ביקורת ספרותית על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט מאת סטיבן צ'בוסקי
ספר בסדר

---

מצד אחד לא נעים לכתוב ביקורת בעמוד של "גרסת הסרט", כלומר העטיפה המחודשת שנעשתה לכבוד הסרט שיצא רק לאחרונה. מצד שני, אם לא הסרט (שלא ראיתי) ודמותה של אמה ווטסון הנהדרת על העטיפה כנראה שלא הייתי לוקחת אותו בכלל.

"כמה טוב להיות פרח קיר" הוא ספר קצר למדי שכולו עשוי ממכתביו של צ'ארלי, נער אמריקאי בכיתה ט', לנמען בלתי ידוע. צ'ארלי הוא בחור חכם ורגיש למדי והוא מתאר לנו את חייו - הלימודים, המשפחה ובעיקר שני חבריו הבוגרים והמקובלים שכביכול חונכים אותו בדרכו אל הבגרות, כמו שהם מגדירים אותה: מין וסמים.
סיפורו של המתבגר הלא מקובל בחברה סופר אין סוף פעמים ואמור להיות כר פורה לכתיבה רגשית ומרתקת. במקום זה הספר מלא בתיאורים טלנובליים של מי הלכה עם מי ומה זה אמר על ההוא, המון מידע על כל מה שאחיו הגדולים של צ'ארלי עשו או חשבו, תמלולי שיחות ורישומי מסיבות והכל באותה שפה ילדותית שרואה רק את המציאות שמול פרצופה ולא מעבר לה. מדי פעם אמנם יש איזו סיטואציה רגשית והמחבר דואג לדחוף איזו תובנה פסיכולוגיסטית או פוליטיקלי-קורקט כמו שצריך, אבל שאר הזמן זה פשוט קלישאה. רוב הזמן הרגשתי שהסופר מנסה לכתוב כמו שילדים מרגישים, אבל לא ראה ילדים מאז סרט ההתבגרות האחרון בקולנוע.
אפילו דמותו של צ'ארלי, שאיכשהו אפשר להתחבר אליה ואל חיבתו לקריאה ולחבריו, נשארת די עלומה. איך שאר החברה בכיתה מתייחסים אליו? אם הוא כזה חכם ומצטיין איך רק מורה אחד נתן לו יחס מיוחד? ומה זאת כל התסבוכת הפסיכיאטרית שצצה כל פעם שאין מוצא מהסיטואציה?
ובכלל, אם מותר רגע לערער על הנחות הייסוד של הספר, איך חמשוש עם שני חברים שמיניסטים מגניבים שממשתתף בכל המסיבות ואפילו יש לו חברה יכול להיות פרח קיר?

אם רוצים לקרוא קשקשת תיכון אמריקאי עם פוטבול-מעודדות-קפיטריה עדיף ללכת ל"יומני הנסיכה", ואם רוצים לקרוא ספר התבגרות מרגש וכנה ככל האפשר אז כדאי מאוד לקרוא את "בלאק סוון גרין". אם אתם רוצים לקרוא את הספר הזה אולי עדיף בכל זאת שתנסו את הסרט.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט