ביקורת ספרותית על גנבת הספרים מאת מרקוס זוסאק
ספר מעולה

---

יש המון ספרים על השואה. ספרים שמסופרים מראיית המצב של יהודים, אחרים של גרמנים, יומנים, סוף רע, סוף טוב, גוף ראשון וגוף שלישי ועוד ועוד.
אבל עוד לא נתקלתי בספר כזה, שמסופר מנקודת מבטו של המוות ומתמקד בעיירה קטנה, שבה גרה ילדה קטנה ומנסה ללמוד לקרוא.
בסך הכל? זה לא ממש ספר שואה. נכון, התקציר מתחיל במספרים 1939. נכון, הוא מתרחש בתקופת השואה. אבל בסך הכל מסופר על תקופת חיים של נערה צעירה - ליזל ממינגר, וקורותיה עם ספרים, מאמא ופאפא ("זאומנש!" קרדיט למאמא), אקורדיון ורודי.

מי כמונו, בני נוער (ומבוגרים) שקוראים, לא יתחבר אל ליזל, שבחוסר אמצעים לקנות ספרים - הכסף מספיק בקושי למרק המימי של מאמא - בוחרת בשיטה המתבקשת וגונבת אותם. שותפה לכל הוא רודי, ידידה הטוב והמעריץ המושבע של האצן השחור ג'סי אוונס - חלקים מהספר הם בהחלט בעלי מאפיינים שואתיים וגזעניים ביותר, כי כשרודי צובע את עצמו בפחם כדי להיות כמו ג'סי אוונס אומרים לו שלא יעז לעשות יותר דבר נורא שכזה.

במרוצת העמודים מגיע אל בית משפחת הוברמן - משפחתה המאמצת של ליזל - מקס ונדנבורג, יהודי שפאפא של ליזל נשבע לעזור לו במקרה הצורך (בין השאר, ראו "אקורדיון").
מקס בהחלט מקסים, ומתיידד עם ליזל כמעט מיד בזכות אהבתם המשותפת - ספרים.
ליזל מביאה למקס מתנות שהיא מוצאת בשיטוטיה במקום המופלא שנקרא 'בחוץ', אותו מקס זוכה לראות רק בסיפוריה ובהצצות חטופות דרך החלון בלילה מלא כוכבים. מקס כותב לליזל סיפור.

הציון של הספר היה ארבעה וחצי כוכבים, רק כי ההתחלה היתה קצת... קצת. לא התחברתי להתחלה, אבל המשכתי ואחרי כמה עשרות עמודים נשאבתי לסיפור השואה-הלא-שואתי הזה.

אני בדרך כלל לא קוראת ספרי שואה, אבל זה, כמו שכבר כתבתי, הוא לא בדיוק ספר שואה. זה ספר מלחמה. מלחמה על ספרים, יהודי וחיי אדם. על פייר ולא פייר.

המוות שמספר את הסיפור בהחלט לא כל כך נורא כמו שמספרים לנו תמיד, כמו שהוא תמיד מוצג. הוא מספר את הסיפור בצורה מדהימה, ומדי פעם אפילו מציג עובדות ונותן לנו הצצות חטופות לדברים שונים,
שממורכזות ומודגשות בשחור.

גנבת הספרים הוא ספר בהחלט מומלץ לכל אוהבי הספרים.

» ביקורות נוספות של Primrose
» ביקורות נוספות על גנבת הספרים