ביקורת ספרותית על גנבת הספרים מאת מרקוס זוסאק

---

הבהרה: זו לא ביקורת על "גנבת הספרים". זו ביקורת על אחיו הקטן והפחות מוצלח, "השליח", שבאופן מוזר אני לא מצליח לפרסם במקומה המתאים. אני מקווה שזוסאק יסלח. הורים הרי אמורים לאהוב את כל הילדים באותה המידה, לא?


~ כשהייתי בגילך הייתי הרבה יותר מבוגר ~

"לפני שאני אפילו מתחיל לספר לכם על עצמי, אני צריך לספר לכם עוד כמה עובדות.
בגיל 19 בוב דילן היה אמן לוהט בגריניץ' וילג' בניו יורק.
סלבדור דאלי כבר הספיק ליצור כמה יצירות אמנות מופלאות של צבע ומרד עוד לפני גיל 19.
ז'אן דארק היתה האישה המבוקשת ביותר בעולם בגיל 19, אחרי שחוללה מהפכה.
ויש את אד קנדי, גם הוא בן 19...
אני נהג מונית – וזייפתי את הגיל שלי בשביל זה (צריך להיות בן עשרים).
אין לי קריירה אמיתית.
לא מכבדים אותי בקהילה.
כלום.
אני שואל את עצמי כל הזמן, "נו, אד, מה באמת עשית ב19 השנים שלך?"
התשובה פשוטה:
כלום בריבוע."

ויש גם אותי. גם אני בן 19...
מה באמת עשיתי ב19 החיים שלי? כלום.
קחו כל בן 19 במדינה הזאת. קריירה? נו באמת. אפילו לא סיימנו צבא.
אם אד קנדי היה בן שלושים וארבע, הייתי מתחיל להבין על מה הוא מדבר. אבל ילד בן 19 שחושב שהחיים שלו דפוקים כי אין לו קריירה – לי זה נשמע מזוייף ולא אותנטי.


~ ואם היו אומרים לך לקפוץ מהגג? ~

אד קנדי מקבל שליחות מסתורית מגורם מאוד בלתי ידוע.
מישהו מפנה אליו כתובות או רמזים, דרכם הוא אמור להגיע לאנשים שלהם הוא אמור לעזור באיזשהו אופן.
יש לשליחות הזאת צדדים קלים ופשוטים וחיוביים, אבל בשלב מסויים התחלתי לתהות, אולי אד פספס כמה שיעורים בנוסח "אסור לדבר עם זרים".
אד, חמוד, אם שמים לך אקדח בתיבת הדואר לצורך המשימה שלך, הדבר הנכון הוא לפנות למשטרה.


~ הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות ~

אז יש לנו כאן שניים עשר אנשים שאד מגיע אליהם כדי לעזור להם במשהו.
הנה מדגם מייצג:
מילה ג'ונסון, אישה זקנה דמנטיבית, שמתגעגעת נואשות לבעלה המת.
גאווין רוז, ילד מגעיל ששונא את אח שלו, וזה הדדי.
אנג'י קארוסו, אם חד הורית עם משכורת קטנה מדי.
אנג'לינה ואמא שלה, שבעלה מתעלל בה כל לילה.
מה יכול השליח שלנו לעשות למענם? שימו לב:
הוא בא לבקר את מילה ג'ונסון. היא חושבת שהוא ג'ימי שלה, והם מבלים יחד יום בשבוע.
הוא מרביץ לגאווין מכות כאלה שהוא לא יוכל לקום, ואז מצלצל לאחיו ואומר לו "אח שלך שוכב מדמם בקצה הרחוב". לבנים יש דרך מעניינת לפתח אחווה בין אחים.
הוא קונה לאנג'י קארוסו גלידה. נכון שזה משנה את כל התמונה?
הוא מאיים על אבא של אנג'לינה באקדח, כך שלמחרת האיש עולה על רכבת ומאז נעלמו עקבותיו. לאם ולילדה שלום.

עכשיו.
בלי שום קשר לנאיביות שבמעשים, רק בספרים הכל הולך חלק כל כך.
השליח, הגרסה הלא מצונזרת:
מילה ג'ונסון רואה את אד, צועקת "ג'ימי!!!" וחוטפת דום לב.
גאווין רוז מדמם קשות בקצה הרחוב, כי אח שלו אפילו לא חשב לבדוק את זה. כשהוא מצליח לצלוע אל הטלפון, כבר נגרם נזק בלתי הפיך לצלע השבורה שלו, שהתחילה להתאחות כשהיא מעוקמת.
אנג'י קארוסו מסתכלת תמהה בגביע שאד מושיט לה, שואלת אותו מי הוא לעזאזל ומה הוא רוצה ממנה ומסרבת לקבל את הגלידה. אתם הייתם לוקחים גביע גלידה מאדם זר באמצע גינת שעשועים?
אנג'לינה ואמא שלה מתקיימות מחיטוט בפחי זבל, כי המפרנס היחיד בבית איננו. עם בוא החורף אנג'לינה חולה, אבל למי יש כסף לתרופות? בגיל שמונה וחצי, אנג'לינה מתה מדלקת ריאות.

אתם מבינים למה אני מתכוון?
אד נכנס לכל הסיפור הזה בראש של "אם לא יועיל לא יזיק."
אבל הוא יכול להזיק ועוד איך. ולולא עמד מאחוריו מרקוס זוסאק וסידר והחליק את כל העניינים...


~ שום גמדים לא יבואו ~

וכולנו יודעים את זה.
ובכל זאת, רוב האנשים שאני מכיר קמים בבוקר ויוצאים לעבודה, ומרימים פרוייקטים, ומעלים רעיונות, ומתקדמים כל הזמן.
בעיירה של אד, ככה זה נראה, אף אחד לא יכול לזוז צעד קדימה בלי שיבוא אד להכות על קדקודו ולומר לו "גדל".


~ זה טעים, אבל אני לא אוהב את זה ~

את הספר הזה קראתי בעקבות ביקורות מחמיאות כאן בסימניה, ובראשן הביקורת של קריקטורה,
וממילא את היחס הכללי שלי לספר הזה אפשר לסכם ב"זה לא אתה, זה אני".
פשוט לא הטעם שלי, מה לעשות.
אבל אני רק בן 19, אפס מאופס, כלום בריבוע, אז מי אני שאגיד משהו?
כשתהיה לי קריירה, אחזור אליכם עם השורה התחתונה.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על גנבת הספרים