ביקורת ספרותית על אשת הסנדלר - פרוזה # מאת אדריאנה טריג'יאני
ספר מעולה

---

בלי רשע שרוצה להשתלט על העולם, בלי הקרבות הרואיות. רק רומן שנמשך על פני 40 שנה, איטליה וארצות הברית. אשת הסנדלר הזכיר לי עד כמה אני אוהבת ספרי מבוגרים ועד כמה ספרי נוער הם פוצי-מוצי.

דמיינו הר באיטליה, מאה שנה אחורה. אוויר נקי, נוף ירוק. משפחות צנועות שגבריהן הולכים להרוויח יותר כסף בארצות הברית.
אבא של צ'ירו מת כשהיה צעיר, ואימו לא מצליחה לגייס את הכוחות והכסף לטפל בו ובאחיו הגדול ממנו בשנה. היא משכנת אותם במנזר כשצ'ירו בן 10.
אנצה חיה עם משפחתה על ההר בבית שכור קטן עם הרבה מטלות ומשפחה שלמה ואוהבת, שמנסה לחסוך לבניית בית משלהם.
הפגישה הראשונה בין צ'ירו ואנצה מתרחשת בבית קברות. שם, בתוך כל המוות והעצב, האהבה שלהם מתחילה לפרוח.

אני לא זוכרת שאי פעם בכיתי בספר. מעולם לא נתקלתי בספר עוצמתי ומרגש ושואב שיגרום לי לבכות עד כדי כך שלא אצליח להמשיך לקרוא, שישאיר אותי בוכה עוד חצי שעה אחרי זה אבל שלא אתחרט לרגע שקראתי אותו.

באשת הסנדלר יש דמויות צבעוניות, עמוקות ודעתניות. תיאורי נוף שאי אפשר שלא לדמיין אותם ותיאורי אוכל וריחות מדהימים. שמעתי את ארצות הברית של לפני מאה שנה עם הכרכרות, אוניות הקיטור ובתי הקפה. הרחתי את הירוק בגבעות של איטליה.

אני לא חושבת שהביקורת הזו הצליחה להעביר עד כמה אהבתי אותו אחרי רצף של כמה ספרים רדודים יותר וטובים פחות לפניו. חמישה כוכבים, ועשרה אם הייתי יכולה. תכניסו את הספר הזה לרשימה שלכם, מדוכני שבוע הספר או מהספרייה אבל אל תוותרו עליו, כי כל גיל מוכן לספר טוב.

--
אחרי שלושה חודשים בלי הרבה מצברוח לסימניה או לביקורות, אני רוצה לנסות לחזור סוף סוף. זה היה לי חסר בכל זאת D:

» ביקורות נוספות של Primrose
» ביקורות נוספות על אשת הסנדלר - פרוזה #