ביקורת ספרותית על מבחן קבלה מאת נאוה מקמל-עתיר
ספר טוב

---

האמת? מהרגע הראשון שהתחלתי לקרוא את "מבחן קבלה" הספר היה אצלי כמו במבחן.
בפעם הראשונה שניסיתי לקרוא אותו לא ממש התלהבתי ממנו. לפני שהגעתי לעמוד 30 ויתרתי ואמרתי לעצמי שזה סתם בזבוז זמן. הרושם הראשוני שהיה לו ממנו היה האופי של סול. האופי הקנאי והדוחה שלה. ילדה שבוחרת להתעלם מחברה הכי טובה שלה רק בגלל שהיא מקנאה בה. מיד הרחקתי ממני את הספר הזה.
ובדרך כלל אני ממש לא מוותרת על ספרים בכזו מהירות. אפילו את "נוגה" קראתי עד הסוף, ועד עכשיו אני מתחרטת על זה.
כנראה שלא רציתי לחזור על אותה טעות.
והאמת היא שגם לא הייתי מעלה בדעתי לנסות לקרוא אותו שוב אם המורה לא הייתה מטילה עלינו את זה. אז אמרתי לעצמי שאני אנסה לעשות את זה כמה שיותר מהר.
אני לא יכולה להגיד שאני מתחרטת שקראתי אותו. אבל סול שהכרתי בקריאה החוזרת הייתה שונה לגמרי מזו שבעשרים העמודים הראשונים. מדהים איך שהמילה "התבגרות" קיבלה פירוש חדש באוצר המילים שלי.
ורק בגלל זה אני ממליצה עליו ברגע זה. היה מדהים לראות איך חייה של סול השתנו בספר אחד מן הקצה אל הקצה. מסול הקנאית והילדותית שבוחרת בדרך הקלה - לברוח, היא הפכה לסול הבוגרת, הרצינית, שתעשה הכל למען הזולת.
אז כן, אני לא מתחרטת שקראתי אותו. וגם לא יזיק לכמה אנשים ששופטים אדם לפי המראה, הגזע, הדת או מה שלא תרצו - לקרוא אותו ולהבין את ההשפעה של זה וכמה שדבר קטן יכול להיות גדול כשמדובר ברגשות של אנשים. גם של ילדים.
ולמרות שהרגשתי שהסופרת מעט ניסתה למשוך את הספר ולדחוף עוד עלילה בכל פעם שנגמרה אחרת - היה כיף להעביר איתו את השבת.
ספר חביב.

» ביקורות נוספות של מוריס :]
» ביקורות נוספות על מבחן קבלה