ביקורת ספרותית על מועדון קרב מאת צ'אק פלאניוק

---

הספר מועדון קרב מספק לי חווית קריאה קצת אחרת – כמובן שקריאת הספר אחרי צפיה בסרט, נותנת הרגשה קצת שונה. ופה לא מדובר בסתם סרט, אלא במועדון קרב, שהוא אולי הסרט האהוב עליי, וצפיתי בו אינספור פעמים. אז האם הספר ייתן לי נקודת מבט חדשה על הסרט, או אולי יגרום לי להצטער שלא קראתי אותו קודם?
האמת שלא כל כך. הדבר הראשון שהרגשתי, הוא שהספר נכתב יותר כתסריט מאשר כרומן. כל שתי שורות יש משפט מחץ שנכנס לסרט כמו שהוא, ונשמע מצויין (אני מתאפק לא לצטט כמה מהם). הספר גם בדיוק באורך הנכון בשביל עיבוד קולנועי. הדבר השני שהרגשתי – הוא שהסרט פשוט יותר טוב. מספר חלקים מהספר שלא נכנסו לסרט, הרגישו לי כפרקים שהיו צריכים להיחתך בעריכה. השיא היה סצינת הסיום – שבסרט היא אחת הסצינות החזקות, ובספר יש הרגשה שהמחבר קצת הולך לאיבוד כשהוא מנסה לשלב קצב של סיפור מתח, עם התרה מוצלחת של העלילה.
והסיפור עצמו? טוב, פה אין לי מילה רעה להגיד. הספר הזה שם את האצבע בנקודה הכי כואבת של שנות ה 90 – הריקנות הגדולה שממלאת העולם המערבי. הדואליות של הצעירים שמצד אחד מצליחים בקריירה שלהם, ובתור פיצוי ממלאים את החיים הריקניים שלהם בחפצים מיותרים. אנשים שקבורים בעבודה משרדית כלשהי, ושוכחים מה זה להיות גבר. מועדון הקרב מתחיל בעצם כ"תשובה" לריקנות, כאפשרות אמיתית לגברים באשר הם להתחבר לעצמם, ולחזור להיות קצת כמו גברים של פעם. אך מהר מאוד מתברר שמועדון הקרב הוא פתרון רע מאוד, ומביא את חבריו וסביבתם למצב גרוע יותר ממה שהיו בו מלכתחילה. כשאני שומע על כת ניו אייג' כשלהי שיוצאת משליטה, אני מיד נזכר במועדון קרב. כנראה שרבים מהקוראים והצופים בסרט לא הבינו את החלק הזה, מאחר שלפי אחרית הדבר, הוקמו בארצות הברית המון מועדוני קרב בעקבות הסרט, והשאלה הנפוצה ביותר שנשאל המחבר היא איפה נמצא מועדון הקרב הקרוב ביותר.
אגב, לגבי אחרית הדבר, צ'אק פאליניוק מספר שם שהוא אסף לספר אירועים שהוא שמע עליהם במציאותו במציאות – לדוגמא מכר שלו השתין במרק, חבר שלו הכין סבון, כאלה דברים. לדעתי זה טיפה הורס את החוויה, יותר נעים לחשוב שלמחבר הייתה כוונה מעמיקה יותר בעת הכתיבה.
בקיצור, למי שמתלבט – עדיף לראות את הסרט.

» ביקורות נוספות של Gidi
» ביקורות נוספות על מועדון קרב