“וואו, וואו, וואו, וואו. כמעט בכל עמוד שקראתי בספר הזה, התעגלו השפתיים שלי מעצמן לעוד "וואו" אחד. הנה ספר שאני משאיר לעצמי, ולכל מי שאוכל להמליץ לו, ולילדיי שיגדלו. ספר שצריך לקרוא. אולי רבע מהדפים שלו מקופלים בקצותיהם, סימן בשבילי, שלכאן צריך עוד לחזור. איט שיט, קן פולט. לך תחפש את החברים שלך, עם הרומנים למשרתות שכתבת בחסות מלחמת העולם השניה. למה צריך לבדות משהו, כשההיסטוריה היא חומר הגלם המופרע,”

“ספר נפלא. יוצא דופן, חדשני. שונה מכל דבר שקראתי עד היום. קניתי אותו במקרה ביריד בשבוע הספר, בעקבות המלצה מקרית של אחד המוכרים, שעזר לי לסגור 'שלישייה במאה'. לא שמעתי עליו קודם, לא הכרתי את המחבר, לא קראתי מילה מהכתוב בכריכה האחורית, כך שלא היה לי שמץ של מושג מה מצפה לי. פתחתי וגיליתי להפתעתי ז'אנר חדש בספרות, שכאילו הומצא במיוחד בשבילי: 'רומאן דוקומנטרי'. או 'ספר עיון מותח'. איך שתרצו. מדובר”

“"המציאות עולה על כל דמיון", כך אומרת הקלישאה. וקלישאה אחרת אומרת כי "הכל קשור להכל". האם יש גרעין של אמת בקלישאות האלה? ברור. הרי אין לנו גישה בלתי-אמצעית ל"מציאות", מלבד מן ההיטל שלה על התאים האפורים של מוחנו. ומה הוא המוח שלנו אם לא רשת עצבית עצומת מימדים. זאת אומרת, שבמציאות שלנו הכל קשור בכל. מש"ל. אבל מה הקשר בין הקלישאה השנייה לראשונה? נו טוב, אם הקלישאה השנייה נכונה, אז הכל קשור להכל ול”

“**** ב"הפונקציה השביעית של השפה" יש את כל המרכיבים של ספר נפלא, גאוני, פורץ דרך אפילו. הוא ידעני ומותח וחכם, תזזיתי ואניגמטי, יש בו אלימות מדודה, תככים, היסטוריה, סקס, פוליטיקה, אירוניה, תרבות, מה שתרצו, והוא גם כתוב טוב. ספרו הקודם של המחבר לורן בינה העיף לי את הראש לפני כמה שנים, וכמוהו גם הספר הזה מבוסס בחלקו על אירועים אמיתיים ואנשים מפורסמים. יותר מכך, הרעיון שעומד בבסיסו מאוד מעניין”

“וואו, וואו, וואו, וואו. כמעט בכל עמוד שקראתי בספר הזה, התעגלו השפתיים שלי מעצמן לעוד "וואו" אחד. הנה ספר שאני משאיר לעצמי, ולכל מי שאוכל להמליץ לו, ולילדיי שיגדלו. ספר שצריך לקרוא. אולי רבע מהדפים שלו מקופלים בקצותיהם, סימן בשבילי, שלכאן צריך עוד לחזור. איט שיט, קן פולט. לך תחפש את החברים שלך, עם הרומנים למשרתות שכתבת בחסות מלחמת העולם השניה. למה צריך לבדות משהו, כשההיסטוריה היא חומר הגלם המופרע,”

“ספר נפלא. יוצא דופן, חדשני. שונה מכל דבר שקראתי עד היום. קניתי אותו במקרה ביריד בשבוע הספר, בעקבות המלצה מקרית של אחד המוכרים, שעזר לי לסגור 'שלישייה במאה'. לא שמעתי עליו קודם, לא הכרתי את המחבר, לא קראתי מילה מהכתוב בכריכה האחורית, כך שלא היה לי שמץ של מושג מה מצפה לי. פתחתי וגיליתי להפתעתי ז'אנר חדש בספרות, שכאילו הומצא במיוחד בשבילי: 'רומאן דוקומנטרי'. או 'ספר עיון מותח'. איך שתרצו. מדובר”

“"המציאות עולה על כל דמיון", כך אומרת הקלישאה. וקלישאה אחרת אומרת כי "הכל קשור להכל". האם יש גרעין של אמת בקלישאות האלה? ברור. הרי אין לנו גישה בלתי-אמצעית ל"מציאות", מלבד מן ההיטל שלה על התאים האפורים של מוחנו. ומה הוא המוח שלנו אם לא רשת עצבית עצומת מימדים. זאת אומרת, שבמציאות שלנו הכל קשור בכל. מש"ל. אבל מה הקשר בין הקלישאה השנייה לראשונה? נו טוב, אם הקלישאה השנייה נכונה, אז הכל קשור להכל ול”

“**** ב"הפונקציה השביעית של השפה" יש את כל המרכיבים של ספר נפלא, גאוני, פורץ דרך אפילו. הוא ידעני ומותח וחכם, תזזיתי ואניגמטי, יש בו אלימות מדודה, תככים, היסטוריה, סקס, פוליטיקה, אירוניה, תרבות, מה שתרצו, והוא גם כתוב טוב. ספרו הקודם של המחבר לורן בינה העיף לי את הראש לפני כמה שנים, וכמוהו גם הספר הזה מבוסס בחלקו על אירועים אמיתיים ואנשים מפורסמים. יותר מכך, הרעיון שעומד בבסיסו מאוד מעניין”