ביקורת ספרותית על מבחן קבלה מאת נאוה מקמל-עתיר

---

דבר ראשון, ספר מדהים. דבר שני, אני מזדהה קצת עם סול, גיבורת הספר.
לכל אדם יש את הדעות שלו ומראהו. להרבה אנשים יש אותו מראה ואותה דעה. אנשים כאלה מאוד משעממים. מישהו מקובל בחברה אומר את דעתו, וכולם מסכימים. יש כאלה שאפילו לא יודעים על מה הם מסכימים, הם פשוט הולכים עם הזרם. מישהו אחר אומר את דעתו שלו, וכולם רומסים אותו וזורקים אותו. סול היא כזו. היא מגיעה לארץ חדשה, ליישוב חדש, לבית ספר חדש, לכיתה חדשה ולחברים חדשים. בספר הזה יש הרבה התפתחויות שיש בהרבה ספרים אחרים, אבל בכל זאת, הספר הזה קצת שונה. בספר יש: רומנטיקה, מתח, חרם, שמחה ועצב בו זמנית, וכל אלה גורמים תחושה נפלאה. סול, גיבורת הספר, עוברת דברים רבים בהגיעה לארץ. יש לה חברה חדשה מאוד טובה, ושתיהן אוהבות להיות ביחד. אבל הצגת תאטרון מפרידה בין שתי החברות הנהדרות והן לא מתראות יותר. ואז, אחרי מקרה שבו מלכת הכתה מציקה לסול ואז בורחת בפחד מפני נער שהגן על סול, מתפתח סיפור אהבה ראשון. בסוף הספר יש עוד סיפור. לדעתי, אחרי שהסיפור נגמר היה צריך להגמר הספר. אבל אז הסופרת ממשיכה לחפור לנו, וכותבת עוד קצת. ( 50 עמודים, לא כל כך קצת...) ואז, סוף סוף אחרי שנגמר הספר, הקורא מתמלא בתחושה נפלאה של סיום ספר טוב, אך בו זמנית הקורא מרגיש ריקנות. כשגמרתי את הספר, הרגשתי ממש ככה. ולפני שאני מסיימת את הביקורת, אני כותבת משפט שקשור לספר:

יש אנשים חלשים שמציקים לחלשים מהם. יש אנשים שחושבים שהם חזקים, והם מציקים לחלשים יותר. ויש את אלה שבאמצע. אלה שהקללות וההעלבות נכנסות מאוזן אחת ויוצאת מהשנייה, והם פשוט מתעלמים. האנשים האלה הכי חזקים, באמת.

» ביקורות נוספות של ?what's the deal
» ביקורות נוספות על מבחן קבלה