ביקורת ספרותית על הכול יהיה בסדר מאת דן יוספן
ספר מעולה

---

לפני זמן רב רץ ברשת סרטון די מדהים על ילד שבגדיו מרופטים ונעליו קרועות כך שהבוהן צצה לו מהנעל. הוא שיחק בפארק ושם על ספסל ישב ילד בן גילו שכל בגדיו חדשים יפים ונקיים..הוא ישב מתחת לעץ והביע משאלה להתחלף עם הילד על הספסל.סוף הסרטון מראה שהם אכן התחלפו אלא שהילד שישב על הספסל היה משותק בשתי רגליו. אולי קלישאתי אבל האושר הגדול הוא באמת להיות מאושר ממה שיש לך בעיקר...וביננו כמה מאיתנו ממלאים אחר ההסכם הזה עם עצמנו לא לרצות עוד ועוד על שנתפוצץ ממלאות בכל אספקט של החיים...

אז על מה באמת הספר? על האנושיות והפשטות במגע עם אנשים זרים או אהובים.
ומדוע הוא כל כך נגע וריגש אותי ? בגלל האסימונים שהסופר השאיר בכל דף ודף וירדו להן לאטן עד שהתיישבו. .


הלך הרוח בספר מסביר שכשקורה לך משהו טוב תתחלק בו אל תשאיר אותו אצלך,תעביר אותו הלאה עם המון אהבה.לא בטוח שניתן ונקבל מאותו אדם .אבל מה שבטוח הוא שאם אתה זורע משהו טוב מתי שהוא משהו טוב יחזור אליך. ולקח זמן עד שהתהליך נרקם בראשם של הדמויות בספר.הם עברו תהליך וקיבלו סוג של הארה כל אחד והמקרה הפרטי שלו.
והחכמה הגדולה באמת היא לזהות ולהיות מודעים לההפתעות שנקרות בדרכינו..

הספר הוא על מקבץ מיוחד של אנשים שחוו משברים בחייהם ,פעם הם היו למעלה על גב הסוס ופעם למטה על הארץ כשהחיים הפילו אותם לקרשים..הקושי בחוויות מסוג זה הוא המהירות שבה אנחנו קמים ומתאוששים או קומלים ולא מתאוששים . לגד הדמות הראשית לקח 16 שנה להפסיק להבין שאשתו שנדרסה והוא לא אשם.. אך מהרגע שהבין שאין טעם לבזבז רגע נוסף בהלקאה עצמית הוא מצא אהבה ,הפסיק לדבר עם עצים וחזר לדבר עם אנשים אמיתים ולחוות את החיים מחדש בעיניים פקוחות.
יש בספר כמות מטורפת של צירופי מקרים ורק לקראת הסוף כל התמונה מתחברת וממחישה לי משהוא שאיך שהוא תמיד הבנתי. אנחנו כולנו כאן שרשרת אנושית אחת גדולה שמושפעת מהמעשים אחד של השני...לכן אהבה לזולת הוא תמיד הכלי הכי טוב להתמודד עם החיים.
הרס אותי בספר שההורים של גד הגיעו עם אוכל ונקשו בדלת ביתו והוא אפילו לא פתח להם את הדלת. גד היה שקוע באבלו ובצערו ולא היה יכול להכיל את האנשים שהכי אהבו אותו בחיים.
באוטובוס הוא עשה עצמו ישן כדי לא להתעמת עם אביו ,הוא עבר את כל הגבולות לפני שחיבק אותן בחזרה. אי אפשר אפילו לתאר את כמות הטוב והיופי והנסתר והגלוי שקיים בספר היפה הזה.

בגללו צחקתי ודמעתי והשתעשעתי ובעיקר קראתי ללא הפסקה מתחילתו ועד סופו של הספר
בלי הפוגות גדולות כי משהו בספר גרם לי להתחבר .ולמרות העננות הגדולה של הנושאים המדוברים בספר באופן מפתיע הוא היה אופטימי קליל וזורם.

סימניה היא כמו מיקרוקוסמוס רק בקטן ואילולא קראתי סקירות על הספרים היפים הללו יתכן שלעולם הם לא היו נקרים בדרכי וגם לא חלק נכבד מתושבי סימניה. ואני מוקירה על כך.


ואם תמצאו על השביל פרלינים תדעו שמשהו אוהב השאיר אותם בשבילכם.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על הכול יהיה בסדר