גועל, גועל, גועל. אף פעם לא הייתה תקופה כזאת בהיסטוריה שבה כל כך הרבה גברים גודלו על ידי נשים, מאה כזאת שבני האדם טובעים במידע ועדיין מחפשים אבל לא מוצאים מסיבות כאלו ואחרות, שנות עושר עטופות אומללות שבמהלכן נקנה כל כך הרבה זבל חסר תועלת בכל הגדלים והצורות בידיעה הברורה שעוד קניות לא יעניקו אושר שלא קיים אפילו. אז יש את העלילה ובמסגרתה המספר מספר את מהלך האירועים ויש כמובן את טיילר דרדן: טיילר מייצג את כל מה שהמספר לא והוא התגלמות הכוח והחופש, הוא והמספר נפגשו באייר הרבור אינטרנשיונל, המספר הולך לקבוצות תמיכה שונות ששמה בוכים על עד כמה החיים האלו לא טובים וקשים שהחיים הללו לקחו מהם את הכל, בכל ערב כי רק ככה המספר יכול לישון: הוא סובל מנדודי שינה ורק אחרי בכי הוא נרדם. מה הלאה? לאחר הפגישה שניהם מתנתקים מהחומרנות והולכים לגור במקום מגורים רעוע והם מקימים מועדון קרב שבו אפשר להוציא את התסכול והחייתיות האנושית באופן יעיל יותר מקבוצות תמיכה רבות להיות גברים כי הגבר האמיתי נוקשה ואלים כל כולו. העניין צובר תאוצה ומועדוני קרב רבים מתחילים להיפתח אנשים רוצים להשמיד את התרבות המערבית שכבלה אותם בכבלי ברזל וטיילר נושא את שרביט המהפכה. הגברים הללו הופכים להיות גברים במלוא מובן המילה לקשים מפלדה, אציליים יותר מפלדה, וישנו פרוייקט שישטוף את כל האכזבה הגדולה הלאה, הציביליזציה, ושמו 'גוג ומגוג'.
אני יודע שהיום יש הרבה סירחון כאן במערב ואנשים מבולבלים מכל תרבות הצריכה והאפשרויות הבלתי מוגבלות, אבל לא בשביל זה קראתי את הספר הזה:
חיפשתי ומצאתי ספר שכתוב בסגנון ייחודי, ספר רווי בקרבות ואקשן, בעל תובנות פסיכולוגיות מרתקות והספר הזה ענה לי בחיוב והעניק לי את כל הדרישות שלי.
אולי יום אחד כל המבנה החברתי יקרוס ויהפוך להיות עיי חורבה ואולי כולנו נעמוד ככה אלו מול אלו בין יסודות קורסים ונתחיל קרב אחד גדול שבו רק החזקים ישרדו. אולי עד אז כדאי להתחיל לחדד קצת את האגרופים ולירוק יריקה אחת גדולה על כל הדברים הכובלים והמיותרים שמעלים אבק במוח ובחדרי המגורים...אולי התקווה עצמה היא להיות חזק? להיות בעצמנו לוחמים עם מועדון קרב משלנו? עד כמה אתה באמת יכול לדעת על עצמך אם מעולם לא היית בקרב?
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
