ביקורת ספרותית על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט מאת סטיבן צ'בוסקי

---

אני שונא אנשים שגונבים לי את הרעיונות. אני שונא לגלות שמישהו עשה משהו שאני רציתי לעשות, לפניי!
מה בסך הכל רציתי? לכתוב ביקורת מיוחדת שתתאים לאווירה של הספר באמצעות כתיבת מכתב? זה מה שרציתי. אבל מישהו עשה את זה לפניי!
והמישהו הזה הוא בעצם מישהי קוראים לה שרוני. היא אכן כתבה ביקורת טובה אך גנבה לי את הרעיון. גם אני כמוה רציתי לכתוב ביקורת מגניבה כזאת.
אבל לא משנה, אני אוותר לה. אני אהיה ג'נטלמן.
אני נאלץ לכתוב ביקורת רגילה.

אבל אם כבר הזכרתי את המילה 'רגיל', אז מה זה בעצם רגיל?
ובכן רגיל זה משהו נורמלי שיכול לקרות במציאות. הוא משהו שהחברה האנושית מצפה ממנו להיות. כמו כולם. ה'רגיל' הזה יכול להיות גם דברים ששאנחנו חווים בחיים כילדים, כבני נוער וכמבוגרים.
במיוחד כבני נוער.
והדברים שאנו מגלים הם מה זה אוננות, איך ההרגשה לראות את ידידה שלך בעירום, לראות את חבר של אחותך נותן לה צ'פחה הזויה ועוד.
לפעמים יש כאלה שלא מוכנים אליהם. כמו צ'רלי למשל.
זו השנה הראשונה שלו בתיכון בעצם. ותאמינו לי, לכל אחד קשה להסתגל פעם ראשונה. אבל צ'רלי הוא "ילד מיוחד" ולכן שני תלמידי תיכון המבוגרים ממנו (סם ופטריק) מלווים אותו ומנחים אותו בחייו החדשים ומכוונים אותו לקראת העתיד.
הספר נכתב בשליחת מכתבים. צ'רלי שולח לאדם מסתורי כלשהו שאיננו מכירים ומספר לו את חייו הקשים בבית ספרו החדש.
אבל אם לומר את האמת, לא כל הקטעים בו היו מענינים. אבל גם לא כל הקטעים היו משעממים.
פשוט היו קטעים שבהם פשוט רציתי לזרוק את הספר לעזאזל. לפעמים זה בגלל שצ'לי חפר יותר מהזמן המקובל בנוגע לספר שהוא קורא, לחיי המשפחה הדי מוזרים שלו ועוד. ולפעמים זה נכתב קצת בשפה ילדותית (אך אל דאגה, במהרה צ'רלי שלנו ילמד כמה מילים חדשות כמו "עב כרס" עוד כמה מילים שאני לא זוכר...)
אבל... היו קטעים שפשוט נהניתי לקרוא (בעיקר הקטעים עם המין) הקטעים האלה סופרו באופן יותר ברור, היו מעניינם מאוד (ואפילו מרתקים) וצחקתי וחייכתי והרגשתי כאילו אני רוצה להיות חבר של צ'רלי.
אז הוא לא וואו אבל מומלץ.


ואם אנחנו כבר נגענו במילה 'רגיל' אז למה שלא ניגע במילה 'מיוחד'?
ובכן 'מיוחד' הוא משהו שונה מהחברה האנושית. משהו שלא דומה לאף אחד. אפשר לפרש את זה בחיוביות ואפשר לפרש את זה בשליליות.
בכל מקרה, ה'מיוחד' פה הוא לא הספר עצמו אלא איך הגעתי אל הספר. וזה סיפור מאוד מיוחד. תקשיבו.
הספר שכב אצלי על המדף במשך איזה 10 שנים ולא נגעתי בו!
וזה בהחלט משהו יוצא דופן. אני בעצמי לא מבין איך לא נגעתי בו.
האמת, יכולתי גם להמשיך לא לגעת בו, אלמלא כבר די הרבה בני נוער קראו אותו בסימניה, אז ידעתי שאין לי הרבה מה להפסיד וגם מאוד רציתי לכתוב עליו ביקורת ונגעתי בו.
לא יודע אם הרגע ההיסטורי הזה היה שווה את המאמץ, אבל סבבה. די נהניתי מהספר. העביר לי את הזמן בכיף.
מומלץ.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט