ביקורת ספרותית על אשתו של הנוסע בזמן מאת אודרי ניפנגר
ספר טוב

---

נסיעה בזמן תמיד מתוארת כקסם, כמשהו על טבעי. כמכונית שמאיצה ל88 מייל לשעה, כקופסה כחולה שמופיעה ונעלמת. אבל מהו הזמן? רצף של אירועים, של תאריכים ומקומות ואנשים שלא יחזרו שנית. משהו שאתה יודע שיבוא, אבל לעולם לא איך הוא יראה, את זה אפשר רק לדמיין. אני יודעת שמתישהו אסיים תיכון ואלמד ואטייל ואתחתן ויהיו לי ילדים, אבל אני לא מסוגלת לדמיין שנייה מזה. העניין הזה מרתק אותי.

הנרי נוסע בזמן. זה לא רצוני, זה מגיע דווקא כשלא מצפים לו וברגעים הכי לא מתאימים ומשאיר אותו עירום לגמרי. בנקודת הזמן אליה הגיע הנרי צריך למצוא בגדים ולבלות את הזמן עד שיחזור שוב. לפעמים הוא מגיע אל תאריך מוכר או אל אדם מוכר, לפעמים אל אמצע שום מקום. לרוב הוא מגיע למקום שחשוב לו מאיזושהי סיבה, שקשור אליו או לחייו בעבר או בעתיד. כשהוא בן 28, הוא פוגש את קלייר בהווה.
קלייר היא בת 20 ג'ינג'ית רגילה לגמרי שפגשה את הנרי כשהיתה בת 6. הוא הופיע עירום באחו ליד הבית שלה, והיא נתנה לו שמיכה להתכסות בה והוא סיפר לה על עצמו. הוא נעלם, ותמיד חזר. עד שלא חזר למשך כמעט שנתיים, שבסיומן היא פוגשת אותו בספרייה, בהווה, ואין לו מושג מי היא כי כל המפגשים האלה עדיין לא קרו. בשבילו, הם עדיין בעתיד.

במשך שנים הספר הזה חיכה לי על המדף של ההורים. הכותרת ריתקה אותי, התקציר. הסתכלתי עליו, וחיכיתי שיגיע הזמן שבו אוכל לקרוא אותו. וכשהזמן הגיע, לקחתי אותו מהמדף, הדבקתי חזרה את הדף הראשון שהתפרק קצת והתחלתי לקרוא. לקרוא על הנרי ועל קלייר ועל הזמן שביניהם. לקח לי קצת זמן להתרגל לרעיון. זה ספר מאוד מבלבל, מלא בתאריכים ובסקס ובעירום. עירום כשהנרי נעלם, לא יכול לקחת אל מרחבי הזמן דבר חוץ מאת גופו, עירום כשהוא חוזר ועירום בלילה, במיטה, שכל מה שהוא רוצה זה להישאר בהווה עם קלייר של עכשיו ולא למצוא את עצמו עורך פיקניק עם קלייר של אז, בת השמונה או השלוש עשרה או קופא בשלג או פוגש את עצמו כילד קטן ומדריך את עצמו בפריצת מנעולים.

נסיעה בזמן מתוארת בדרך כלל כמשהו על טבעי. "אשתו של הנוסע בזמן" מתאר אותה בסך הכל כטעות בגנים של אדם, מוטציה תאית. תיאורטית, הספר הזה הגיוני לגמרי כי להכל יש הסבר מדעי.

ארבעה ורבע כוכבים, כי לפעמים זה היה קצת תקוע והיו קטעים מתמשכים. אבל זה ספר טוב, זה ספר מעולה. הוא מקורי, הוא משעשע, הוא מתרחש על פני המון זמן ומסופר משתי נקודות מבט מכל הגילאים שלהן, בשפה תואמת. הנרי בן החמש מספר את הסיפור בלי סימני פיסוק בתמימות מקסימה, ואז הנרי המבוגר מספר אותו כמו אדם מבוגר עם תיאורים וסימני פיסוק. קלייר בת השמונה וקלייר בת העשרים לא מדברות אותו הדבר. זה מקסים.

מיד אחרי שסיימתי את הספר ראיתי את הסרט, שלא אכזב. הוא עשוי מצויין ודומה לספר, שלא כמו במקרים אחרים. גם הספר וגם הסרט מומלצים בחום לכל מי שהגיע לגיל שעירום לא מפריע לו.

מכונית נעצרת
הוא לא ישאל לאן
הוא חוזר אל הדרך
ואת תחנה בזמן

» ביקורות נוספות של Primrose
» ביקורות נוספות על אשתו של הנוסע בזמן