ביקורת ספרותית על הכול יהיה בסדר מאת דן יוספן
ספר טוב

---

****






“The trouble with fiction is that it makes too much sense, whereas reality never makes sense.”

הציטוט שלעיל, מפיו של אלדוס האקסלי, הוא מדוייק להפליא בעיניי, ובחרתי להניח אותו כבר די מזמן בעמוד הבית שלי כאן בבלוג. אמנם לא בטוח שה"בעיה" היא בספרות - ייתכן שדווקא במציאות הבלתי אפשרית שלנו יש לתלות את האשמה, אבל נדמה לי שבמציאות איננו נוהגים להטיל ספק - הרי היא פשוט שם, ויצירות ספרותיות לעומת זאת עומדות תחת ביקורת בלתי פוסקת של היתכנות, של קשתות סיפוריות, או של הקשרים סיבתיים בלתי אפשריים לכאורה. כולנו נספוק את כפותינו בפליאה לנוכח צירוף מקרים שנולד מתוך הסתברות סטטיסטית אסטרונומית, אך אילו היינו קוראים בספר על אותו צירוף מקרים ממש, היינו פוטרים אותו בגלגול עיניים כ"לא אמין", או "מופרך" במהירות הבזק. סופרים (או קולנוענים) צריכים לעבוד קשה מאוד כדי להכניס מעט כאוס במערכות סיפוריות שעלולות להיות מסודרות יפה "מדי", והיו זוכות ליחס סלחני בהרבה אילו התרחשו באמת. בגלל זה אנחנו מעדיפים באופן גורף יצירות שמבוססות על סיפור אמיתי, יותר מאשר המצאות בדיוניות לחלוטין שקשה לנו להאמין להן, גם אם אחוזי הריאליזם שבהן גבוהים יותר. אם זה קרה - נחה דעתנו, כי זה באמת יכול לקרות. אבל אם זה לא קרה - עדיין - אז פחחחח, איזה שטויות. אין דברים כאלה.

"הכול יהיה בסדר" מתאר צירוף כה בלתי אפשרי של מקרים, כשכל פיסת פאזל נופלת באופן מושלם כל כך למקומה בלוח, עד שאי אפשר להתייחס אליו כסיפור שמתיימר להיות אמיתי, או שעשוי להתרחש במציאות. גם כותבי הטלנובלה המופרכת ביותר לא יעזו להשתמש באירוע מכונן יחיד (במקרה הזה, תאונת דרכים) כדי לחבר בתחילתו ובסופו מספר גדול כל כך של אנשים ואירועים. לכן, הברירה היחידה שנותרת בידי הקורא, היא להתייחס אל הסיפור הזה כמשל, כאלגוריה, וכך לוותר מראש על הרצון המובנה למצוא בקיעים בסיפור, לטובת התמקדות במה שהכותב רצה להגיד, ובאופן לא עקיף ולא מתוחכם, אלא ביושר ופשטות ספרותית כובשת לב.

גם אם נראה שדן יוספן אינו מדלג על שום הזדמנות להשתמש בכל אירוע טרגי שיכול היה לחשוב עליו - מחלות קשות, אבדן ילדים וקרובי משפחה, חיים רצופי טרגדיות, אסונות, עריריות, עבריינות, אלימות, נקמה, התאבדות, תאונות דרכים וכן הלאה - למרות כל אלה האווירה בספר נשארת דרך נס דווקא אופטימית, אפילו מחוייכת, והוא משאיר בידי הקורא במכוון את האפשרות לקחת את שם הספר כפשוטו, או דווקא להבין שמדובר בקריצת עין צינית, כמו המסמר שמפוצץ את הבלונים על הכריכה. בחיים, כך נדמה לי שהוא רומז, בחיים באמת - הדברים לא ממש נסגרים ככה, בקלות הזאת. אנשים לא עושים כלאחר יד פניות של 180 מעלות בחייהם בעקבות תוכנית רדיו או מפגש מקרי, אפילו אם הוא גורלי. אין סיכוי. אבל מצד שני, אולי אם נפקח עיניים ונביט סביבנו, אפשר שנוכל להבחין במה שמסתתר מאחורי הקלעים, כי אולי צירופי מקרים הם אכן דרכו של האל להישאר אנונימי. או אולי, באג במטריקס. או אולי, מין ברכה רגעית, שנותנת לנו תחושה מאלחשת שייתכן ויש היגיון בשיגעון הגדול הזה של הקיום.


****


תודה למסמר עקרב (או אולי מדוייק יותר מסמר-עקרב-לבנה) ששלח לי את הספר בדואר ללא בקשת תמורה וללא כל התחייבות מצדי. אתה איש טוב ונדיב ומיוחד במינו. אני מאחל לך חיים מאושרים.

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על הכול יהיה בסדר