ביקורת ספרותית על הכול יהיה בסדר מאת דן יוספן

---

יש משהו מופרך ברעיון לכתוב את הביקורת הזאת במה שנותר מההפסקה שלי - חמש דקות. ארבע.
אזהרה: יהיו כאן הרבה ספויילרים. כלומר, אם יהיה לי זמן לכתוב אותם.

את "הכול יהיה בסדר" קיבלתי בדואר עם הקדשה אישית. מה שמונע אותי מלומר הרבה מאוד דברים.
כי הייתי יכולה לומר לכם שזה הזוי שאדם שחמש עשרה שנים לא דיבר עם איש בעקבות מות אשתו מתאהב תוך חודשיים, מתיידד עם נהג מונית שהבן של חברתו החדשה מציל מדקירה בידי הבן המאומץ של הורי אשתו המנוחה שנהרגה בידי נכדתו של האיש שמעודד את רוחה של החולה הסופנית שמבקשת מגיבור הסיפור שיאפשר לה להתאבד (רשימה חלקית)....
אבל זה קצת מצחיק להגיד את זה אחרי שבצרוף מקרים מוזר, אדם שקרא ביקורת שלי התגלה כמחבר הספר וגם הביע רצון לשלוח לי אותו. אז כן, אני לא במצב הנכון כדי להתווכח עם צירופי מקרים.

איכשהו, צירוף מקרים מוזר נוסף, קראתי את הספר הזה במקביל לספר "חסדי הלב השבור". גם הוא עוסק בשכול ובצירופי מקרים, אקראיים או לא. שרי מנדל, המחברת, איבדה את בנה הבכור באופן טראגי, והספר מתאר את השכול, את הכאב ואת ההרגשה שמלווה אותה, בהרבה פרטים קטנים, שקובי שלה ובורא העולם שולחים לה אותות ועוזרים לה לקום מחדש.
"הכול יהיה בסדר" לכאורה עוסק בשכול. גד, הגיבור, מאבד את אשתו שאהב, ובמשך שנים חי לבדו בעולם שכבר אין לו מטרה.
היא היתה לי צפון ודרום, מערב שלי, ומזרח,
היא היתה ימי עמלי ושבת שבה אני נח,
היא היתה לי חצות וצהרים, שיר שלי, ודיבור;
חשבתי שהאהבה נמשכת לנצח; טעיתי, כעת זה ברור.
לארוז את הירח, את השמש לכבות,
לסלק כוכבי שמים: אין לי בם חפץ עוד;
לשפוך את האוקיינוס, לכרות את היערות.
הן מעתה שום טוב כבר לא יוכל לקרות.
אלא שגד האבל, המתבודד, שאין מטרה לחייו, מופיע רק בעמודים הראשונים. וגם אז, הוא יותר מתואר ממאופיין. לא שמעתי צעקה בלחש ולא ראיתי דמעות ולא בכיתי בלי קול עם גיבור שאיבד את היקר לו מכל. רק קראתי שזה מה שקרה. אם גזירה היא, נקבל.
השלב הבא, שלב ההחלמה, השלב שבו גד פוגש אנשים חדשים, מתיידד איתם, מתאהב - היה מהיר. אולי מהיר מדי בשביל רומנטיקנית כמוני. אני הייתי צריכה שלושה פרקים של פלספנות רגשנית דומעת והתלבטות קשה לפני שהייתי מרשה לגד לעבור לשלב הבא. לא בגלל שלומית, אשתו המנוחה. עברו שנים. אלא בגלל הקוראים: לתת קצת זמן לעכל את המהפך באישיות, להכיר את גד הקודם ואת גד החדש המתהווה...

* * * *

למי שספר, אז אכן, ארבעה כוכבים.
אחד על האופטימיות. על האמונה בשינוי, בעתיד, בסיבה כלשהי לחיות.
אחד על צירופי המקרים, שעם כל הזיתם יש בהם משהו משעשע. כמו להרכיב פאזל.
אחד על משפט אחד שהזכיר לי את עגנון האהוב עלי, ובעצם גם על האהבה המשותפת שלי ושל הגיבור (ושל הסופר) לספרים הנפלאים שלו.
ואחד לדן יוספן. על הרגישות, על ההקדשה, ועל הספר המתוק הזה.

» ביקורות נוספות של פֶּפֶּר
» ביקורות נוספות על הכול יהיה בסדר