ביקורת ספרותית על הכול יהיה בסדר מאת דן יוספן

---

חיפה היתה בשבילנו עיירת קיט.
משאת נפש.
שם נרדף ל"חופש".
כל שנה, בקיץ, סבא וסבתא שלי היו יוצאים לשבועיים חופש בבית מלון.
החופש שלנו היה קצר יותר, והבית של סבא וסבתא היה בית המלון שלנו.
בעינינו, הילדים, חיפה כולה לא נוצרה אלא עבור חופשות:
יערות הכרמל, הים, הרכבל, הגנים הבאהיים.
כשסיפרו לנו שהרכבת התחתית היא בסך הכל כלי תחבורה המוביל אנשים לשגרת יומם ולא אטרקציה תיירותית ייחודית לא האמנו.
העברנו את הימים בטיולים ביערות הכרמל, טיולים על חוף הים, נסיעה ברכבת התחתית, היו נותנים לנו כמה שקלים ומרשים לנו ללכת לבד למרכז חורב, שהיה בעינינו קניון ענק ובו גם מדרגות נעות! וגם מעליות! שעות יכולנו לבלות שם, היו ביקורים בחנות הספרים יד שניה בהדר (לימים אגלה שהיה מדובר ברגע השפל והשעמום של החופש עבור האחים שלי...), גן האם, גן החיות, שיט בנמל חיפה...
ושנה אחת, טיילנו עם הדודים שלנו, ולקראת סוף היום מישהו הציע לנסוע לאוניברסיטת חיפה, לראות את הנוף הנשקף מהמגדל.
בשבילנו, הילדים, "נוף" היה אמנם מילה נרדפת ל"שעמום", אבל מגדל גבוה זה כבר סיפור אחר, מלהיב הרבה יותר.
אלא שבכניסה למגדל ישב שומר זעוף פנים שהודיע ששעת הסגירה הגיעה ואי אפשר לעלות, וכל תחנונינו, ובאנו מרחוק, אנחנו בכלל לא מכאן, לא הועילו.
יצאנו.
מישהו נזכר שיש עוד כניסה למגדל, מסביב, בקומה גבוהה יותר או נמוכה יותר.
בדקנו, ואכן. היתה כניסה נוספת, ללא שומר.
אני לא זוכרת את הנוף, ולא את ראש המגדל.
הנה הדבר שאני כן זוכרת מהביקור ההוא:
ירדנו במעלית, לא לקומה ממנה נכנסנו אלא לקומת הכניסה המקורית, זאת עם השומר.
יצאנו מהמעלית, השומר הביט בנו מבולבל וקרא שוב שאי אפשר להיכנס עכשיו!
בסדר, ענה מישהו מאיתנו, אבל לצאת אפשר?
ויצאנו כולנו, חדורי שמחת ניצחון.

***

אילו היינו חיים ביקום של "הכל יהיה בסדר" הנה כמה תרחישים שלפחות אחד מהם היה ודאי מתממש:
א. ברגע היציאה, היינו נעצרים לשיחה עם השומר וזה היה שופך בפנינו את לבו ומספר לנו על קורות חייו הטרגיים.
ב. השומר הזועף היה מתכנן נגדנו נקמה איומה, מנסה להוציא אותה לפועל, נכשל, מתחרט ואז מתיידד איתנו והופך לחבר קרוב, ממש כמו בן משפחה.
ג. היה מתברר לנו בדיעבד שזעפו של השומר נעוץ באירוע טרגי מן העבר, הכרוך בתאונת דרכים מן הסתם, שגם אנחנו עצמנו קשורים אליו באופן זה או אחר, ורגע מרגש של פיוס ובכי היה נופל בחלקנו.
ד. השומר היה מחליט לשנות את חייו באורח דרמטי, מחליף עבודה ומאיר פנים לכל אדם.
לחילופין אנחנו היינו מחליטים לשנות את חיינו באופן דרמטי וללמוד לכבד איסורים המוצבים בפנינו וכשאומרים לנו "סגור" - ללכת הביתה...

במציאות, למיטב ידיעתי, מעולם לא נתקלנו שוב בשומר ההוא, שמן הסתם לא היה זועף באופן מיוחד אלא סתם עשה את עבודתו כראוי, ואולי חזר באותו הערב הביתה קצת עצבני יותר מהרגיל.

***

על הכתיבה היפה של דן, אין צורך להרחיב פה.
לא רק שעשו זאת לפני, אלא שכל מי שקורא פה חשוף אליה ומכיר את יופיה.
הרחיבו לפני גם על נקודות החולשה של הסיפור: צירופי המקרים, ההצטלבויות הלא נגמרות של הגיבורים זה בדרכו של זה, והשינויים הדרמטיים שעורכים הגיבורים בחייהם בהחלטה של רגע.
אלא שלאחר שקראתי בעצמי את הספר, ראיתי את הדברים אחרת.
הספר "הכל יהיה בסדר" מעלה תהיות פילוסופיות קיומיות הנוגעות בקיומם של גורל, מקריות, או שמא יד מכוונת בעולמנו.
בשום שלב הספר אינו צולל למעמקי נשמותיהם של גיבוריו. התהליכים העוברים עליהם אינם מתוארים בפירוט.
להפך: הספר כולו מביט אל העולם ממעוף הציפור. מלמעלה. מנקודת מבטו של אותו גורל או מקרה או יד מכוונת.
ומשם, מלמעלה, כשגלריית דמויות שלמה פרושה לפניו, הוא מכוון זכוכית מגדלת אל צירופי המקרים וההצטלבויות, שבאמת קיימים בעולם, ורובנו נתקלים בהם פה ושם, ומבליט אותם עבורנו, מסמן במרקר, כדי שנוכל לתהות יחד איתו על מהותם ועל תכליתם.
מנקודת המבט המרוחקת הזו, הספר גם ינסה לשכנע אותנו ביופיים של החיים, שאותו ניתן למצוא ע"י כיוון הזכוכית המגדלת הפרטית שלנו אל הפרטים הקטנים, הכוכבים, השקיעה על חוף הים, אל החלקים הטובים והיפים, האהבה, החברות, המשפחה. וכמובן - השוקולד, שמה היינו עושים בלעדיו.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על הכול יהיה בסדר