואה בשיקסעיות דבר משוקץ. הנשים בחייו צצות כמו שפנים מכובע, אולם למרבה הצער הדרישות שלהן לא מסתכמות בגזר. מלבד נשים, הוא שואף לכבוש גם את במות פריז ורומא. להיחלץ מהבינוניות החונקת של פולין ולהיות קוסם ששמו מצטלצל ברחבי אירופה. המצלצלים הנלווים לכך אף הם יכולים להיות לו לעזר.
יאשה הקוסם יודע ללכת על חבל, ללהטט בקלפים, אפילו שלח ידו בהפנוט. הוא יודע גם לפרוץ מנעולים ולשחרר מנגנונים מורכבים בעצימת עיניים, רק מן היהודי שבתוכו לא מצליח להשתחרר. הקהלת הקטן שיושב לו בראש לא פוסק מללחוש "הבל הבלים". הקול קול שלמה והידיים ידי פילגשיו, אל זרועותיהן הוא בורח מן המחשבות המענות. אבל הבל פיו של הקול המוכיח מסרב להתקרר. יאשה קרוע בין שני עולמות, זר בין הגויים ומנוכר לאחיו היהודים, איש בודד בלי אמונה.

כמו בספריו האחרים, גם כאן בשביס מתזז את גיבורו מתשוקה לתשוקה, ואז דוחף אותו מצוק שיגיונותיו "ולא היה מגיע לאמצע הספר עד שהיה נעשה איברים איברים". רק בנפילה מבין הקוסם שכמו השעיר גם הוא הובל במדבר, נגרר בידי תאוותיו שלא היו אלא פאטה מורגאנה מוחשית במיוחד. אבל כשהשעיר הוא בעצמו החוטא, ההתרסקות לבדה אינה מספיקה כדי לכפר על מעלליו הרבים ועל הצער שגרם לנשותיו, ועל כן יאשה נוקט בצעד קיצוני במיוחד. השינוי כה דרסטי עד שלולא נמשך מספיק זמן אפשר היה לפטור אותו בעוד תעלול של הקוסם. הנר דולק ויאשה נחוש לתקן.

בשביס זינגר בשבילי הוא חידה שנעשית מסקרנת מספר לספר. בן הרב שיצירי מילותיו נקרעים בין יוצרם שבשמים לבין יצריהם. מצד אחד (לפחות בספרים שקראתי) הוא מעניש את גיבוריו המנותקים מן התורה באי-שקט תמידי שלא נותן להם ליהנות אפילו בעולם הזה. אי-שקט שמטלטל אותם בין קושיות וערעורים על אלוקים ודתו לבין דיבורים בשבח ההלכה ונחיצותה כמורת דרך לאדם. המפתיע הוא הכנות בה נשמעים שבחים אלו, כאילו נאמרו מתוך שכנוע עמוק, והרי, וזה הצד השני, בשביס עצמו לא שמר מצוות. הייתי נותנת הרבה כדי לדעת האם המאבק של גיבוריו הוא מאבק שניטש בראשו והאם הוכרע אי פעם, גם אם אורח חייו מלמד שלכאורה התשובה היא כן.



עתה ברור מדוע מכל המדפים בחרתי לקוסם מלולבין מדף כה מכובד. כשהלקח עטוף בגיבור מתריס, תוהה ותאוותן, קל לבלוע את גלולת המוסר וטעמה אפילו היה לי מתוק. ואם יאשה הצליח להשתנות – אני לא אצליח?!
מומלץ בחום (בפירוש גם למי שגלולות נתקעות לו בגרון).”