ביקורת ספרותית על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט מאת סטיבן צ'בוסקי
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 3 במרץ, 2013
ע"י מילים


לא! אני לא מאמינה! זו הביקורת המאה שלי והמחשב החליט להיות רשע ולמחוק אותה רק כי לחצתי על הכפתור הלא נכון!

לא, ברצינות. זו הביקורת המאה שלי. חשבתי הרבה מה לכתוב בה. ורציתי לבחור ספר משמעותי, שיהיה לי משהו באמת יפה להגיד עליו, לא עוד ביקורת מתחכמת עם גימיקים. רציתי לזקק משהו באמת טוב בביקורת הזו. בחרתי את הספר הזה למרות ש...טוב, אני אומרת לכם מראש, אין לו ערך ספרותי מיוחד, אבל יש בו משהו תמים ופשוט ושובה לב, ומעל הכל כן. הספר הזה נדיר מהבחינה הזו.

צ'רלי הוא נער בשנתו הראשונה בתיכון, ואין לו תכניות להתבלט. אלא שמשחק פוטבול אחד (America, baby!) משנה את חייו. הוא פוגש את פטריק ההומו וסם היפהפייה, אחים חורגים שלוקחים אותו תחת חסותו ומראים לו את העולם האפל של המתבגרים והמבוגרים. בעולם הזה יש אלכוהול, סמים, התנסויות מיניות, קפאין וכל דבר אחר שתחשבו שאפשר לערוך עליו שיעור חברה בבית הספר, אבל יש בו גם חברים אמיתיים שמקבלים את צ'רלי - לראשונה - כמו שהוא.
צ'רלי גדל במשפחה אטומה. אני לא אומרת שהיא לא משפחה טובה, אלא משפחה שהחברים בה לא ממש מתקשרים אחד עם השני.

קראתי את הביקורת של אנג'ל על הספר הזה, והנקודה העיקרית שעלתה ממנה היא התמימות של צ'רלי. צ'רלי הוא פסיבי, הוא הכתף שצריך לבכות עליה, החבר שצריך לשיחה, הוא כל מה שצריך. ובנוגע לתמימות בכל הנוגע למין, צ'רלי נשמע בערך כמוני כשהוא מתאר יחסי מין (לא מזמן הכנתי עבודה מאוד מקיפה על רבייה אנושית במסגרת פרויקט חקר, כך שיצא לי לקרוא על זה ואפילו להרצות על זה.). בצורה מדעית מאוד, לא אנושית, קרה ומרוחקת.

צ'רלי הוא כמו זיקית, הוא מתאים את עצמו לסביבה. והוא עושה מה שסם ופטריק עושים. וזה מאוד בולט. אבל בסופו של דבר החוויות שלו איתם מלמדות אותו הרבה.

סם ופטריק מחלצים את צ'רלי מהחיים הרדודים והשגרתיים שלו, הם מחברים אותו עם אנשים אחרים. אולי תרצו לקרוא לזה "מוציאים אותו לתרבות רעה", אבל סם ופטריק הם לא האנשים שיעשו את זה. הם לוקחים את צ'רלי למסע שכן, הוא מסוכן, וכן, יש בו הרבה דברים שאולי לא תשמחו שהמתבגרים שלכם יעשו, אבל הוא גם מסע של גילוי עצמי. זה מסע שבו שוברים את המסגרת, ושוברים גם את כל החוקים.

אמרתי מראש, הספר הזה הוא לא בעל ערך ספרותי מאוד גדול. אבל הוא כן, והכנות שופעת מכל מילה בו. הוא מעמת אתכם עם מה שכתוב בו, הוא גורם לכם לחשוב על מה שאתם קוראים.

ואת זה אי אפשר לומר על כל ספר.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מילים (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, שין שין מקווה שאפתיע אתכם כל פעם מחדש...
שין שין (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
וואו! מזל טוב לבקורת המאה. כל הכבוד על התובנות. תמשיכי להפתיע...
הקיסרית הילדותית (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
מילים (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
יאיי! מאה! תודה, yaelhar למה הוא יישאר על המדף?
מילים (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
אם צ'רלי הוא פלקט, הוא יהיה אליל הנוער הראשון שיזכה להיתלות על הקיר שלי :) זהירות, ייתכנו קולקולונים מרומזים! -
אני מסכימה איתך. במקרים רבים צ'רלי הוא פשוט פלקט, הוא דבוק לאינשהו בעלילה בלי באמת להיות שותף לה. הספר אמנם לא מעולה, ואמרתי זאת בתחילת הביקורת, אבל הוא מעורר מחשבה. ביקורות מהללות אינן תמיד ערובה לספר טוב, אך עם הזמן גיבשתי לעצמי חבורה של קוראים שאני מחשיבה "יודעי דבר". אני שמחה לספר לך שגם את נכללת בה =)
המתיקות של צ'רלי היא זו שמעוררת אמפתיה עמו. והסצנה המטלטלת בסוף הספר מפצה פחות או יותר על הדברים. זה הרגע שבו מפוצצים לצ'רלי את הבועה שהוא חי בה.
yaelhar (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
סופסוף מאה! ביקורת טובה כתמיד. וחבל - הספר נמצא אצלי אבל הוא כנראה יישאר על המדף עוד זמן רב.
הקיסרית הילדותית (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
מילים (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תודה, קיסרית יכול להיות שזה לא אמיתי, או שפשוט עברת את הגיל. אם אפשר להעיד על עצמי, אני בכיינית מאוד גדולה. באמת. יש לי התקפי בכי אדירים כל כמה זמן, ואני בוכה מכל שטות. אז בעיניי זה דווקא היה יפה שצ'רלי, בן (ובנים לא אמורים לבכות, לפי המיתוס), בוכה כל הזמן. כי זה אומר שהוא מקבל את הבכי כדרך להבעת רגשות. זה נכון שצ'רלי תמים, אבל לדעתי התמימות היא חלק מרכזי בספר, שמראה עד כמה צ'רלי הוא באמת פרח קיר, או במונח הפחות יפה - מנותק.
הקיסרית הילדותית (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
מילים (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תודה!
אריאל (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת יפה:)





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ