ביקורת ספרותית על היינו שקרנים מאת א' לוקהארט
ספר טוב

---

משפחת סינקלר היא המשפחה המושלמת, לפחות כלפי חוץ. בלונדיניים, גבוהים, בריאים ואתלטים. משפחה עשירה שבבעלותה אי שבו הם מבלים כל קיץ, כל הקיץ. כל הזמן ביחד, כל הזמן נהנים, כל הזמן צוחקים. הקיץ המושלם למשפחה המושלמת.
ככה זה היה במשך כל הקייצים בחייה של קיידנס. משרתי פלאים שמסדרים ומנקים, מבשלים אוכל ומציעים את המיטות. סירת מנוע שלוקחים כל הילדים מהמזח. קרב השפרצות במים.
נער הודי שהוא אחיינו של דודה החורג מתאהב בה. הוא לא בלונדיני, הוא לא עשיר. אבל הוא מושלם בשבילה.
סבא מגונן מדי, שהאי בבעלותו והוא מגן על משפחתו בקנאות.
בני דודים שהם החברים הכי טובים ואחרי זה לא מתראים זה עם זה שוב במשך שנה, עד הקיץ הבא.
אמא ושתי דודות שרבות בשקט על חלוקת רכוש כדי לא להרוס את מראית העין של שלמות, שמתחילה להתפורר לאט לאט ולהתפזר על החוף בגרגירי חול קטנים של חיים אמיתיים.

הספר הזה הוא ספר יפה, אין ספק. הוא מציג את השלמות שכולנו מקווים לה או מדמים אותה באופן כזה או אחר בחיינו. אבל לכל אורך ההתפתחות של העלילה ידעתי שעומד לקרות משהו, כי ככה כתוב בתקציר. והמשהו הזה אמור להיות משהו גאוני שיגרום לי לבלוע את העמודים שנשארו לי ואז לקרוא שוב. ההבטחה הזו לפלוט טוויסט אמורה לגרום לי להמשיך לקרוא את הספר, ואולי בלעדיה באמת הייתי מפסיקה (טוב, נו. הטוויסט באמת די גאוני. אז אל תתנו לאף אחד לספיילר לכם). אני לא יודעת אם הייתי ממשיכה לקרוא בלי ההבטחה הזו שמשהו מדהים יקרה. כי הכתיבה, עד כמה שהיא יפה ומיוחדת - היא לא ממש מתקדמת לאנשהו. היא מציגה לנו שלמות שכמעט ולא קיימת, ואולי אם לא הייתי קוראת את התקציר הייתי חושבת שזה ספר פרחות קיטשי של אוהב אותי-לא אוהב אותי.

בנוסף, היו כל כך הרבה קטעים... מתים. מיותרים. הם היו כתובים נחמד והיה כיף לקרוא אותם, אבל בגלל האורך של הספר תהיתי אם הקטעים האלה שם רק כדי להאריך קצת את הסיפור, לתת עוד נפח לעלילה, עוד כמה עשרות עמודים לספר.

הספר הזה עובד עליכם לכל אורך הדרך. הוא נותן לכם הרגשה של שלמות ומנפץ לכם אותה בפרצוף, כשמגיעים לטוויסט המיוחל. שובר לכם לאט לאט את המציאות הלא הגיונית שהוא יצר בהתחלה, וזה מה שהופך את הספר הזה לספר כמעט מעולה ולכן מגיעים לו ארבעה כוכבים ולא שלושה בקושי.
אז לא, אני לא אהיה שקרנית. אני לא אומר לכם שזה ספר מושלם. אני לא אומר שזה ספר חובה, למרות שהסוף חכם ופסיכולוגי (לא לדאוג, גם זה כתוב בתקציר). למרות שלא תצטערו שקראתם אותו, למרות שהוא כל כך נחמד להעביר שבת גשומה או שמשית.

עד כמה שהסיפור עצמו מיותר בכמה קטעים, הכריכה לא. זו אחת הכריכות היותר יפות שראיתי בזמן האחרון, והיא הדבר הראשון שמשך אותי להשתתף בהגרלה על הספר בעמוד של נוער קורא (זכיתי, אגב D: ). היא כל כך צבעונית ומלאה חיים. אפשר לבהות בה שעות.

מישהו פעם אהב אותי ככה
לעלות על ספינה לשלושה שבועות
באמצע הלילה שיכור מרוב אושר
לקפוץ הוא לא יודע לשחות

עד עכשיו לא ידעתי שום דבר מהשיר הזה חוץ מהשורה הראשונה, אבל הלחן והמילים הרגישו כל כך מתאימים ל'היינו שקרנים' ואם הסופרת לא הייתה אמריקאית הייתי חושדת שהספר מבוסס על השיר, איכשהו.
http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=764&wrkid=32886
מדהים כמה שהם דומים, יעיד מי שקרא.

» ביקורות נוספות של Primrose
» ביקורות נוספות על היינו שקרנים