ביקורת ספרותית על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט מאת סטיבן צ'בוסקי
ספר טוב

---

"אולי זה טוב לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת, אבל לפעמים נראה לי שהפרספקטיבה היחידה היא פשוט להיות נוכח. כי זה בסדר להרגיש דברים. ולהיות אמיתי לגביהם."

אני חושבת שזה המשפט הכי משמעותי שלקחתי איתי מהספר הזה. ספר נוער שעל פניו הוא קליל ונחמד אך מסתתר בתוכו המון אופל ועומק. בסופו של הספר מגיע טוויסט מסוים שזורק אור אחר לגמרי על הדמות הראשית, מהספרים האלו שרק בעמודים האחרונים פתאום איכשהו הכל מתחבר לתמונה אחת מאוד שלמה.

צ'ארלי הוא נער בתיכון. הוא מגולל את סיפור חייו כנער עם קשיים חברתיים. לא בדיוק ברור מה האבחנה שלו אבל אנחנו יודעים שהוא מטופל אצל פסיכיאטר וצריך ליטול כדורים. מהסיפורים שלו ניתן להבין כי הוא סובל מסוג של מוגבלות חברתית. יש לו חוסר הבנה של סיטואציות חברתיות, חוסר בהבנה של איך צריכים להתנהג או לדבר. חוסר בהבנה של הסביבה. עם זאת, קיימת בצ'ארלי רגישות אין סופית, התמימות שלו, החכמה והכנות פותחים לו דרך להתקרב ולהתחבב דווקא על האנשים עם המגננות הקשות ביותר.

הספר כתוב בצורה של מכתבים. צ'ארלי כותב כמעט כל יום אל חבר מסתורי שאנינו יודעים מי הוא. דרך המכתבים האלו אנחנו מגלים הרבה על משפחתו של צ'ארלי, על הקשר שלו עם הוריו, הקשר הסבוך עם אחותו ואחיו, על החברים לספסל הלימודים ועל שערוריות שקורות בין כותלי בית הספר.

הסיפור החזיר אותי לימי הנעורים. התחושות המוכרות לכולנו של החיפוש העצמי והרצון להיות חלק. מי מאיתנו לא רוצה להרגיש שייכות? חברות? מי מאיתנו לא פעם חווה את הפחד הגדול ביותר של להרגיש דחייה, זרות, חוסר התאמה? ואם להיות כנים, אלו רגשות שמלווים אותנו גם בבגרות ובמהלך כל חיינו. ראיון עבודה, בוס חדש, ניסיון להתחבב על השכנים החדשים, בן הזוג של החברה הכי טובה. נכון שהנושא טחון וחרוש מכל הכיוונים אבל דווקא הסיפור הספציפי הזה מציג אותו בדרך נכונה וטובה. הוא כתוב ברגישות וגם מצליח לחשוף רבדים עמוקים ואנושיים יותר על הדמויות ככל שהוא מתקדם.

"משהו באמת לא בסדר איתי, ואני לא יודע מה".

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט