ביקורת ספרותית על מבחן קבלה מאת נאוה מקמל-עתיר
ספר בסדר

---

"תפסיקו! כולכם צודקים. בואו נתפשר."
-------------------------
את המשפט הזה אומרים הרבה מבוגרים. אם סימניה הייתה חוג שהיינו נפגשים בו פעמיים-שלוש בשבוע, פנים אל פנים, קרוב לודאי שהויכוחים היו מרתקים ומעניינים. אבל בסופו של דבר אחד האנשים היה קם ואומר את המשפט הזה.
זה מה שאני מנסה לעשות בביקורת הזו: לפשר.

את הספר קראתי די מזמן בעקבות המלצה חמה שקיבלתי מחברים. קראתי-ודי נהניתי. הסיפור נגע לליבי. התלהבתי מהאנושיות שבו ומהרגישות.

היום, 20/3/2011, בשעה 20:12, נכנסתי לדף הספר בסימניה. גיליתי שחלקכם התייחס לספר בנעימה צוננת למדי. חשבתי על זה. הגעתי למסקנה שהספר בינוני למדי. יש בו יותר מדי נקודות דרמטיות ויותר מדי נקודות בהן המחברת כושלת ויש ירידה משמעותית ברמת הספר. פתאום, בלי אזהרה. זה מפחיד. זה מפתיע. זה בעיקר מזעזע. כולכם הצבעתם על כך-אף אחד לא כתב שהספר מושלם-מבריק-נהדר-פנטסטי-וכו'.
תודה, קוראי סימניה.

» ביקורות נוספות של מילים
» ביקורות נוספות על מבחן קבלה