ביקורת ספרותית על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט מאת סטיבן צ'בוסקי
ספר בסדר

---

8 באוקטובר, 2014.

חבר יקר,
לפעמים אני מרגישה שאני סוג של פרח קיר. אנשים לא ממש שמים לב לזה שאני קוראת ושיש לי רמת חשיבה בוגרת. הם מתרכזים בעצמם ואחד בשני, בניסיונות להיות מקובלים - ולי אין שום רצון להיות מקובלת. טוב לי עם השלושה חברים הטובים שלי.
אנשים עסוקים בלהעלות לאינסטגרם את הסלפי שלהם עם האייס-קפה מהקפיטריה וכמה לייקים יש להם. זה מצחיק אותי, ואני מגחכת בשקט.
כי הם לא מבינים.
הם לא מבינים שמה שחשוב בחיים זה לא איזה טלפון יש לך, אלא איזה אדם אתה. הם לא מבינים שחשוב יותר ללכת בדרך שלך ולא להיגרר אחרי כולם כי זה מה שכולם עושים. הם לא מבינים שלקרוא ספרים זו לא חולשה ולא צריך להתבייש בזה.
ברצינות, פעם שמעתי את השיחה הזו בין שתי ילדות מהשכבה:
"את נראית עמו ערס מאחורה."
"אה... מה?"
"אמרתי שאת נראית כמו ערס מאחורה. מה את מעדיפה, להיראות כמו חנונית?"
עם מדהים, הפרחות של ימינו.

***

צ'ארלי הוא פרח קיר. הוא אוהב לשבת בבית ולקרוא ספרים ולשמוע ביטלס. כמוני, בערך. הוא כותב מכתבים ל"חבר יקר" ומספר לו על אחיו שלומד בקולג' ומשחק פוטבול, על המשפחה, על חג המולד.
הוא מספר על פטריק וסם, שני החברים שהוא פוגש ושמלמדים אותו ללכת למסיבות ולהשתכר ולהתנהג עם בחורות.
צ'ארלי מתחיל להתבגר, להכיר את העולם. אבל הוא עדיין נשאר הוא, וזה מקסים בעיניי. הדרך שבה הוא מספר את הסיפור היא עדיין אותה דרך אמיתית וכנה ומהירה מדי.
הו, כן. מהירה מדי. צ'ארלי כותב את המכתבים שלו במשך שנה, והכל מסתכם ב200 עמודים. זה בהחלט מהר מדי, ודווקא בגלל הדרך המיוחדת של המכתבים לא מתנהלות שיחות של ממש בתוך הסיפור. כמעט ורק "הוא אמר" ו"היא אמרה" ו"ואז אמרתי".
סגנון הכתיבה הזכיר לי את "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". בהרבה מובנים, צ'ארלי הזכיר לי את כריסטופר - התייחסות לפרטים משניים, תיאורים ארוכים (ולפעמים ארוכים מדי). ההרגשה שהגיבור מספר לך את הסיפור בצורה הכי אמיתית שיש, כאילו זה רק בינו לבינך ואף אחד אחר לא שומע. איך שהגיבור מודע-לא מודע למה שקורה סביבו. היה נראה כאילו צ'ארלי הוא אספרגרי, כמו כריסטופר, עם כל החוכמה והתמימות והכנות. אבל שום דבר כזה לא הוזכר.

רעיון נחמד בהחלט, כתיבה וביצוע לא משהו.

אני תוהה אם הייתי קוראת את הספר הזה אם הייתי נתקלת בו בכריכה הישנה. אבל הכריכה הזו? לוגאן ואמה! הייתי חייבת לבדוק את זה למרות שבדרך כלל אני לא אוהבת כריכות סרט. זה מפריע לי לדמיון.

אז כמה טוב להיות פרח קיר? האם זה טוב בכלל? אני חושבת שכן. מספיק שיהיו לך שניים-שלושה חברים טובים וראש פועל היטב. באמת, לא צריך יותר מזה. ואני חושבת שאם אי-פעם פקפקתי בזה, "כמה טוב להיות פרח קיר" הוכיח לי את זה סופית.

» ביקורות נוספות של Primrose
» ביקורות נוספות על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט