ביקורת ספרותית על ארוחת הערב מאת הרמן קוך

---

ספרים הם כמו מזון. יש כאלו שמתעכלים בקלות ובמהירות,ויש את אלו שלוקחים את הזמן באיטיות,והעיכול שלהם איטי וממושך.
הרמן קוך כותב ספרים למיטבי לסת.

ארוחת הערב שהרמן קוך רקח הוא מסוג הספרים הקשים לעיכול.לפעמים אפילו נתקע קצת בגרון.אבל לא בגלל שהאוכל לא טעים. זה שלפעמים אתה לא ממש יודע כמה לגלגל אותו בין הלשון לחך עד שתחליט לבלוע.
אבל שלא תטעו.מדובר במזון גורמה. הפרודוקטים פשוטים.בסיסיים. צורת הבישול,או הכתיבה אם תרצו-הופכת את המנה למנת גורמה.

זה הספר השני של קוך שקראתי.הראשון היה בית קיץ עם בריכה(והרי ידוע ששחיה בבריכה מעוררת תיאבון,אז המשכתי לארוחת הערב)ולא סתם אני מציינת את זה.
בשני הספרים הדמות המרכזית הוא בעל משפחה,אב לילדים בגילאי העשרה,האבא הוא הדמות היותר דומיננטית,והוא מאוד מגונן על התא המשפחתי,עד כדי כך שאמות המוסר הולכות ומתמוססות לאיטן.
בשני הספרים האב עוסק במקצוע הבא במגע יומיומי עם אנשים.בבית קיץ רופא,ובארוחת הערב מורה.בשניהם לא הייתי רוצה להיתקל.לא ברופא משפחה כזה,ולא במורה כזה לילדיי. כי בשניהם אצורה אלימות כבושה,שהולכת ומבעבעת ורק מחכה לרגע לצאת ולפרוץ החוצה.וזו לטעמי החוליה החלשה של קוך. היתה לי כל הזמן תחושת דז'ה וו בקשר לאבא. זה הרגיש לי אותו האדם מהספר הקודם.

שני הספרים עוסקים בדילמה מוסרית.

יותר מפעם אחת עלתה בראשי השאלה במשך הקריאה,עד כמה אנחנו יכולים להיות מוסריים ובד בבד להיות הורים טוטאלים? נראה שאיכשהו זה לא יכול ללכת בצמידות.
כל הסיפור מתרחש -כלומר מסופר- בערב אחד,במהלך ארוחת ערב הנאכלת במסעדה ,והספר מחולק לחלקים כמספר המנות בארוחה.

הרמן קוך תמיד מטפל בנושא שעליו בחר לכתוב מהזוית היותר חדה.זו שדוקרת אותך. הנושאים שלו נפיצים,וקצת הרגיש לי שקוך מתעסק בדינמיט ולא במילים.

כתיבה מצוינת,לא מתחנפת,לא דביקה,לא מתנחמדת.
מסוג הספרים שנשארים. ונשארים .ונשארים. כי כשאומרים סיפור מהחיים-זה בדיוק זה. הכי מהחיים.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על ארוחת הערב