ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שבת, 3 במרץ, 2012
ע"י עידו
ע"י עידו
בשנת 2008 שם קץ לחייו דיוויד פוסטר וואלאס, לאחר תקופה ארוכה בה היה שרוי בדיכאון וחי על תרופות.
סיפוריו של וואלאס משנותיו האחרונות, במבט ראשון, לא משקפים את הלך רוחו באותה התקופה. הם אמנם קודרים וכואבים, אך העמדה שנוקט לעצמו הסופר ברובם היא פסיבית, כמסתכלת על המצב מהצד. הוא כותב על הבורגנות, על השגרה הקבועה והעצובה, ועל הטרגדיות המשפחתיות השקטות בצורה כל כך מרוחקת, "מרחמת", שאם לא הייתי יודע מיהו הייתי מצפה שהכותב יהיה אדם ששפר עליו מזלו והוא מרוצה מהחיים.
אך ממבט שני, מתחבא כאן רובד נוסף שרק סיפור מותו של הסופר יכל לגרום לנו לזהותו: אדישות. דיוויד פוסטר וואלאס לא כותב בצורה מרוחקת, זו טעות – הוא פשוט אדיש! כצפוי מאדם ששקוע כל כולו בדיכאון קליני קשה, כבר לא אכפת לו מכלום. אנשים לא מתאבדים כי הם קשה להם מבחינה חברתית, כלכלית וכו', אנשים מתאבדים כי הם כבר לא מוצאים שום סיבה אמיתית לחיות. לכן הוא לא כותב ברוב רגש בסיפוריו – הוא כותב מעמקי ליבו, בפסימיות קרה שמצליחה, למרבה הפלא, לפגוע במטרה בצורה הטובה ביותר.
מצאתי את אהבתי לפוסטר דווקא בסיפוריו הקצרים, ומצאתי בהם משהו נוקב וספציפי, שבסיפוריו הארוכים קשה יותר למצוא. חלק מסיפוריו לוקח זמן לעכל, ובסיומם של אחד או שניים מהם לא מצאתי את היופי שבסיפור, ולוקח זמן לאחר הקריאה להבין את גדולתו. יש רעש גדול שנוצר מן השקט שנובע מהם. החוליה החלשה בקובץ הם המסות. באחת מהן כותב וואלאס על אופן ההריגה המתעלל של הלובסטרים, ובמסה אחרת על רשמיו מנפילת מגדל התאומים, והקשרן לצד הספרותי של פוסטר וואלאס לא ברור.
במבט קצר שהעפתי לגב הספר נחרטו בראשי מספר משפטים שבכריכתו האחורית של הספר, מתוך נאום שנשא וואלאס בשנת 2005 בפני בוגרי קולג' בארצות הברית. וזה מה שכתוב שם: "שני דגים צעירים שוחים להם ביחד ופוגשים במקרה דג מבוגר יותר ששוחה לכיוון השני, מהנהן לעברם בראשו ואומר, "בוקר טוב, בחורים. איך המים?" ושני הדגים הצעירים ממשיכים לשחות כמה זמן, ואז לבסוף אחד מהם מביט באחר ואומר, "מה זה לעזאזל מים?" אני לא הולך לספר למה כל כך התרגשתי כשקראתי את הקטע, שגרם לי מיד לקחת את הספר ולקרוא אותו. לחוות אותו תצטרכו אתם בעצמכם. ותעשו טובה, קחו כבר את הספר כולו מהספרייה. תאמינו לי, אתם לא תתחרטו על זה.
לעוד כתבות היכנסו לבלוג שלי: http://machinedance.wordpress.com/
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
חמדת
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
אפרתי -אני מסכימה איתך ומפרגנת
לכולם כל הזמן ,אבל איך נער בגיל 14 יודע מה משמעות של בורגנות,שגרה קבועה ועצובה ,אדישות ,דיכאון קליני , כל המילים הללו הם לא בעולם רגיל של נער בן 14 אלא אם הוא מעתיק את הטקסט מה שלא נראה לי כאן .בדף שלו ישנם ביקורות ששם השפה מתיילדת בהתאם לגיל 14 וישנם ביקורות של שפת מבוגרים .יכול להיות שהנער ואחד מהוריו משמשים תחת אותו שם -אין לי בעיה עם זה ,אבל יש בכך מהטעם הרע של הטעייה .
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
חמדת, יש פה כמה ילדים גאוניים
בגיל שבין 12-15 שמפגינים הבעה של אדם מבוגר. מילים, טליה, מייטי, דורוני, עידו ועוד. מחוננים. אין ספק.
|
|
עידו
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
לחמדת
תודה על המחמאה... אני לא מסתיר שום דבר
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
עיני אינה צרה ,אבל הרושם שלי
שאת הטקסט הזה לא כתב יד בן 14.נכנסתי לדף האישי ולבלוג -יש הבדלי כתיבה בין מבוגר לנער. וכיצד נער יודע מה זה "הוא כותב על הבורגנות, על השגרה הקבועה והעצובה, ועל הטרגדיות המשפחתיות השקטות בצורה כל כך מרוחקת, "מרחמת", שאם לא הייתי יודע מיהו הייתי מצפה שהכותב יהיה אדם ששפר עליו מזלו והוא מרוצה מהחיים."
אין לי בעיה שזהות הכותב הוא מבוגר אבל למה להסתיר ??!!! |
|
קטריקן
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
קנית אותי!
בדרך לספרייה :)
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
עידו, מצטרפת ליעל ונהנית מביקורת מעולה.
יש לך בלי ספק כשרון כתיבה ראוי לקינאה:)
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
יופי של ביקורת.
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת