ביקורת ספרותית על מועדון קרב מאת צ'אק פלאניוק
ספר מעולה

---

מה אני יכולה לעשות, איך אני יכולה לתאר את הספר הזה.
אני חושבת שההגדרה המרכזית שלו זה החולשה שלי.
פשוט החולשה שלי, כי הוא לא יוצא לי מהראש, הוא רודף אותי.
שמעתי על הספר הזה שמועות רבות, בעיקר אנשים שסיפרו לי שראו את הסרט ולא ידעתי מה לחשוב.
ואז השאלתי אותו מהספרייה, התחלתי לקרוא והמילים פשוט זרמו למוח שלי, כמו סם שכזה.
המשכתי לקרוא ולקרוא והראש שלי מתמלא במחשבות והלב שלי מתחיל לדפוק מהר יותר עם כל מילה והסקרנות שלי מתגברת.
הכיף הכי גדול בספר מועדון קרב הוא העובדה שאתה לעולם לא תדע מה יקרה אחר כך, לעולם לא תצפה את הצעד הבא.
וברגעים שבהם אתה חושב שהולך לקרות משהו מובן מאליו, משהו בנאלי, הוא שובר אותך, מרסק אותך לאלפי חתיכות כדי שתדע לא להעמיד ציפיות יותר, כדי שתלמד את הלקח שלך. ואתה באמת לא בונה יותר ציפיות ופשוט ממשיך לקרוא כדי לדעת, אתה צמא לידע, כבר אין לך חיים משלך, החיים שלך הם החיים של הספר והחיים של הספר הם החיים שלך. לי קרה דבר נורא עם הספר הזה, טסתי לסין ולקחתי אותו איתי כי לא הייתי מסוגלת להפסיק לקרוא, לא יכולתי אפילו לשים אותו בתיק כי רציתי שהוא יהיה קרוב אלי וקרה ושכחתי אותו בשדה התעופה ולקח לי חודש לקנות אותו מחדש.
חודש שלם של תהייה מה הולך לקרות עכשיו, איך הספר הולך להסתיים?!
וכשסוף כל סוף קניתי אותו קראתי אותו כל היום ובכיתי וצחקתי ונשאבתי לתוך אותם חיים מבולבלים, אותם חיים עצובים אבל מקסימים.
והרגשתי שהספר שייך לי, שהוא רק בשבילי, שגם אחרי שסיימתי לקרוא אותו והחזרתי אותו לספרייה המילים שלו עדיין מהדהדות לי בראש, ההרגשה עדיין נסחבת איתי כל יום וזה עדיין ככה, למרות שעבר כבר חודש מאז שסיימתי לקרוא אותו אני עדיין מלאה בחיים של טיילר דרדן ואני לא רוצה לצאת.

» ביקורות נוספות של princess consuela banana hammock
» ביקורות נוספות על מועדון קרב