ביקורת ספרותית על הכול יהיה בסדר מאת דן יוספן
ספר לא משהו

---

"בכאב מצאתי אושר, באור גדול מצאתי חושך [...]
והמרחק מגעגוע, הוא המרחק משיגעון [...]
אני עוצם את העיניים, בין מציאות לבין חלום.
ומי יזכור שלא אהיה כאן?
ומי ייקח אותי אליו?
אני עוצם את העיניים וזה נעים, נעים עכשיו [...]
עד ניצחון אחד קטן." (עילי בוטנר)

https://youtu.be/yaB88Y_A9ns

"הכול יהיה בסדר" - כך רצה להגיד (בדמיוני) בשקט, במילים של עידוד, תוך טפיחה על השכם וחיוך של "יהיה טוב, חבר", דן יוספן, מחבר הספר לגד.

גד, האיש הצעיר, המהווה את הדמות הראשית, הפותחת והמובילה בסיפור, שוקע בעקבות אסון שפוקד אותו (מותה של זוגתו בתאונת דרכים) אל תוך עצמו. כמו שבלול שנפגע, הפך נכה הוא נסגר בקונכייתו. נסגר בתוך וכלפי עצמו כך גם אל העולם סביבו כל העולם סביבו. הוא אדם בודד במהותו ושוקע אל תוך תקופת בדידות איומה והרסנית שנמשכת שש-עשרה שנים. מסרב לעבור את שלבי האבל המקובלים אל החזרה לחיים. קראתי וחשבתי, אילו הייתי פוגשת את גד בימי ההתכנסות האלו שלו, הייתי כועסת עליו (מאוד) הייתי גם מספרת לו שלא, למרות כל מה שמספרות כל האגדות, הזמן לא עושה את שלו. לא בדיוק, קצת.. אולי. הזמן, לא לגמרי יודע להכהות את התחושות והחושים, אבל, הוא כן יודע, לו תאמין בו ותאפשר לו לעזור לך, הוא יודע לייצר שוב מחדש את השגרה הברוכה בה שעות הופכות לימים וימים לחודשים ולשנה -הוא הופך את צביטת הכאב החריף ותחושת המחנק של האבדן לכאב עמום וכרוני שנמצא שם תמיד ברקע בתוך אותה השגרה..
הזמן – כן, הוא יודע לייצר שמחות קטנות וימים טובים ולחדש את החיים לצד הכאב שתמיד שם ושתמיד יישאר – אם רק תעזור לו, לזמן, לעזור לך.

אבל, הרי אין סיכוי שהייתי פוגשת אותו, צפון בקונכייה שלו. לעומת זאת, התמזל מזלו לפגוש בדרך המקרה את סיגל, אהבתו החדשה, שהצליחה אחרי נצח של שש-עשרה השנים בקונכייה, להזיז שם משהו, להפעיל משהו, להחזיר את גד אל עצמו ואל החיים והוא מבלי דעת עזר לה לצאת מבדידותה. היא הצליחה לשלוף אותו מקונכיית האבל הלא מעובד שבו קבר את עצמו.

בשלב זה, נפתח למעשה הסיפור. סיפור מעניין, מקורי וסוחף שמביא בתוך בליל של עצב ואבל לצד הומור ושמחה ורגעים של צחוק והנאה לצד קושי וסבל ובדידות לצד מחלות, חולשה לצד תרמיות, ורמאויות ושקרים אך גם לצד עצמה ותעצומות נפש - הכול בהתנהלות דמויותיו והכול בתיבול של חידודי לשון, שפה מתחכמת ושנונה את תיאוריית המקריות.

הרבה עבודת דמיון מחכה לקורא שצולל את תוך הסבך – מה היה אילו זה וההוא והסיטואציה והמקום וכך או לא כך במצב רגשי כזה או אחר באותו רגע, באותו היום והשעה והמקום – המון סיפורי דלתות מסתובבות אפשר לייצר שם. לא ארחיב ולא אפרט לא על הדמויות, לא על ההתרחשויות, לא על מצבי המקריות שקרו ולא על אלו שהתפספסו - לא על כל אפשרויות סיפורי הדלתות המסתובבות שאני פתחתי שם מחד וסגרתי מאידך, תוך כדי קריאה, משום שכל פרט מידע כזה יהווה ספוילר.
כן ראיתי בעיניי רוחי את הסופר יושב מעל הדמויות ורוקח מצבים שמתערבבים לפקעת סבוכה ושנפרמים אט אט ומתבהרים ומבשל את סיפוריהן. ראיתי אותו כמו שולט במחזה מריונטות,מושך בחוטים, משועשע מהמשחק שלו, מקיים את תיאוריית המקריות שלו. צוחק וממציא לעצמו שיר תואם למשפט היידי הוותיק: א-מענטש טראכט, און גוט לאכט" (האדם מתכנן והאל צוחק).

הסיפור מתובל גם בהרבה מתוק, כזה מהסוג העשיר בקלוריות ומקושט בפרלינים בלגיים משובחים, לא אכנס לזה, אני העדפתי ללוות את קריאת הסיפור בדייאט קולה האלמותי ושהקלוריות של הסיפור הזה, ייכנסו היישר אל הנשמה.

כאמור - סיפור מקורי. סוחף. רב טעמים. מעניין. מומלץ.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על הכול יהיה בסדר