“בטיול עם בתי ללונדון, החלטנו להגיע גם לאוקספורד, עירם של אליס, הארי פוטר והמפקח מורס. אה...ויש שם גם איזושהי אוניברסיטה. הקציתי לאוקספורד יום אחד שהיה אמור לספק טעימה מאתרי הארי פוטר וכמה סיורים בעיר - טעות חמורה !!! זו עיר שיש לה הרבה מה להציע לאוהבי טיולים רגליים, שיט, ארכיטקטורה וכו'. קבענו לצאת לשיט על נהר האייזיס (תמזה) ביחד עם צ'רלס לווטווידג' דודג'סון, הכומר רובינזון דאקוורת ושלוש בנות משפחת לידל, אך הם התבלבלו ושטו בכיוון ההפוך, מ-Folley Bridge ל- Godstow, וגם הגיעו לפגישה כ-150 שנה מוקדם מדי ( עם שעון שנתקע על שעה שש ב-4 ביולי 1862 קצת קשה לדייק (-; ). נו טוב, כתחליף לשיט איתם ערכנו טיול רגלי קליל לאורך הנהר מ-Folley Bridge ל- Iffley Lock ובחזרה לעיר (רעיונות לטיולים חביבים תוכלו למצוא ב-"That Sweet City – Visions of Oxford" וגם בספר על אוקספורד מסדרת "City Walks"). באותו שיט קסום, המתואר בשיר הפתיחה כאחר צהרים מוזהב, לואיס קרול (דודג'סון) בדה ממוחו הקודח את הסיפור המופלא על אליס המוצאת את עצמה בעולם אגדתי מוזר. הסיפור משופע במשחקי מילים, רעיונות גלויים ונסתרים, הגיון ואי-הגיון המתערבבים זה בזה ויוצרים ספר מיוחד במינו. תוכלו למצוא בספר רעיונות מתמטיים, רעיונות פסיכולוגיים, ביקורת על השליטים, על מערכת החינוך, על האקדמיה, על הספרות של תקופתו ועל חבר המושבעים, או פשוט ליהנות מהספר כפי שהוא. מעניין שקרול שזר בספר דמויות שניתן לזהות אותן עם אנשי אוקספורד מתקופתו, ואף לא חשש מהומור עצמי כשהוא מופיע כציפור Dodo והכומר כברווז (הוא על שם גמגומו Do Do Dodgson והכומר Duckworth כ-Duck). בשל משחקי המילים וכפל המשמעויות, הספר מאוד מסובך לתרגום ונדרשו מהמתרגמת תרגילים לשוניים מסובכים כדי לנסות להעביר את הרעיונות, החריזה והאופי של הספר. זו מלאכה כמעט בלתי אפשרית, שהמתרגמת עמדה בה לא רע. לקוראי האנגלית מומלץ לקרוא בגרסת המקור, היות ויש מקרים שבכל זאת המקור זורם יותר טוב. ***** ספוילרים ***** - דברי הדוכסית, חובבת מוסר ההשכל, אל אליס: "אני בהחלט מסכימה איתך," אמרה הדוכסית; "והמסר של זה הוא 'היי כפי שאת נראית' או, ביתר פשטות – 'לעולם אל תדַמי שאת לא אחרת ממה שעלול להיראות לאחרים שמה שהיית או יָכולְת להיות לא היה אחרת ממה שהיית עלולה להיראות להם אחרת. ' " I quite agree with you, said the Duchess; and the moral of that is—Be what you would seem to be—or, if you’d like it put more simply—Never imagine yourself not to be otherwise than what it might appear to others that what you were or might have been was not otherwise than what you had been would have appeared to them to be otherwise. הקטע הזה מזכיר את ההגיון הפנימי "המופלא" של למה מתמטית שנשתכחה מזכרוני, וטוב שכך. לא מפתיע שמחבר הספר הוא מתמטיקאי :-) - כשאליס חושבת שחרדל הוא מינרל, הדוכסית אומרת: "יש כאן בקרבת מקום מכרה־חרדל ענקי. והמסר של זה הוא – 'מכרה אחד יכרה את כולם.' " [משחק מילים לא רע על "מקרה אחד יקרה את כולם"] There's a large mustard-mine near here. And the moral of that is – The more there is of mine, the less there is of yours. לגבי הקטע הזה סבורים שיש כאן את הרעיון של משחק סכום אפס, שאפשר לחשוב עליו בגרסה האנגלית, אבל לא בגרסה העברית. - יש בספר קטעים עם הגיון פנימי וטוויסט מפתיע, כמו הקטע הבא במסיבת התה: " 'קחי קצת יותר תה,' אמר הארנביב לאליס, בלבביות רבה. 'עוד לא לקחתי כלום,' ענתה אליס בקול נעלב: 'אז איך אני יכולה לקחת יותר?' 'את רוצה להגיד שאת לא יכולה לקחת פחות,' אמר הכובען: 'קל מאוד לקחת יותר מלא־כלום.' " Ƹ̵̡Ӝ̵̨̄Ʒ”

“כמו הכובען המטורף, הזמן מטריד אותי. הנה הוא חלף ביעף ומתקרב לו גיל שלושים. כל כך הרבה מטרות הצבתי לעצמי, והאמת שלא מעט מהן השגתי. תחושת סיפוק עצמי? כן, אבל גם איזו בעתה עצורה בחזה, שגְּדלה אקספוננציאלית, על המכלול בשלל תחומים שכבר לא אספיק להיחשף אליו. אחד מהם הוא הספרות, ואליס בארץ הפלאות, אליו נחשפתי כעת לראשונה. לואיס קרול היה פרופסור למתימטיקה ולוגיקה באוניברסיטת אוקספורד, וכפועל יוצא מכך, גם כומר. את עיקר זמנו העביר בהמצאת משחקים, חידות וסיפורים עבור ילדים (או ליתר דיוק, ילדות), כשהעיקרית מביניהן הייתה אליס, שלבקשתה סיפור זה עלה על הכתב. אינספור סיפורים ברא קרול עבור האמצעית במשפחת לידל. משעשע לחשוב אילו הרפתקאות נוספות היינו מכירים לו התעקשה זו דווקא שיתעד סיפור אחר. כושר היצירה של קרול, בלתי ניתן לערעור. האיש ברא עולם שמצליח להפנט ילדים ומבוגרים כאחד, עד עצם היום הזה. חיבבתי בעיקר את תיאור ההיררכיה בממלכת הקלפים, את משחק הקרוקט הייחודי ואת חיוך החתול כמקבילה לירח המופיע ונעלם כרצונו (כסהרהורי-מטורף). נטייתו של קרול לאיגיון ואבסורד המשתקפת גם בשאלותיה של אליס, העלתה לא פעם חיוך על פניי. אליס ניחנה במין פדנטיות אינטלקטואלית הקיימת בילדים, ואנו בבורותנו, מפספסים אותה. בסקרנותה הבתולית, היא מציפה שלל נושאים סבוכים כמו הגדרה עצמית, שפת החלום ותפיסת המרחב-זמן. היצירה, הארס-פואטית בחלקה, טומנת בחובה אזכורים ספרותיים, מדעיים ופילוסופיים רבים, שכוונו אל הקורא המבוגר. אבקש לציין לעצמי חלק מהם - אם איננו מבחינים בין מציאות וחלום, ואם אנחנו מחלקים את חיינו ביניהם, מחשבותינו בזמן חלום, משוגעות ככל שיהיו, הן אמיתיות ותקפות לא פחות (בהשראת "תאטטוס" של סוקרטס). מה משותף לעורב ולשולחן כתיבה? אתגר אלן פו כתב על שניהם. אין לי ספק שלו הייתי ילדון בריטי בן המאה התשעה עשרה, הייתי נהנה אפילו יותר ממשחקי המילים והאזכורים ביצירה. אני מסכים עם קרול, בטענתו למאייר (טניאל) כי דמותה של אליס חסרת פרופורציות ובעלת חזות מעין ננסית (לטעמי לפחות). אם כי זה תואם את התמורות הפיזיות שהיא חווה. ככלל, אני סומך על כושר הדמיון שלי, ולכן הייתי מוותר על האיורים גם ביצירה הנ"ל. מוטיב חוזר בולט בספר, הוא ההלקאה עצמית בכל הנוגע לבכי. אין זה מפתיע, בהתחשב בסלידתו של קרול מכל מה שאינו בשליטתו, ורגשות בפרט. ההערות המצויות בספר מעשירות, אך לדידי היה עדיף לו היו בתחתית הטקסט מאשר בשוליו. היו פרקים שיותר התפעלתי ונלהבתי לקרוא והיו כאלה שפחות. מעניין לקרוא את אחרית הדבר אודות קרול (שם העט של צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון). כחלק מהפרישות שנטל על עצמו ככומר, קרול פיתח אובססיה לסקרנות, לתום ולחַיּוּת של גיל הילדוּת. מסתבר כי הוא תיעב בנים ושאף להקדיש את עיקר זמנו לבילוי בקרב ילדות טרם התבגרותן (באישור הוריהן לטענתו). את ביתו הפך למעין מלכודת (סטייל אחוזת נוורלנד) ובו צעצועים, חידות וסיפורים שברא במיוחד עבורן. תחביב עיקרי שטיפח, היה צילום ילדות בעירום, באישור המפתיע של הוריהן. לא מצויה כיום שום עדות לקשר מיני שהתנהל בין קרול והילדות, פרט לתיאורי נשיקות תמימות לכאורה והחזקת ידיים שעוררו בי פלצות שלא הרגשתי מאז קריאת לוליטה. בהתחשב בפדנטיות של קרול, שנטה להעלים פרקים מיומנו, לא הייתי פוסל שאכן התקיים ניצול מיני על-ידי האחרון, ולא, לא אכפת לי שלכאורה מדובר בתקופה אחרת. כעת נגלית הסמליות במטמורפוזה של אליס, במלוא שפלותה – קרול מצר על ההתבגרות ועל כך שאינו שולט בבלימתה. ביקורת לספר שחיבבתי אלמנטים ממנו, שהתנדפו תכף ומיד עם החשיפה לסטייה של האיש. ללא דירוג.”

“כמעט כמו כולם, גם אני הכרתי את הסיפור המופלא של אליס בארץ הפלאות עוד מימיי ילדותי. כמעט כמו כולם, גם אני ראיתי את הסרט המצויר (ולא פעם אחת) ואפילו את הסרט המחודש בבימויו של טים ברטון שהיה מוצלח מאוד לטעמי. אבל לא חשבתי מעולם שאחזור ואקרא שוב את אליס, הפעם באופן שונה, בוגר יותר. העניין שהתעורר בי שוב התחיל במחזה שצפיתי בתאטרון גשר שנקרא "אליס". זהו מחזה מאת רועי חן בבימויו של יחזקאל לזרוב. המחזה מציג את הסיפור של אליס בארץ הפלאות באור אחר, שונה ממה שחשבנו. הרשו לי לצטט מתקציר ההצגה: -ביוגרפיה דמיונית בהשראת דמותה של אליס מספרו הנודע של קרול, אליס לידל האמיתית שהיוותה השראה עבורו ואליס נוספת, אחרת – אישה באשר היא. סיפור אהבה-הדחקה שיכול היה לקרום עור וגידים רק בארץ הפלאות ונידון להתנפץ על סלעי המציאות. רסיסים של תום הילדות ומות הילדות כפי שהם משתקפים מבעד למראה של אליס, ילדה-נערה-אישה. ההצגה הייתה לא אחרת מאשר מעוררת השראה, את אליס ביצעו שלוש שחקניות נפלאות שכל אחת מהן מגלמת אליס על ציר זמן שונה מהילדות לבגרות. בשלב מאוחר יותר, לאחר כמה חודשים, הייתי צריכה לבחור מונולוג דרמטי לצורך אודישן למכינה באחד מבתי הספר למשחק. לא יכולתי שלא להיזכר באותה הצגה שהביאה עמה כל כך הרבה רבדים שונים ועמוקים. החשיבות בבחירת מונולוג היא בין היתר היכולת לדעת להתחבר לבחירה שלך ולבצע את הדמות כשהיא חלק ממך. לכן, בחרתי במונולוג מתוך "אליס". חקירת המונולוג והדמות גרמו לי לחזור שוב לסיפורה של אליס כפי שהוא מסופר אך הפעם מנקודות מבט אחרות ויותר מכך, מנקודות מבט שאמורות להיות שלי. חקרתי את הדמות וחזרתי לקרוא את הספר הקלאסי של לואיס קרול "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". לא להאמין כמה חידושים ורעיונות מצאתי מתחת לטקסט התמים ובעזרת ההסברים המפורטים שנמצאים בצדי הספר החכמתי ולמדתי יותר אודות אליס וסיפורה. המסע חזרה אל הסיפור הידוע גרם לי לראות גם בעצמי אליס קטנה ולהתחבר למקום המטורף של ההרפתקאות והשובבות בשנית. ואולי בעצם מעולם לא איבדתי את המקום הזה? הסיפור על אליס הוא חוויה תובענית שיש בו הרבה מעבר למה שנראה. נכון, לסיפורים ללא ספק אין סדר, הגיון או חיבור למציאות אבל.. מי אמר שתמיד צריך? זה הרי כל היופי. בעולם שכולו מחוץ לגבולות זמן או מקום, שלא ידוע איפה מתרחש ומתי, זהו עולם שניתן לעשות בו הכל ולחלום בו הכל ואני אומרת – למה לא? היה לי כיף לרגע לצלול לפנטזיה יחד עם אליס וחבריה ולשוב אל מקום של תמימות-לא תמימות. בעיקר ריתק אותי לקרוא את אחרית הדבר של הספר, בו מתואר המספר לואיס קרול כדמות לא צפויה, כאיש מגמגם ומופנם שלא התחבב בקלות על הסביבה. אדם מוכשר שעסק בכמה דברים במקביל והצטיין בין היתר גם במתמטיקה וצילום, שאב מקור השראה מילדות צעירות ובעיקר מאותה ילדה אחת הנקראת אליס לידל. התערבבות שבין חלום למציאות, זמן ומרחב לא ידועים והמון דמיון הביאו אותי למקום מסוקרן ואמיתי. היה נהדר לשוב ולקרוא את הספר והפעם עם תובנות חדשות אודות אותו סיפור תמים של אליס בארץ הפלאות. ולכל התוהים באשר לגורלי, את האודישן עברתי בהצלחה מרובה. "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." - אמר החתול "לא אכפת לי כל כך לאן. - " אמרה אליס "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול. " - בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר ."בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה".”

“קסם של ספר, הזוי, מקורי, גדוש ברעיונות מתחומים שונים ומשונים, לוגיקה, פילוסופיה, זהות ויחסיות, ואפילו מתמטיקה ומוסר. ללא ספק ספר שמתאים לטווח רחב מאוד של גילאים (אם כי אני מודה שמהקריאה שקראתי בילדותי, חוץ מהדמויות ההזויות, לא זכרתי ממש את הסיפור עצמו). ההערות מסייעות להבין דקויות, משחקי מילים, אסוציאציות ודימויים שקשה להעביר בתרגום. וכן ניסיון לקרב לקורא את התרבות, על מגוון הופעותיה, שעל רקעה נכתב הספר, שבלעדיה קשה להבין את הרמיזות והפארודיות של קרול. הדמות שאהבתי ביותר היא כמובן החתול צ'שר, והנה שני קטעים אהובים, מצוטטים, ומקפלים בתוכם רובדים של משמעות. 'הואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?' 'זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע,' אמר החתול. 'לא אכפת לי כל כך לאן - ', אמרה אליס. 'אם כן, לא משנה באיזו דרך תלכי', אמר החתול. 'בבקשה אל תופיע ותיעלם בפתאומיות כזאת אתה גורם לי סחרחורת'. 'בסדר' אמר החתול, והפעם נעלם לאט מאוד, החל בקצה זנבו וכלה בחיוכו, שנשאר עוד זמן מה לאחר שנעלם כל היתר. 'מוזר', חשבה אליס, 'כבר ראיתי הרבה חתולים בלי חיוך, אבל חיוך בלי חתול! זה הדבר הכי מוזר שראיתי בחיי'. חוויה של קריאה!”

“בטיול עם בתי ללונדון, החלטנו להגיע גם לאוקספורד, עירם של אליס, הארי פוטר והמפקח מורס. אה...ויש שם גם איזושהי אוניברסיטה. הקציתי לאוקספורד יום אחד שהיה אמור לספק טעימה מאתרי הארי פוטר וכמה סיורים בעיר - טעות חמורה !!! זו עיר שיש לה הרבה מה להציע לאוהבי טיולים רגליים, שיט, ארכיטקטורה וכו'. קבענו לצאת לשיט על נהר האייזיס (תמזה) ביחד עם צ'רלס לווטווידג' דודג'סון, הכומר רובינזון דאקוורת ושלוש בנות משפחת לידל, אך הם התבלבלו ושטו בכיוון ההפוך, מ-Folley Bridge ל- Godstow, וגם הגיעו לפגישה כ-150 שנה מוקדם מדי ( עם שעון שנתקע על שעה שש ב-4 ביולי 1862 קצת קשה לדייק (-; ). נו טוב, כתחליף לשיט איתם ערכנו טיול רגלי קליל לאורך הנהר מ-Folley Bridge ל- Iffley Lock ובחזרה לעיר (רעיונות לטיולים חביבים תוכלו למצוא ב-"That Sweet City – Visions of Oxford" וגם בספר על אוקספורד מסדרת "City Walks"). באותו שיט קסום, המתואר בשיר הפתיחה כאחר צהרים מוזהב, לואיס קרול (דודג'סון) בדה ממוחו הקודח את הסיפור המופלא על אליס המוצאת את עצמה בעולם אגדתי מוזר. הסיפור משופע במשחקי מילים, רעיונות גלויים ונסתרים, הגיון ואי-הגיון המתערבבים זה בזה ויוצרים ספר מיוחד במינו. תוכלו למצוא בספר רעיונות מתמטיים, רעיונות פסיכולוגיים, ביקורת על השליטים, על מערכת החינוך, על האקדמיה, על הספרות של תקופתו ועל חבר המושבעים, או פשוט ליהנות מהספר כפי שהוא. מעניין שקרול שזר בספר דמויות שניתן לזהות אותן עם אנשי אוקספורד מתקופתו, ואף לא חשש מהומור עצמי כשהוא מופיע כציפור Dodo והכומר כברווז (הוא על שם גמגומו Do Do Dodgson והכומר Duckworth כ-Duck). בשל משחקי המילים וכפל המשמעויות, הספר מאוד מסובך לתרגום ונדרשו מהמתרגמת תרגילים לשוניים מסובכים כדי לנסות להעביר את הרעיונות, החריזה והאופי של הספר. זו מלאכה כמעט בלתי אפשרית, שהמתרגמת עמדה בה לא רע. לקוראי האנגלית מומלץ לקרוא בגרסת המקור, היות ויש מקרים שבכל זאת המקור זורם יותר טוב. ***** ספוילרים ***** - דברי הדוכסית, חובבת מוסר ההשכל, אל אליס: "אני בהחלט מסכימה איתך," אמרה הדוכסית; "והמסר של זה הוא 'היי כפי שאת נראית' או, ביתר פשטות – 'לעולם אל תדַמי שאת לא אחרת ממה שעלול להיראות לאחרים שמה שהיית או יָכולְת להיות לא היה אחרת ממה שהיית עלולה להיראות להם אחרת. ' " I quite agree with you, said the Duchess; and the moral of that is—Be what you would seem to be—or, if you’d like it put more simply—Never imagine yourself not to be otherwise than what it might appear to others that what you were or might have been was not otherwise than what you had been would have appeared to them to be otherwise. הקטע הזה מזכיר את ההגיון הפנימי "המופלא" של למה מתמטית שנשתכחה מזכרוני, וטוב שכך. לא מפתיע שמחבר הספר הוא מתמטיקאי :-) - כשאליס חושבת שחרדל הוא מינרל, הדוכסית אומרת: "יש כאן בקרבת מקום מכרה־חרדל ענקי. והמסר של זה הוא – 'מכרה אחד יכרה את כולם.' " [משחק מילים לא רע על "מקרה אחד יקרה את כולם"] There's a large mustard-mine near here. And the moral of that is – The more there is of mine, the less there is of yours. לגבי הקטע הזה סבורים שיש כאן את הרעיון של משחק סכום אפס, שאפשר לחשוב עליו בגרסה האנגלית, אבל לא בגרסה העברית. - יש בספר קטעים עם הגיון פנימי וטוויסט מפתיע, כמו הקטע הבא במסיבת התה: " 'קחי קצת יותר תה,' אמר הארנביב לאליס, בלבביות רבה. 'עוד לא לקחתי כלום,' ענתה אליס בקול נעלב: 'אז איך אני יכולה לקחת יותר?' 'את רוצה להגיד שאת לא יכולה לקחת פחות,' אמר הכובען: 'קל מאוד לקחת יותר מלא־כלום.' " Ƹ̵̡Ӝ̵̨̄Ʒ”

“כמו הכובען המטורף, הזמן מטריד אותי. הנה הוא חלף ביעף ומתקרב לו גיל שלושים. כל כך הרבה מטרות הצבתי לעצמי, והאמת שלא מעט מהן השגתי. תחושת סיפוק עצמי? כן, אבל גם איזו בעתה עצורה בחזה, שגְּדלה אקספוננציאלית, על המכלול בשלל תחומים שכבר לא אספיק להיחשף אליו. אחד מהם הוא הספרות, ואליס בארץ הפלאות, אליו נחשפתי כעת לראשונה. לואיס קרול היה פרופסור למתימטיקה ולוגיקה באוניברסיטת אוקספורד, וכפועל יוצא מכך, גם כומר. את עיקר זמנו העביר בהמצאת משחקים, חידות וסיפורים עבור ילדים (או ליתר דיוק, ילדות), כשהעיקרית מביניהן הייתה אליס, שלבקשתה סיפור זה עלה על הכתב. אינספור סיפורים ברא קרול עבור האמצעית במשפחת לידל. משעשע לחשוב אילו הרפתקאות נוספות היינו מכירים לו התעקשה זו דווקא שיתעד סיפור אחר. כושר היצירה של קרול, בלתי ניתן לערעור. האיש ברא עולם שמצליח להפנט ילדים ומבוגרים כאחד, עד עצם היום הזה. חיבבתי בעיקר את תיאור ההיררכיה בממלכת הקלפים, את משחק הקרוקט הייחודי ואת חיוך החתול כמקבילה לירח המופיע ונעלם כרצונו (כסהרהורי-מטורף). נטייתו של קרול לאיגיון ואבסורד המשתקפת גם בשאלותיה של אליס, העלתה לא פעם חיוך על פניי. אליס ניחנה במין פדנטיות אינטלקטואלית הקיימת בילדים, ואנו בבורותנו, מפספסים אותה. בסקרנותה הבתולית, היא מציפה שלל נושאים סבוכים כמו הגדרה עצמית, שפת החלום ותפיסת המרחב-זמן. היצירה, הארס-פואטית בחלקה, טומנת בחובה אזכורים ספרותיים, מדעיים ופילוסופיים רבים, שכוונו אל הקורא המבוגר. אבקש לציין לעצמי חלק מהם - אם איננו מבחינים בין מציאות וחלום, ואם אנחנו מחלקים את חיינו ביניהם, מחשבותינו בזמן חלום, משוגעות ככל שיהיו, הן אמיתיות ותקפות לא פחות (בהשראת "תאטטוס" של סוקרטס). מה משותף לעורב ולשולחן כתיבה? אתגר אלן פו כתב על שניהם. אין לי ספק שלו הייתי ילדון בריטי בן המאה התשעה עשרה, הייתי נהנה אפילו יותר ממשחקי המילים והאזכורים ביצירה. אני מסכים עם קרול, בטענתו למאייר (טניאל) כי דמותה של אליס חסרת פרופורציות ובעלת חזות מעין ננסית (לטעמי לפחות). אם כי זה תואם את התמורות הפיזיות שהיא חווה. ככלל, אני סומך על כושר הדמיון שלי, ולכן הייתי מוותר על האיורים גם ביצירה הנ"ל. מוטיב חוזר בולט בספר, הוא ההלקאה עצמית בכל הנוגע לבכי. אין זה מפתיע, בהתחשב בסלידתו של קרול מכל מה שאינו בשליטתו, ורגשות בפרט. ההערות המצויות בספר מעשירות, אך לדידי היה עדיף לו היו בתחתית הטקסט מאשר בשוליו. היו פרקים שיותר התפעלתי ונלהבתי לקרוא והיו כאלה שפחות. מעניין לקרוא את אחרית הדבר אודות קרול (שם העט של צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון). כחלק מהפרישות שנטל על עצמו ככומר, קרול פיתח אובססיה לסקרנות, לתום ולחַיּוּת של גיל הילדוּת. מסתבר כי הוא תיעב בנים ושאף להקדיש את עיקר זמנו לבילוי בקרב ילדות טרם התבגרותן (באישור הוריהן לטענתו). את ביתו הפך למעין מלכודת (סטייל אחוזת נוורלנד) ובו צעצועים, חידות וסיפורים שברא במיוחד עבורן. תחביב עיקרי שטיפח, היה צילום ילדות בעירום, באישור המפתיע של הוריהן. לא מצויה כיום שום עדות לקשר מיני שהתנהל בין קרול והילדות, פרט לתיאורי נשיקות תמימות לכאורה והחזקת ידיים שעוררו בי פלצות שלא הרגשתי מאז קריאת לוליטה. בהתחשב בפדנטיות של קרול, שנטה להעלים פרקים מיומנו, לא הייתי פוסל שאכן התקיים ניצול מיני על-ידי האחרון, ולא, לא אכפת לי שלכאורה מדובר בתקופה אחרת. כעת נגלית הסמליות במטמורפוזה של אליס, במלוא שפלותה – קרול מצר על ההתבגרות ועל כך שאינו שולט בבלימתה. ביקורת לספר שחיבבתי אלמנטים ממנו, שהתנדפו תכף ומיד עם החשיפה לסטייה של האיש. ללא דירוג.”

“כמעט כמו כולם, גם אני הכרתי את הסיפור המופלא של אליס בארץ הפלאות עוד מימיי ילדותי. כמעט כמו כולם, גם אני ראיתי את הסרט המצויר (ולא פעם אחת) ואפילו את הסרט המחודש בבימויו של טים ברטון שהיה מוצלח מאוד לטעמי. אבל לא חשבתי מעולם שאחזור ואקרא שוב את אליס, הפעם באופן שונה, בוגר יותר. העניין שהתעורר בי שוב התחיל במחזה שצפיתי בתאטרון גשר שנקרא "אליס". זהו מחזה מאת רועי חן בבימויו של יחזקאל לזרוב. המחזה מציג את הסיפור של אליס בארץ הפלאות באור אחר, שונה ממה שחשבנו. הרשו לי לצטט מתקציר ההצגה: -ביוגרפיה דמיונית בהשראת דמותה של אליס מספרו הנודע של קרול, אליס לידל האמיתית שהיוותה השראה עבורו ואליס נוספת, אחרת – אישה באשר היא. סיפור אהבה-הדחקה שיכול היה לקרום עור וגידים רק בארץ הפלאות ונידון להתנפץ על סלעי המציאות. רסיסים של תום הילדות ומות הילדות כפי שהם משתקפים מבעד למראה של אליס, ילדה-נערה-אישה. ההצגה הייתה לא אחרת מאשר מעוררת השראה, את אליס ביצעו שלוש שחקניות נפלאות שכל אחת מהן מגלמת אליס על ציר זמן שונה מהילדות לבגרות. בשלב מאוחר יותר, לאחר כמה חודשים, הייתי צריכה לבחור מונולוג דרמטי לצורך אודישן למכינה באחד מבתי הספר למשחק. לא יכולתי שלא להיזכר באותה הצגה שהביאה עמה כל כך הרבה רבדים שונים ועמוקים. החשיבות בבחירת מונולוג היא בין היתר היכולת לדעת להתחבר לבחירה שלך ולבצע את הדמות כשהיא חלק ממך. לכן, בחרתי במונולוג מתוך "אליס". חקירת המונולוג והדמות גרמו לי לחזור שוב לסיפורה של אליס כפי שהוא מסופר אך הפעם מנקודות מבט אחרות ויותר מכך, מנקודות מבט שאמורות להיות שלי. חקרתי את הדמות וחזרתי לקרוא את הספר הקלאסי של לואיס קרול "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". לא להאמין כמה חידושים ורעיונות מצאתי מתחת לטקסט התמים ובעזרת ההסברים המפורטים שנמצאים בצדי הספר החכמתי ולמדתי יותר אודות אליס וסיפורה. המסע חזרה אל הסיפור הידוע גרם לי לראות גם בעצמי אליס קטנה ולהתחבר למקום המטורף של ההרפתקאות והשובבות בשנית. ואולי בעצם מעולם לא איבדתי את המקום הזה? הסיפור על אליס הוא חוויה תובענית שיש בו הרבה מעבר למה שנראה. נכון, לסיפורים ללא ספק אין סדר, הגיון או חיבור למציאות אבל.. מי אמר שתמיד צריך? זה הרי כל היופי. בעולם שכולו מחוץ לגבולות זמן או מקום, שלא ידוע איפה מתרחש ומתי, זהו עולם שניתן לעשות בו הכל ולחלום בו הכל ואני אומרת – למה לא? היה לי כיף לרגע לצלול לפנטזיה יחד עם אליס וחבריה ולשוב אל מקום של תמימות-לא תמימות. בעיקר ריתק אותי לקרוא את אחרית הדבר של הספר, בו מתואר המספר לואיס קרול כדמות לא צפויה, כאיש מגמגם ומופנם שלא התחבב בקלות על הסביבה. אדם מוכשר שעסק בכמה דברים במקביל והצטיין בין היתר גם במתמטיקה וצילום, שאב מקור השראה מילדות צעירות ובעיקר מאותה ילדה אחת הנקראת אליס לידל. התערבבות שבין חלום למציאות, זמן ומרחב לא ידועים והמון דמיון הביאו אותי למקום מסוקרן ואמיתי. היה נהדר לשוב ולקרוא את הספר והפעם עם תובנות חדשות אודות אותו סיפור תמים של אליס בארץ הפלאות. ולכל התוהים באשר לגורלי, את האודישן עברתי בהצלחה מרובה. "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." - אמר החתול "לא אכפת לי כל כך לאן. - " אמרה אליס "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול. " - בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר ."בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה".”

“קסם של ספר, הזוי, מקורי, גדוש ברעיונות מתחומים שונים ומשונים, לוגיקה, פילוסופיה, זהות ויחסיות, ואפילו מתמטיקה ומוסר. ללא ספק ספר שמתאים לטווח רחב מאוד של גילאים (אם כי אני מודה שמהקריאה שקראתי בילדותי, חוץ מהדמויות ההזויות, לא זכרתי ממש את הסיפור עצמו). ההערות מסייעות להבין דקויות, משחקי מילים, אסוציאציות ודימויים שקשה להעביר בתרגום. וכן ניסיון לקרב לקורא את התרבות, על מגוון הופעותיה, שעל רקעה נכתב הספר, שבלעדיה קשה להבין את הרמיזות והפארודיות של קרול. הדמות שאהבתי ביותר היא כמובן החתול צ'שר, והנה שני קטעים אהובים, מצוטטים, ומקפלים בתוכם רובדים של משמעות. 'הואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?' 'זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע,' אמר החתול. 'לא אכפת לי כל כך לאן - ', אמרה אליס. 'אם כן, לא משנה באיזו דרך תלכי', אמר החתול. 'בבקשה אל תופיע ותיעלם בפתאומיות כזאת אתה גורם לי סחרחורת'. 'בסדר' אמר החתול, והפעם נעלם לאט מאוד, החל בקצה זנבו וכלה בחיוכו, שנשאר עוד זמן מה לאחר שנעלם כל היתר. 'מוזר', חשבה אליס, 'כבר ראיתי הרבה חתולים בלי חיוך, אבל חיוך בלי חתול! זה הדבר הכי מוזר שראיתי בחיי'. חוויה של קריאה!”