ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 28 במרץ, 2015
ע"י Gidi
ע"י Gidi
אני אוהב ספרים יפניים, ואני אוהב ספרים על יפן. קראתי ואהבתי את שוגון ואת זיכרונותיה של גיישה המערביים. אך הסופר היפני היחיד שקראתי עד כה הוא כמובן הרוקי מורקמי. לכן כשנתקלתי ברקמת סתיו, החלטתי לתת צ'אנס לעוד סופר יפני, למרות שלפי השם של הספר, רקמת סתיו נשמע כמו משהו שג'יין אייר כתבה. הספר כתוב כרומן מכתבים, שזה ז'אנר שאני קצת פחות אוהב, אבל האווירה היפנית מורגשת חזק כבר מההתחלה: אקי הדמות הראשית, נוסעת להר זאו עם בנה קיוטקה ויושנת בריוקן וכו'. גם התנהגות של הדמויות יפנית אוטנטית: כולם פסיביים אגרסיביים, מאשימים את עצמם בצרות העולם, אובססיביים לתחביבים שלהם, ורגעי השבירה שלהם מתבטאים בשתיקות רבות משמעות או צחוק לא מוסבר. כל הספר גורם לי לדמיין בתי עץ עם קצוות מעוקלים (פגודות?) ,עצי דובדבן פורחים לידם, מלא טויוטה על הכביש וכו'. אה ויש גם עלילה: אקי, צעירה יפנית, פוגשת את ארימה עשר שנים אחרי שהתגרשו. ממש כמו בסדרת הריאליטי "עד סוף העולם" הם מתחילים להעלות זכרונות ולהיזכר כמה טוב היה להם ביחד ומלבנים כל מיני סיפורים מהעבר. בקיצר טלנובלה. רק במכתבים. וביפן.
***
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
