ביקורת ספרותית על ילדה עם שיער מוזר - סיפורים ומסות - סיפורת # מאת דיוויד פוסטר וואלאס
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 11 באוקטובר, 2011
ע"י עודף


תוך כדי קריאה הירהרתי לעצמי שהמעברים הסגנוניים והתמטיים בין הסיפורים מרגיש קצת סינטטי. בסופו של הספר התברר שכמעט כל סיפור שמובא כאן תורגם מאסופה אחרת מספריו של הסופר. היוהרה של הוצאות הספרים בארץ היא פשוט מפעימה. סופר השקיע מדמו ונפשו וכתב ספר, שהצליח לצאת לאור, להגיע לקהל מסוים, לגעת באנשים, ובאים אנשי השררה בארץ וחושבים שהם יודעים יותר טוב. שהם יכולים לתת קצת מכל דבר וככה לכסות את הכל. רק שמה שקורה בדרך כלל הוא שבסופו של דבר כל הספרים מתורגמים, וככה נשארים עם כל מיני הוצאות שונות ומשונות. ככה זה עם קארבר, עם טולסטוי, המינגווי ועוד רבים. זה פשוט מרתיח. סוף זעם.
על הספר עצמו- וואלאס כותב באופן שלא הרבה כותבים כמותו, ואני מניח שלא הרבה יתחבר אליו. זה סגנון בו יש מהלך וכתיבה עלילתית, ובתוכה פרושה משנה פילוסופית ופסיכולוגית מאוד ברורה. כך הוא עובר בין רגעים פרוזאיים, למחשבות על משמעות הפסיכולוגיה, אכילת בשר, אמריקה, וכן הלאה. לפעמים זה קצת מאולץ, אבל לעיתים זה מרהיב לפעמים, כמו בסיפור הראשון בו הוא מתאר את יום קריסת בנייני התאומים בעיניהם של תושבי עיירה קטנה במרכז ארה"ב. הוא מתאר אותם יושבים מול הטלוויזיה, ופשוט לא מצליחים להבין את המאורע. שהפיגוע לא היה מיועד לאנשים כאלה, שמעולם לא חצו את המיסיסיפי, כמו שאומרים, אלא לאנשים החופים, ניו יורק ולוס אנג'לס. זו לבדה אבחנה ששווה את קריאת הספר הזה, למרות הכל.
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
הפולנייה (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
וואלאס - זמין לכל הפוסל במומו פוסל - לא?

האסופה העברית, מבוססת על אסופה שיצאה עוד ב - 1989, תחת אותו השם, וישנה זהות בתוכנה.

ישנם קווים תמטיים ברורים לאסופה זו, אך נניח ופיספסת אותם - זו עדיין אסופה ראשונה, שמטרת המתרגמים והמוציאים לאור הינה הפגשת הקורא העברי עם היוצר. מכאן שזהו 'מיטב' פנורמי.

ואם אנחנו נכנסים לפרשנות - אזי המאפיין החברתי-מערבי-קפיטליסטי-אמריקאי-'עולם בידור נבוב' - הקורס אל תוך עצמו- נוכח בתוך הסיפורים ויוצר את התמונה החברתית הרחבה.
נקודת הסיום, ההרצאה שסוגרת את הספר- הקוראת לנו, ללמוד את דבריו ולהפנים אותם אל חיינו - היא גולת הכותרת.
יש בכך מעין קריצה-ביקורתית ל"הרצאה האחרונה" של פאוש, ומראה כיצד "הרצאה אחרונה" צריכה להראות ואיזה תוכן היא צריכה להכיל לפי תפיסתו של וואלאס.

דווקא היתה לי חווית קריאה שלמה וכפי שציינתי, בסיומה מקבלים תמונה פנורמית מרתקת המאפיינת את החברה האמריקאית (החולה, הנבובה, העלובה, ושאר "מחמאות") שניתן להשליכה על רוב החברה המערבית, ולכן גם עלינו (לצערי, אנחנו כל כך רוצים להיות המדינה ה-).

וואלאס הוא הסלינג'ר של המאה ה-21 - הם מסמנים את חוליה של החברה המערבית, מבקרים את המודל המשפחתי ומכאן גם את עקרונות המוסר של החברה כולה.

ובנימה אישית, וואלאס איפשר לי להבין את סלינג'ר, בעיקר משום שהתחלתי לקרוא אותו תחת ההבנה שהוא כתב בשנות ה-40/50 האפלות...
אפרתי (לפני 13 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת יפה מאוד מאוד.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ