princess consuela banana hammock

princess consuela banana hammock

בת 17 מממלכת הבמבה

אז אני יושבת ומנסה לחשוב מה הן "אודותי"?
כשאני מצליחה להבין שיש למילה זאת משמעות הרבה יותר עמוקה ממה שנהגתי לייחס לה, אני מנסה לחשוב מה 'אודותי' אמורות לייצג, מה אני רוצה שהן ייצגו ואני חייבת לומר שאין לי תשובה.
ולכן אני רק אגיד שאני לא חושבת שאני מסוגלת להגדיר את עצמי במילים.
וזה גרם לי להתחיל לחשוב (שוב...) האם זה אומר משהו על יכולת הכתיבה או ההתבטאות שלי. ושוב, אין לי תשובה.
אני מתחילה להרגיש שהכתיבה הזאת עומדת להגיע למבויי סתום, כי החשיבה שלי לא מובילה לשום תוצאות.
אז אני אנסה בכל זאת, להדגים משהו קטן על עצמי במילים:
אם תמצא אישה עם שני גברים ותינוק,
אחת שגרה שם,
באיזה בית רחוק,
מתבודדת שכזו,
עם חיית מחמד ונעלי בית רכות,
תדע שאני כלל לא האישה הזאת.

אם תמצא ילדה,
עם סרט ורוד,
אחת כזו קטנה,
אחת חביבה,
תדע שאני לא אהיה בסביבה,
כי ורוד וזה לא חדש,
לא ממש סיבה למסיבה.

אם תמצא נערה עם שיער שחור
ועיניים אפורות
ועל הפנים שלה יהיו המון חבורות,
היא תיהיה יפה,
אך לא יותר מדי,
כדאי שתתרחק,
כי היא איימה גם עליי.

ואם תלך ברחוב
ותראה נערה,
לא כזו רזה,
אך גם לא שמנמנה,
תעצור ותבדוק
כי לא תראה מרחוק,
היא תסתכל על דבר מה,
ממש בריכוז,
היא לא תהיה עגומה
אבל גם לא ממש תזוז,
מבטה מזוגזג,
כי היא לא באמת מסתכלת,
היא לא תעיף אלייך אף לא מבט מזורגג,
כי היא בכלל חולמת.

זאת אני,
אם עוד לא הפנמת,
זאת אני,
עכשיו אותי הכרת.




» דירגה 20 ספרים
» כתבה 13 ביקורות
» יש ברשותה 21 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 3 שנים ו-1 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 8 חודשים
» קיבלה 59 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» מדף הספרים (4 מתוך 21)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 13 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

אני נוטה להאמין כי רבים לפני נפלו בקסמו של הספר המקסים הזה, גם אני כמו רבים הולכת אחרי העדר לפעמים כשזה נוגע לחוות דעת כה א... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-6 חודשים


ג'ון ורדון הוא סופר מוכשר מאוד ואני חושבת שאין על זה ויכוח. הספר הראשון:"חשוב על מספר" הוא ספר מאוד מיסתורי ומעניין, אבל אנ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-7 חודשים


אחד הספרים שלקח לי הכי הרבה זמן לסיים אותם והספר היחידי שהרגשתי שלא היה שווה את זה. הכתיבה באמת טובה, אבל לא הצלחתי להתחבר... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-1 חודשים


אוקיי. אז חדר. ילד בן חמש שמכיר רק את העולם הקטן והפנימי שלו. ילד בן חמש שמכיר רק את מה שהוא ראה וכל מה שהוא ראה זה מה שנמצא... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-1 חודשים


האמת היא שאני מאוד מאוכזבת מכמה וכמה אנשים פה, כן אני לא מצפה שלכולנו יהיה טעם מדהים בספרים, אבל להכיר בספר המטורף הזה כספ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-2 חודשים


וואו מעולם לא אהבתיאת פו הדב יותר.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-2 חודשים




מוצגות 3 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

כשאני חושבת על זה, תמיד נדמה לי שאני אמות צעירה. כמובן, לא נדמה לי שאני אי פעם אמות בכלל - העובדה שאני יודעת שזה חייב לקרות ... המשך לקרוא
44 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-6 חודשים


אחחח איזה ספר ! לספר הזה התוודעתי יותר מכל בגלל הביקורת של ARTI ששיקפה התלהבות שלא ניתן לזייף. צחוק הגורל הוא שרכשתי אותו ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-11 חודשים


*ספוילר** אני בוחרת לדלג בשלב הזה על הניסיון להבהיר את הקונספט המשגע, כי הסבירו אותו טוב לפניי ואני מרגישה כי קטונתי. ברוב... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים


princess consuela banana hammock עוקבת אחרי
עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני שנה ו-3 חודשים
» מה אני עושה פה? (סיפור שכתבתי)
לפני שנה ו-4 חודשים
» המעטפה. (סיפור שכתבתי)
לפני שנה ו-6 חודשים
» bunch of words (סיפור שכתבתי)
לפני שנה ו-6 חודשים
» מקום קטן (סיפור שכתבתי)
לפני שנה ו-6 חודשים
» מציק לי (סיפור שכתבתי)
לפני שנה ו-7 חודשים
» התשובה (סיפור שכתבתי)
לפני שנה ו-7 חודשים
» חמש לפנות בוקר (סיפור שכתבתי)
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני שנתיים ו-1 חודשים
» (חדר / אמה דונהיו) Command
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

הוא יושב על מרפסת בית נטוש, כי יש רוח נעימה בחוץ והוא שונא את המחנק מחוסר האוויר שיש בפנים.
מולו ניצב הרחוב הריק, ללא ייחוד וללא תנועה, רק שממה אחת גדולה שנדמה שלעולם לא נגמרת.
הוא מאזין לצלילים שעולים מתוך הדממה, מאזין לאי הידיעה שלו שמרחפת מסביבו למורת רוחו.
המחשבות שלו בלתי ניתנות לעצירה, הוא רק מייחל להיות אחד מאותם האנשים שיכולים לשבת בשקט ללא הדיבור הבלתי פוסק הזה בתוך ראשם שמפריע להם לקבל קצת נחת.
הוא מיוסר, הוא חושב, הוא לא יודע איך להגדיר את מצבו בעצם.
אבל יש מילה אחת שיכולה בוודאות להתאים, הוא בהחלט בודד.
האם זה חיובי הוא שלילי הוא עדיין לא החליט, אך הוא סבור כי זה המצב היחידי שיכול להיות קיים, לפחות לעת עתה. הוא בודד וזה אפילו בסדר, הוא בודד אבל זה לא מרמז כי הוא עגמומי.
כיסא הנדנדה חורק תחתיו כאשר הוא נעמד, מביט אל תוך הריקנות העמוקה של הרחוב.
תוהה האם אותה הריקנות קיימת גם בתוכו.
הוא תמיד תהה לגבי ריקנות, היא הייתה מושג בלתי נתפס בשבילו.
העצים מסביבו משמיעים קולות עמומים ברוח, שיערו שהיה מעט ארוך מן המקובל אצל רוב הגברים בחברה התנופף לאחור וליטף את צווארו. הוא הוציא את ידיו מכיסי מכנסי הג'ינס שלו, מעביר עליהן את מבטו.
כמות הצלקות שנראו על ידיו הייתה מזוויעה, הקמטים מעט כיסו עליהן עם השנים, אך נדמה שכפות ידיו לעולם לא יחזרו להיות בריאות, העור סירב להתחדש.
הוא חיכך את ידיו זו בזו באגביות מסויימת, כל תשומת ליבו נתונה אל הרחוב הריק.
הכביש המתפתל שהיה נטול מכוניות או הולכי רגל, השיחים הקטנים שהחלו אט אט לגדול בצידיו אך נראו עצובים ונבולים כיוון שהיה זה אמצע אוגוסט. הוא חלץ את נעליו, כמעט מבלי להזיז את מבטו מהרחוב, מרותק לכלום הענקי והלא נגמר הזה שניצב מולו, מרותק לריקנות שאתגרה אותו כל כך.
בעודו זורק את גרביו לאחור ומחכך את כפות רגליו היחפות ברצפה הוא לא יכל לעצור את עצמו מלחשוב, מה אני עושה פה?
רגליו נעות בעצבנות, מתחככות ברצפת העץ הישנה של המרפסת, הוא נאבק להרגיש, הוא נאבק לעצור את חוסר התחושה.
מה אני עושה פה?
כיסא הנדנדה ממשיך לחרוק בקול מזוויע מאחוריו, הרוח מתחזקת מעט ומנענעת אותו לצדדים.
הוא ממשיך לשפשף את ידיו זו בזו, לחכך את רגליו ברצפת העץ הנוקשה.
הוא חסר תחושה, חסר כל רגש, חסר כל ערך.
מה אני עושה פה?
הוא כל כולו שקוע בתוך הדבר היחיד שהוא בטוח בו.
הוא בודד. הוא לבד.
הוא לא באמת צריך מישהו, הוא רק צריך תחושה, הוא רק צריך להרגיש.
שפתיו מתייבשות וסדקים מתחילים להיווצר בהן, הוא מלקק אותן בניסיון חסר סיכוי לרככן.
האוויר מסביבו מתחיל להתעבות, החמצן כבר בקושי מגיע אליו.
הרחוב ריק.
מה אני עושה פה?
השיחים נעים מצד לצד ברוגע, בשלווה.
עלים מתרוממים מהרצפה ונסחבים מסביבו על גלי משאבי הרוח.
הוא בקושי חש בעובדה שהוא רועד.
הוא רק רוצה להרגיש, רק רוצה למנוע את הריקנות הזאת מלמלא אותו.
הוא נושך את שפתו בחוזקה, השיניים שלו סוגרות במלוא הכוח על שפתו התחתונה היבשה והסדוקה.
מה אני עושה פה?
ועדיין אין לו תשובה, אין כאב, אין תחושה.
דם מתחיל לטפטף במורד סנטרו אל חולצתו הלבנה והנקייה, המגע שלו קריר, אך חסר כל רגש, כל כאב.
הרחוב נטוש, השמיים בהירים ועננים מתחילים לזוז לכיוונו.
הוא רואה אותם שחורים וגדולים- ענני סופה.
אך אין כל היגיון, הרי עכשיו אמצע אוגוסט.
הוא מחפש היגיון, מחפש תשובה.
מה אני עושה פה?
כלום. שום דבר. ריקנות.
חוסר התחושה מתחיל לחלחל לו לתוך הראש.
הוא מרפה משפתו, הדם לא מפריע לו, רק גורם לו להרגיש מעט מלוכלך.
לא מספיק רגש, רק מעט, רק טעימה קטנה מעולם שלם.
עוד. הוא משתוקק לעוד.
הוא כבר בקושי יכול להיאבק בצורך שלו בעוד.
מה אני עושה פה?
הוא בודד. הוא נטוש כמו הרחוב, כמו הבית.
הוא לוקח צעד קטן אל עבר הרחוב, אבל זה לא עוזר, לא משנה שום דבר.
ידו רועדת, אבל הוא לא חש בה, הוא לא חש בכלום.
עוד צעד אחד אל עבר הריקנות, אל עבר הכלום.
העננים מתחילים לסגור מעליו, קולות רמים ובלתי היגיוניים מתחילים למלא את החלל.
אבל עכשיו אמצע אוגוסט.
עכשיו חם.
מה אני עושה פה?
מחפש רגש.
מחפש תחושה.
מחפש אחר סיבה.
הוא לא יכול להמשיך בלי סיבה, בלי סיבה הוא כלום, הוא אפס.
עוד צעד אל עבר הרחוב.
תחושה. היא מפתיעה אותו, מגיעה משום מקום.
הוא חש במשהו רטוב, יורד במורד פניו.
הוא מביט מעלה, אל עבר השמיים, העננים סגרו עליו.
הוא חנוק, חסר אוויר,חסר חמצן.
נדמה שהשמיים לא רחוקים מספיק, הם חונקים אותו.
במורד פניו ממשיכות לרדת הטיפות, אך הן אינן מורגשות בשום מקום אחר.
הן אינן נראות.
מה אני עושה פה?
הוא לא מוצא סיבה.
הוא כלום.
הוא אפס.
הוא חסר כל תכלית.
אין תחושה.
הוא ממש מתאמץ, אך לא חש בכאב.
גם לא כאשר הוא נחנק למוות מהחוסר החמצן, מסגירת השמיים מעליו לעד.
גם לא כאשר הוא איננו עוד.
שום תחושה.
נכתב לפני שנה ו-3 חודשים
הוא מצמיד את האצבע בחוזקה אל הנייר, מרגיש את הלחץ בקצה הבשר, ממש מתחת לציפורן הארוכה והמשוננת שהוא מסרב לקצוץ כבר כמה חודשים. ציפורניים הן שימושיות, הוא טוען שוב ושוב, מנסה לתרץ את החוסר בהיגיינה של ציפורניו שכסוסות מעט בקצה ושחורות בצורה מטרידה, כאילו שנאבק בבוץ לאחרונה ושכח להוציא את הבוץ במקלחת.
הציפורן משמיעה קול מצמרר ומזוויע כאשר הוא גורר אותה לאורך הנייר ומצמיד אותו אל הנייר שמתחתיו.
הוא מרים בעדינות את המעטפה ומעביר את הלשון שלו לאורכה כדי להרטיב אותה מעט.
הוא ממש יכול לטעום את הטעם היבש של הנייר הישן, הוא ייאלץ לקנות מעטפות חדשות עם טעם חדש אם הוא ירצה להמשיך לשמור על חוש הטעם הבריא שלו גם אחרי הליקוק של המעטפות.
הוא סוגר את המעטפה בתנועה נחרצת, בדיעבד הוא מבין שהוא עשה זאת כדי לא להתחרט על מה שהכניס לתוכה. המעטפה נשמטת מחדש על הדלפק החום והבהיר ומשמיעה קול חלש של חבטת הנייר בעץ.
הוא מרגיש גאווה גואה בליבו, אבל הגאווה לא מסבירה את הציפורן שנשלחת במהירות אל פיו ונכססת במהירות ובחשש. הוא אמנם חש גאווה, אך הוא גם מפחד, הגאווה לא מנוגדת לחשש אחרי הכל.
אין תרופה לחשש, הוא חושב, אבל זה לא מנחם אותו.
ידו נשלחת אל כוס הקפה השחור שלו, הוא כנראה רועד כי הקפה מתחיל לצייר גלים שחורים עבים על זכוכית הכוס וגרגירי קפה מרים עולים ויורדים בקצב במעלה ומורד הזכוכית.
הכוס כבר לא חמה, הוא עמד זמן מה בניסיון להצליח לסגור את המעטפה האחת הזאת והקפה כבר קר ולא טעים. אני אצטרך להכין אחד חדש, הוא ממלמל לעצמו כאדם משוגע שהחל לנהל שיחות מסתוריות עם הקירות, עוד דבר להוסיף אל רשימת המטלות הלא נגמרת.
המעטפה נשארת על הדלפק כאשר הוא מסתובב אל עבר השיש במטבח והקומקום הריק שנח עליו.
היא לא זזה מהדלפק גם בזמן שהוא מרתיח לו מים חמים בתוך הקומקום, או כאשר הוא שוטף את הכוס במרץ- וביסודיות יש לומר- כי הוא לא אוהב שאריות קפה ישן בתוך הקפה החדש והחמים שלו וגם כי הוא מעט חולה ניקיון אם אפשר להחשיב אותו בכלל ככזה אחרי מבט אחד בציפורניו.
למעשה, המעטפה לא זזה מן הדלפק ההוא מעולם, גם לא ביום שלמחרת, או זה שאחריו וגם לא באותו סופ"ש קיצי נאה שהגיע מעט אחרי.
המעטפה נשארה לצבור אבק על הדלפק, זזה רק בסנטימטר קל לפה או לשם ממשבי הרוח הקטנים שהצליחו לסלול את דרכם מהחלון הגבוה במטבח.
היא נשארה שם במשך זמן רב, גם ביום בו הוא החליט להתחיל חיים חדשים וטובים יותר במקום טוב וחמים יותר ולא טרח לבדוק אם היא בכלל עדיין שם.
נכתב לפני שנה ו-4 חודשים
אני יושבת עכשיו ומנסה לחשוב,
מנסה לחשוב האם אני באמת בן אדם כזה טוב,
כי קשה לקבוע דבר שכזה,
אין בעולם את הטוב ואת הרע כמו במחזה.
אנחנו אנשים, בני אדם, כולנו
אנחנו כל כך מתקדמים, אבל יש כל כך הרבה דברים שעוד לא הבנו.
ויש דברים שאי אפשר להיות בטוחים
אם הם תורמים לחברה או יותר מזיקים.
האם המוסריות אינה נשחקת?
הרי אם כל מוצר ומכונה היא רק מתרחקת.
והמציאות היא בכלל כבר כמעט אינה נחשבת,
למה לחיות את חייך כשיש לך טלוויזיה שלא עוזבת.
אם אפשר ליצור אשליה של טוב ושלמות,
למה להשמיד את הכל בשביל דבר זנוח כמו המציאות.
שלא נתחיל לדבר על התקשורת הנוכחית בין אדם לאדם,
איך כל אחד מאחורי המסך נעלם,
מאחורי גלי קליטה הדיבור כמעט ואינו קיים.
הטכנולוגיה היא דבר נהדר ומופלא,
זה לא משנה בכלל מה היא לקחה.
היא לקחה את היכולת להביט על העולם,
להביט באמת בלי המבוכה של כולם.
היא לקחה את היכולת להסתכל בעיניים,
להתרכז במשהו אמיתי בלי קרינה או גלגלי שיניים.
אז אני רק מבקשת לעצור ולהסתכל,
איך דבר אחד חשוב את העולם הוא מקלקל
אני מבקשת רק בגלל תהייה אחת ארורה,
האם אני אי פעם ניגשתי לאדם שניזקק לעזרה,
האם אדם אחר יגש אלי כשיהיה בצרה,
האם אנחנו כבני אדם במצב טוב, או שכל צעד שאנו עושים הוא טעות מרה.
כי עם כל הרצון להיות אדיבה,
להרגיש שגם אני בצורה כזו או אחרת, תורמת לסביבה,
לא יכולה אני לחוש דבר מלבד האכזבה,
כי כל עוד אני שקועה בעצמי, אני אינני טובה.

נכתב לפני שנה ו-5 חודשים
You know, yesterday I thought this world was perfect, I thought how lucky I am to be a part of this, a part of a society that fights.
I thought, just for a second, that I own the world, that I can do what I want, that I am something, someone that matters.
But I don’t own the world, none of us those.
The world owns us. We keep blaming society, but we are society.
So are we the one to blame? Or maybe there is no one to blame, maybe we just have to look the other way, to turn the other chick.
But how long do we have to put up with that?
To put up with death, anger, resentment?
And this world that we live in, it's not good for us, as people, as family, as human beings who try so hard to just live.
I'm not saying all of this as someone who knows better, I'm saying it as another person who lives in the same world as you, and sees how much it's broken.
I'm not exactly someone who can fix it, I'm only 14 and I guess most people will claim I don’t know enough, but I need to feel safer in my own country don’t I?
I'm supposed to be worried about school and friends not getting stub in the middle of the street.
We all talk about politics as if it even matters in the existent situation, but we’re talking about people, practically are brothers, were talking about killing them because a bunch of words.
I don’t know what about you but I think it's cruel and heartless, because no one deserves to die.

נכתב לפני שנה ו-6 חודשים
הרגע הזה,
כשכל מה שאתה יכול לראות זה רק אותו הדבר,
מקיף אותך מכל הצדדים.
רק חום וחום ועוד חום.
אתה לא מצליח לפרוץ את זה, כי יש משהו שמונע ממך זאת.
אתה מקשיב למה שאתה צריך לעשות, גם אם כל נשימה שאתה לוקח מרגישה כל כך קלושה וכל נשיפה מרגישה כאילו היא מהדהדת מסביבך בחלל הקטן, עוטפת אותך.
אתה לכוד.
אתה לבד, אבל לא עצם העובדה הזו הוא מה שמציק לך, אלא ההרגשה.
ההרגשה שהתחושה הזאת היא אין סופית.
שהתחום שלך ישאר לעד צר וקטן כקופסא.
זמן התפוגה אינו ידוע, אין תאריך, אין יום, אין שעה.
אי ודאות.
אתה כלוא בתוך הנפש שלך.
המחשבות שלך תמיד יעסקו במחסור באוויר, ברצון לפרוץ ולצאת.
בלי הסחות דעת.
לא משנה כמה תחשוק בהן.
כי אין מחשבות תקינו כאשר מגיבלים אותן.
המחשבות יהיו צרות כמסדרון, נטולות אופקים, כלואות בין קירות תא גבוהים.
לעולם לא תדע מה יש מעבר, לעולם לא תדע מה אתה מפסיד.
לעולם גם לא תדע מה אתה מרוויח, כי העולם שבחוץ הוא אינו מושלם.
אולי המקום הזה הוא המקום היחידי בשבילך.
אולי אתה מקום דווקא במקום המוסתר, אולי אתה צריך להרגיש כלוא.
אולי המחסור באוויר הוא הדרך היחידה לקבל אוויר.
נכתב לפני שנה ו-6 חודשים
מציקה לי העובדה שכולנו כל כך מלאים בידע, אבל עדיין אף פעם לא יודעים עד הסוף
מציקה לי העובדה שהחלטות זה דבר שקשה לעשות
מציק לי לראות כאב ולמשוך בכתפיים
מציק לי להיות אדם קטן שרק נושך את השפתיים
מציקה לי החברה בה אנשים תמיד מאשימים
מציקה לי האחראיות אותה אנחנו אף פעם לא לוקחים
מציקה לי השתיקה על דברים כה איומים
מציקה לי העובדה שאנשים הם די רעים.
מציק לי הזמזום הלא נפסק באוזן
מציקה לי ההרגשה ששום דבר לא נפסק
מציק לי שדברים מזעזעים הופכים מלאי חן
ומציק לי שראיתי עוד אדם ששתק
מציקות לי הצרחות והיללות בלילה
מציקות לי השבועות תמיד להילחם
מציקות לי הזעקות שמכוונות שמימה
מציקים לי אלו שאומרים 'אני תמיד אתכם'
מציקה לי הנפש בגללה אני ששה
מציק לי השעון שלא מפסיק לתקתק
מציק לי האויב בגללו אני נסה
מציקה לי העבודה בגללה אני לא מפסיקה לפהק.
מציקים לי ימים ללא משמעות
מציקות לי מילים ללא חשיבות
מציקים לי אנשים עם הרבה אדישות
ושתיקות שמעידות על המון המון עצבות.
מציקים לי המסכנים שגורמים לי להיצבט
מציק לי הלב שתמיד בועט
מציקה לי השלווה שאני לא מצליחה לשאת
ומציקים לי הגורמים שמונעים ממני לצאת.
מציק לי הרצון לכסף שאף פעם לא נגמר
מציקות לי השחיתות והשחיטות ויובל שעוד לא עבר
מציק לי הכאב לחלשים
מציקים לי הרחמים העצמיים
מציקות לי הבחילות הקשות
מציקות לי הדמעות הדביקות
מציקים לי הימים שלוקחים את הזמן
מציקים לי השנים בלי רכב משומן
מציקות לי הדעות הקדומות שטרם הגיע זמנן
ומציק לי ההר הגדול שמאחורי ניצב איתן
מציק לי הצורך לשנות
מציק לי הרצון להתגלות
מציק לי התסכול המאוס והשקט העמוס והזמן הרמוס.
מציק לי החוסר ייחוד המטופש,
מציק לי להיות עוד אדם שפרש
מציק לי החול שזולג מהידיים
מציקה לי העצלות לצחצח כל יום שיניים
מציקה לי האכזבה, מעצמי ומכולם
מציק לי השיגעון שאף פעם לא נעלם
מציקה לי הנחת שיש לעולם
ויש מה שמציק לי יותר מכולם,
מציקה לי השייכות הכה מדורדרת,
לזן שלא נכחד אף שיאמר אחרת,
מציקה לי הכמיהה לאוזן קשבת
והצורך באנשים
גם עם דעה אחרת.
מציקים לי המוני הדברים בחיים,
הצעקות השקרים,
הריבים, התככים,
אבל יותר מהכל,
שעוד עובד כביכול,
פשוט מציק לי לסבול.
נכתב לפני שנה ו-6 חודשים
אני רוצה לדמיין מעופות חול בשמיים סביב,
מעגל ענקי של קטיפה מצ'וקמקת עם צבע ירוק להחריד.
אני רוצה למצוא את האהבה במקום הכי פחות צפוי,
איפה שאין סתם עוד איש,
שבכלל אי אפשר להרגיש,
או מבוי סתום שיוביל לעוד אכזבה,
שתוביל לכאב מתוסבך
שיובל שוב חזרה לחיפוש אחר האהבה.

אני רוצה למצוא את משוש חיי,
שאפנה לכל חור כדי להשיב אותו אלי,
שאבין אותו כאילו היה דמו גם דמי
שארצה בכבודו כאילו היה כבודו גם כבודי.

אני רוצה תקווה מלאה בצרות יבשות
ואומץ מלא בכוונות טובות.
ורוחות שתמיד אדע לאן הן נושבות.
וספינות ששטות אך תמיד תמיד חוזרות.

אני רוצה לגימה של אנרגיה מרוכזת,
נשימה אחת של גז מבוזבז,
סיכון קטן עם תוצאה לא מורכבת
שמיים נקיים עם קשת בענן.

אני רוצה מחולות ושמחות לא שותקות
ובסוף מגיעות רק עיניים ריקות.
הריקות מסמלת את החוסר בכלום
והאמונה שמה שבראש לא ישוב ויקום.

אני רוצה לחזור לאותם הימים,
לשדות ירוקים ואנשים מטיילים,
לכמיהה לחיוך,
בלי הפרצוף המעוך
והפחד ליפול,
כי אפשר עוד לאבד את הכל.

אני כבר לא רוצה,
כי אני כבר לא צריכה,
אני כבר לא רוצה
כי העייפות אותי מצאה.
ואני מתייבשת לעד על ידי זקנה תמידית
וחוזרת שוב לאותה התבנית.
אני לא פוחדת לאבד,
כי אין לי דבר,
אני לא אומרת מהלב,
כי הלב כבר מזמן נגמר.
נכתב לפני שנה ו-7 חודשים
היא אהבה את האוויר והשקט של חמש לפנות בוקר, כשכולם עוד קוברים את עצמם עמוק מתחת לשמיכות ופנסי הרחוב כבויים. אור השחר מתחיל לבצבץ אט אט מאחורי צמרות העצים, מטפס למעלה.
היא אהבה את היכולת לראות, אבל גם את המעטה היפיפה של השחר עם החושך העדין והניחוח הטהור.
היא התיישבה על הנדנדה בחוץ, מרימה את רגליה ומשעינה את ראשה לאחור.
למה את חייבת לסבך הכל? היא שאלה את עצמה בתסכול.
העצבות עוטפת אותה, מאיימת לחנוק.
היא שנאה את הדחף בתוכה להרגיש את האכזבה שלה ולהעמיק לתוכה, לחפור בתוך דברים כאובים. במקום זאת, היא שלפה סיגריה מהחפיסה הקבועה שהייתה לה בחוץ, מן הרגל שמפתחים כשקמים כל יום בחמש לפנות בוקר ושוכחים את חפיסת הסיגריות בפנים. היא הדליקה אותה ושאפה את העשן המריר אל תוך הריאות, מביטה רחוק אל עבר השמש העולה.
היא רצתה לעצור את השמש, להרוויח עוד קצת זמן לפני שתיאלץ להיכנע לאור המסנוור ולהיכנס פנימה.
כל בוקר אותו סיפור… את פשוט לא מצליחה אף פעם.
היא השפילה את מבטה אל הסיגריה וצמרמורות חמורות עוברות בתוכה.
למה את אף פעם לא מצליחה כלום?!
היא רצתה להכות משהו, להוציא את העצבים האלה שזרמו בתוכה בקצב מפחיד.
היא רצתה לצרוח, לשחרר את הדחף שלה לבכות.
היא רצתה כל כך הרבה דברים, אבל הגוף שלה רק ישב שם, מקופל בתוך עצמו ושותק.
היא לא בכתה, היא לא צרחה, היא לא הטיחה את ידה בקיר.
היא רק ישבה שם כמו בול עץ חסר תועלת, היא ישבה שם ממורמרת בלי היכולת לעשות כלום.
ציפורים החלו להתעורר מסביבה, מצייצות במקצב מורת עצבים.
והיא רק ישבה שם, חסרת אונים.
נכתב לפני שנה ו-7 חודשים
לפעמים לא הבנתי אותו ולפעמים הרגשתי שאין בן אדם אחר בעולם שאני מבינה יותר.
כמו עכשיו למשל כשידיו עוטפות אותי בחיבוק חם והנשימות שלו על עורפי חמות ומרגיעות.
הוא לא רועד עכשיו, הוא הצליח להפסיק.
"תודה" הוא לוחש ואני מרגישה איך עול ענק נופל מכתפיי.
אבל מה אני רוצה להגיד עכשיו, הוא לא צריך לבקש תודה, הוא מציל אותי באותה מידה שאני מצילה אותו.
אני מרגישה את השפתיים שלו נעות, הוא מנסה ללחוש משהו, אולי לעצמו אפילו.
הוא מתאמץ, אני יודעת את זה. הוא מנסה בכל כוחו, אבל לפעמים גם זה לא מספיק.
לפעמים הוא החור הגדול שבי ולפעמים הוא החלק החסר.
"אני מצטער" הוא לוחש והקול שלו כל כך עצוב, הוא נשמע כל כך שבור, הוא באמת מצטער.
אני שותקת, מרגישה את הדמעות הרטובות שלו ממלאות לי את החולצה, מרגישה את החזה שלו עולה ויורד במהירות.
"אני צריך לעזוב עכשיו?"הוא שואל בקול קטן, חנוק כמעט.
אני לא יודעת מה להגיד, לא מסוגלת להגיד לו כן.
אבל אין צורך, הוא מרפה, ידיו נשמטות לצד גופו וידיי אט אט מרפות ממנו.
הוא מתרחק ממני ולפתע אוויר קר ממלא אותי כשחום גופו כבר לא עוטף אותי.
אני לא ביקשתי את זה, המחשבה עוברת בראשי.
אני רוצה להכות את עצמי על כך שבכלל העזתי לחשוב כך.
לא משנה מה מוחי אומר לי אני עדיין רק ממשיכה לעמוד שם, כי שום דבר אחר לא נראה מספיק טוב.
הוא אף פעם לא הרבה במילים, אבל רציתי שהוא ידבר עכשיו, שיוציא את השקט הרועש הזה מהראש שלי.
אני מנערת את ראשי שוב ושוב מסרבת להאמין למחשבות המפחידות שחולפות בו.
לעזוב אותו?! למה שאני אפילו יחשוב ככה?!
אני תופסת את השיש במטבח בשתי ידיי ונשענת עליו, כל כך חזק עד שידיי מתחילות לכאוב, אבל אני לא מרפה.
"את לא צריכה לתקן אותי" הוא אומר לפתע, פניו עדיין נפוחות מהדמעות והאף החמוד שלו אדום כמו בכל פעם בה הוא מסמיק.
"אויש אני יודעת, אני יודעת"
"את לא יודעת" הוא מתעקש, "אני לא שבור! אני לא אחת המכוניות צעצוע האלה שנתקעות בקיר ונשברות, אני לא צריך שתתקני אותי!" והוא בורח, כל כך כל כך רחוק ממני.
נכתב לפני שנה ו-7 חודשים
קבוצות קריאה:
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. ספרים שקראתי אישית 27 300 לפני שנה ו-6 חודשים
2. ספרים שאני צריכה לקרוא אישית 4 208 לפני שנה ו-6 חודשים

» סך הכל 31 ספרים ב-2 רשימות.

הקוראים:
  • לפני ארבעה שבועות WOLF בת מהיער המכושף (סוף העולם שמאלה)
  • לפני 7 חודשים נונו בת 16 מיהוד
  • לפני 8 חודשים תולעת ספרים בת מגבעתיים
  • לפני שנה ו-3 חודשים -^^- בת
  • לפני שנה ו-3 חודשים הזאת עם השיער הירוק בת 17 מברללנד
  • לפני שנה ו-5 חודשים Li.Za בת 14 משזור
  • לפני שנה ו-5 חודשים שי בן 31 מאור יהודה
  • לפני שנה ו-5 חודשים האופה בתלתלים בת 22 מסנקטפראקס
  • לפני שנה ו-6 חודשים BiRmOoN בן 15 מKarkur
  • לפני שנה ו-6 חודשים Manu בן 58 מהרצליה
  • לפני שנה ו-6 חודשים חגית בת 46 מקרית אתא
  • לפני שנה ו-6 חודשים גרייס בת 18 מארץ לעולם לא
  • לפני שנה ו-6 חודשים מוחמד בן 56 מאום אל פחם
  • לפני שנה ו-7 חודשים נועה בת 16
  • לפני שנה ו-7 חודשים נינה בת מתל אביב
  • לפני שנה ו-7 חודשים *** ה א ס פ ן *** בן מירושלים haaspan@walla.com
  • לפני שנה ו-7 חודשים אילסוס בן 101 מגבעתיים
  • לפני שנה ו-7 חודשים שומר היערות בן 39 מהדרום הרחוק
  • לפני שנה ו-7 חודשים בר בן 21 מLavender Fields
  • לפני שנה ו-7 חודשים אמיר בן 80 מקיבוץ רביבים
  • לפני שנה ו-7 חודשים ערגה בת 34 מהר גמל
  • לפני שנה ו-8 חודשים איריסיקה בת 58 מראשון לציון
  • לפני שנה ו-8 חודשים מסמר עקרב בן 44 מים המלח
  • לפני שנה ו-8 חודשים זה שאין לנקוב בשמו בן 100 מהעולם הבא (וטוב שכך)
  • לפני שנה ו-8 חודשים בודדה במערכה בת 22 מארץ החלומות
  • לפני שנה ו-8 חודשים אבי בן 24 מתל אביב
  • לפני שנה ו-9 חודשים Thousand Needles בן 23
  • לפני שנה ו-9 חודשים Lazarus בן 31 מתל-אביב
  • לפני שנתיים ◕‿◕ ^חדת-קרן^ ◕‿◕ בת 18 מקופסת עפרונות *מע״ךתאומה*
  • לפני שנתיים בלש מבולש בן 19 מתל אביב
  • לפני שנתיים The Freak בת 16 מתל אביב
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים Braveheart בן 34 מזכרון יעקב
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים הספר הוא ביתי בת 16 ממצוק עורבים
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים פַּפְּרִיקָה בת 22 מכאן
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים greek princess בת 16 מנחשו לבד....
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים SHIRA בת 16 מאיפשהו
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים אנג'ל בת 19
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים אור בן 26 מחיפה
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים snow fox בת 17 מקיבוץ בהרים הקפואים
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים The old gods בן 17 מ Earth 1
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים lostmyhead בת
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים קארו בת 19 מארץ הפלאות
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים sunwing בת 20 מgotham city
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים זהר בת 15 ממקום כלשהו בעולם
  • לפני שנתיים ו-2 חודשים בוב בן 40 מעמק חפר
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים נועה לב בת 23 מרמת גן
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים תאיר בן יוסף בן 29 מעכו
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים אב''פ בן 45 מצפון
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים טושק בן 71 מתל אביב
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים Command בן 20 מהנהר שיוצא מעדן


הביקורות האחרונות של princess consuela banana hammock שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. עצמי עיניים חזק - דייב גרני #2 / ג'ון ורדון ג'ון ורדון הוא סופר מוכשר מא... המשך לקרוא alongopro לפני 11 חודשים
2. ללכת בדרכך - אני לפניך #1 / ג'וג'ו מויס אני נוטה להאמין כי רבים לפנ... המשך לקרוא גבריאלה לפני שנה ו-3 חודשים
3. ללכת בדרכך - אני לפניך #1 / ג'וג'ו מויס אני נוטה להאמין כי רבים לפנ... המשך לקרוא רונן בן לפני שנה ו-3 חודשים
4. ללכת בדרכך - אני לפניך #1 / ג'וג'ו מויס אני נוטה להאמין כי רבים לפנ... המשך לקרוא דיקלה לפני שנה ו-4 חודשים
5. ללכת בדרכך - אני לפניך #1 / ג'וג'ו מויס אני נוטה להאמין כי רבים לפנ... המשך לקרוא ר ו נ י ת לפני שנה ו-5 חודשים
6. ללכת בדרכך - אני לפניך #1 / ג'וג'ו מויס אני נוטה להאמין כי רבים לפנ... המשך לקרוא טלי לפני שנה ו-5 חודשים
7. ללכת בדרכך - אני לפניך #1 / ג'וג'ו מויס אני נוטה להאמין כי רבים לפנ... המשך לקרוא סנטו לפני שנה ו-6 חודשים
8. ללכת בדרכך - אני לפניך #1 / ג'וג'ו מויס אני נוטה להאמין כי רבים לפנ... המשך לקרוא -^^- לפני שנה ו-6 חודשים
9. עצמי עיניים חזק - דייב גרני #2 / ג'ון ורדון ג'ון ורדון הוא סופר מוכשר מא... המשך לקרוא לי יניני לפני שנה ו-7 חודשים
10. עצמי עיניים חזק - דייב גרני #2 / ג'ון ורדון ג'ון ורדון הוא סופר מוכשר מא... המשך לקרוא שונרא החתול לפני שנה ו-7 חודשים
11. עצמי עיניים חזק - דייב גרני #2 / ג'ון ורדון ג'ון ורדון הוא סופר מוכשר מא... המשך לקרוא אפרתי לפני שנה ו-7 חודשים
12. עצמי עיניים חזק - דייב גרני #2 / ג'ון ורדון ג'ון ורדון הוא סופר מוכשר מא... המשך לקרוא Command לפני שנה ו-7 חודשים
13. חשוב על מספר - דייב גרני #1 / ג'ון ורדון וואו אחלה ספר, כתוב היטב רעי... המשך לקרוא DreamCatcher לפני שנה ו-9 חודשים
14. מחוננת - שבע הממלכות - שבע הממלכות #1 / קריסטין קאשור האמת היא שאני מאוד מאוכזבת ... המשך לקרוא IRomi לפני שנתיים ו-1 חודשים
15. מחוננת - שבע הממלכות - שבע הממלכות #1 / קריסטין קאשור האמת היא שאני מאוד מאוכזבת ... המשך לקרוא הספר הוא ביתי לפני שנתיים ו-1 חודשים
16. רעות מלידה - יומני המכשפות לבית קייהיל #1 / ג'סיקה ספוטסווד אחד הספרים שלקח לי הכי הרבה ... המשך לקרוא Mira לפני שנתיים ו-1 חודשים
17. רעות מלידה - יומני המכשפות לבית קייהיל #1 / ג'סיקה ספוטסווד אחד הספרים שלקח לי הכי הרבה ... המשך לקרוא ריצ' רצ' לפני שנתיים ו-1 חודשים
18. חדר / אמה דונהיו אוקיי. אז חדר. ילד בן חמש שמ... המשך לקרוא michalro לפני שנתיים ו-1 חודשים
19. חדר / אמה דונהיו אוקיי. אז חדר. ילד בן חמש שמ... המשך לקרוא שונרא החתול לפני שנתיים ו-1 חודשים
20. חדר / אמה דונהיו אוקיי. אז חדר. ילד בן חמש שמ... המשך לקרוא רויטל ק. לפני שנתיים ו-1 חודשים
21. חדר / אמה דונהיו אוקיי. אז חדר. ילד בן חמש שמ... המשך לקרוא לי יניני לפני שנתיים ו-1 חודשים
22. חדר / אמה דונהיו אוקיי. אז חדר. ילד בן חמש שמ... המשך לקרוא IRomi לפני שנתיים ו-1 חודשים
23. חדר / אמה דונהיו אוקיי. אז חדר. ילד בן חמש שמ... המשך לקרוא Cat לפני שנתיים ו-1 חודשים
24. חדר / אמה דונהיו אוקיי. אז חדר. ילד בן חמש שמ... המשך לקרוא Command לפני שנתיים ו-1 חודשים
25. הטאו של פו (חדש) / בנג'מין הוף וואו מעולם לא אהבתיאת פו הד... המשך לקרוא Mira לפני שנתיים ו-1 חודשים
26. מחוננת - שבע הממלכות - שבע הממלכות #1 / קריסטין קאשור האמת היא שאני מאוד מאוכזבת ... המשך לקרוא Mira לפני שנתיים ו-1 חודשים
27. מחוננת - שבע הממלכות - שבע הממלכות #1 / קריסטין קאשור האמת היא שאני מאוד מאוכזבת ... המשך לקרוא אפרתי לפני שנתיים ו-1 חודשים
28. מחפשים את אלסקה - פרוזה # / ג'ון גרין אני חושבת שאפשר לתת לג'ון גר... המשך לקרוא ShiraCr לפני שנתיים ו-1 חודשים
29. כמה טוב להיות פרח קיר / סטיבן צ'בוסקי כמה טוב להיות פרח קיר, הוא ס... המשך לקרוא האופה בתלתלים לפני שנתיים ו-1 חודשים
30. מחוננת - שבע הממלכות - שבע הממלכות #1 / קריסטין קאשור האמת היא שאני מאוד מאוכזבת ... המשך לקרוא האופה בתלתלים לפני שנתיים ו-1 חודשים
31. כמה טוב להיות פרח קיר / סטיבן צ'בוסקי כמה טוב להיות פרח קיר, הוא ס... המשך לקרוא Cat לפני שנתיים ו-1 חודשים
32. מחפשים את אלסקה - פרוזה # / ג'ון גרין אני חושבת שאפשר לתת לג'ון גר... המשך לקרוא kisr לפני שנתיים ו-1 חודשים
33. מחוננת - שבע הממלכות - שבע הממלכות #1 / קריסטין קאשור האמת היא שאני מאוד מאוכזבת ... המשך לקרוא Command לפני שנתיים ו-1 חודשים
34. מחוננת - שבע הממלכות - שבע הממלכות #1 / קריסטין קאשור האמת היא שאני מאוד מאוכזבת ... המשך לקרוא קארו לפני שנתיים ו-1 חודשים
35. מחוננת - שבע הממלכות - שבע הממלכות #1 / קריסטין קאשור האמת היא שאני מאוד מאוכזבת ... המשך לקרוא תולעת ספרים לפני שנתיים ו-1 חודשים
36. מחוננת - שבע הממלכות - שבע הממלכות #1 / קריסטין קאשור האמת היא שאני מאוד מאוכזבת ... המשך לקרוא ריצ' רצ' לפני שנתיים ו-1 חודשים
37. מועדון קרב / צ'אק פלאניוק מה אני יכולה לעשות, איך אני ... המשך לקרוא asheriko לפני שנתיים ו-2 חודשים
38. מועדון קרב / צ'אק פלאניוק מה אני יכולה לעשות, איך אני ... המשך לקרוא האופה בתלתלים לפני שנתיים ו-2 חודשים
39. מועדון קרב / צ'אק פלאניוק מה אני יכולה לעשות, איך אני ... המשך לקרוא Command לפני שנתיים ו-2 חודשים
40. מועדון קרב / צ'אק פלאניוק מה אני יכולה לעשות, איך אני ... המשך לקרוא פלפלית צהובה לפני שנתיים ו-2 חודשים
41. מועדון קרב / צ'אק פלאניוק מה אני יכולה לעשות, איך אני ... המשך לקרוא מחשבות לפני שנתיים ו-2 חודשים
42. מועדון קרב / צ'אק פלאניוק מה אני יכולה לעשות, איך אני ... המשך לקרוא אור לפני שנתיים ו-2 חודשים
43. מועדון קרב / צ'אק פלאניוק מה אני יכולה לעשות, איך אני ... המשך לקרוא שונרא החתול לפני שנתיים ו-2 חודשים
44. מועדון קרב / צ'אק פלאניוק מה אני יכולה לעשות, איך אני ... המשך לקרוא yaelhar לפני שנתיים ו-2 חודשים
45. מועדון קרב / צ'אק פלאניוק מה אני יכולה לעשות, איך אני ... המשך לקרוא אפרתי לפני שנתיים ו-2 חודשים
46. מועדון קרב / צ'אק פלאניוק מה אני יכולה לעשות, איך אני ... המשך לקרוא אלון דה אלפרט לפני שנתיים ו-2 חודשים
47. פתאום דפיקה בדלת - קובץ סיפורים / אתגר קרת ספר מאוד מעניין, אני אוהבת א... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני שנתיים ו-3 חודשים
48. פתאום דפיקה בדלת - קובץ סיפורים / אתגר קרת ספר מאוד מעניין, אני אוהבת א... המשך לקרוא Mira לפני שנתיים ו-3 חודשים
49. פתאום דפיקה בדלת - קובץ סיפורים / אתגר קרת ספר מאוד מעניין, אני אוהבת א... המשך לקרוא Command לפני שנתיים ו-3 חודשים
50. Will Grayson, Will Grayson / John Green הספר הזה הוא בהחלט הספר הכי ... המשך לקרוא Command לפני שנתיים ו-3 חודשים



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ