“בשנת 1838 כתב אדגר אלן פו ב"הרפתקאותיו של ארתור גורדון פים" על אחד בשם ריצ'רד פרקר, מלח מרדן שנקלע לספינת ניצולים עם עוד שלושה אנשים. הוא העלה את ההצעה כי יש לאכול את אחד מהם על מנת ששלושת האחרים ישרדו. ריצ'רד פרקר נאכל על-ידי השאר. בשנת 1884, אירע מקרה אמיתי בו ספינה בריטית בשם "מיונט" שקעה. ארבעת הניצולים היחידים היו הקפטן, שני מלחים, ונער סיפון חסר ניסיון בשם.... ריצ'רד פרקר! כאשר הם הגיעו ל”

“# הכתיבה כל כך טובה שכשיש תיאור של משהו מגעיל – ויש הרבה תיאורים כאלה – אתה מעווה את פניך ומרחיק ממך את הספר. זו בעיני מחמאה אדירה לסופר, שמצליח לגרום לקורא שלו להרגיש בפועל את הכתוב. באיחור אופנתי, אחרי שמזמן שככו ההתרגשות והדיבורים על הספר, וגם הסרט – שנדמה לי שראיתי – נשכח מזמן, מצאתי אותו, התחלתי לקרוא ונשאבתי. מרטל מצליח לכתוב בהומור, בכנות וביופי על דברים מחרידים ומזעזעים. התערובת הזו פוג”

“מכירים את האנשים האלה שתמיד הם רעבים, תמיד משעמם להם בפה, ותמיד הם מצוידים בתיק גדול עמוס אוכל? אני שייכת לזן הזה. לכן, מיד כשקראתי את משפט הפתיחה של הספר: "ספר זה נכתב בעודי רעב." ידעתי שאני הולכת לאהוב כל מה שייכתב אחריו. אחוות הרעבים. וזה קרה. "חיי פיי" הוא ספר מקסים, הזוי ומרתק. המגרעת היחידה בו לטעמי הוא שם הספר המשעמם עד מוות ומעורר קונוטציות שליליות עד מאד. אם לא הטיגריס הבנגלי החתיך על”

“פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו. יש לו הכל - מרק ועצם. זה טוב ויפה, אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. קרע את החבל נבח הב הב, קפץ חיש מהר ונשאר את רגליו. הוא רץ בדרך, הוא רץ בשדות, את מי הוא יפגוש? מעניין מאוד. רק נדמה לכם שפלוטו הוא כלבלב. למעשה הוא פעוט בן שנה וקצת שרק למד ללכת ומתחיל להסתובב ולחקור עצמאית את הסביבה הקרובה שלו. הוא חווה נזיפות מהסובבים שאומרים שהוא נמצא במקום לא מתאים ("”

“בשנת 1838 כתב אדגר אלן פו ב"הרפתקאותיו של ארתור גורדון פים" על אחד בשם ריצ'רד פרקר, מלח מרדן שנקלע לספינת ניצולים עם עוד שלושה אנשים. הוא העלה את ההצעה כי יש לאכול את אחד מהם על מנת ששלושת האחרים ישרדו. ריצ'רד פרקר נאכל על-ידי השאר. בשנת 1884, אירע מקרה אמיתי בו ספינה בריטית בשם "מיונט" שקעה. ארבעת הניצולים היחידים היו הקפטן, שני מלחים, ונער סיפון חסר ניסיון בשם.... ריצ'רד פרקר! כאשר הם הגיעו ל”

“# הכתיבה כל כך טובה שכשיש תיאור של משהו מגעיל – ויש הרבה תיאורים כאלה – אתה מעווה את פניך ומרחיק ממך את הספר. זו בעיני מחמאה אדירה לסופר, שמצליח לגרום לקורא שלו להרגיש בפועל את הכתוב. באיחור אופנתי, אחרי שמזמן שככו ההתרגשות והדיבורים על הספר, וגם הסרט – שנדמה לי שראיתי – נשכח מזמן, מצאתי אותו, התחלתי לקרוא ונשאבתי. מרטל מצליח לכתוב בהומור, בכנות וביופי על דברים מחרידים ומזעזעים. התערובת הזו פוג”

“מכירים את האנשים האלה שתמיד הם רעבים, תמיד משעמם להם בפה, ותמיד הם מצוידים בתיק גדול עמוס אוכל? אני שייכת לזן הזה. לכן, מיד כשקראתי את משפט הפתיחה של הספר: "ספר זה נכתב בעודי רעב." ידעתי שאני הולכת לאהוב כל מה שייכתב אחריו. אחוות הרעבים. וזה קרה. "חיי פיי" הוא ספר מקסים, הזוי ומרתק. המגרעת היחידה בו לטעמי הוא שם הספר המשעמם עד מוות ומעורר קונוטציות שליליות עד מאד. אם לא הטיגריס הבנגלי החתיך על”

“פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו. יש לו הכל - מרק ועצם. זה טוב ויפה, אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. קרע את החבל נבח הב הב, קפץ חיש מהר ונשאר את רגליו. הוא רץ בדרך, הוא רץ בשדות, את מי הוא יפגוש? מעניין מאוד. רק נדמה לכם שפלוטו הוא כלבלב. למעשה הוא פעוט בן שנה וקצת שרק למד ללכת ומתחיל להסתובב ולחקור עצמאית את הסביבה הקרובה שלו. הוא חווה נזיפות מהסובבים שאומרים שהוא נמצא במקום לא מתאים ("”